2013 הייתה כנראה השנה הכי משמעותית בחיי, בלי קשר למשחקים. סיימתי תואר, התחלתי לעבוד במשרה מלאה בגוגל, עברתי לניו יורק… אבל גם מבחינת גיימינג, כל השינויים היו לטובה – יש לי יותר זמן פנוי, יותר כסף, יותר נגישות למשחקים (לא עוד “This game is not available in your region”!), וכמובן מחשב חדש וחזק ומגניב. היו המון משחקים טובים ומעניינים השנה, ואני לא יכול אפילו להתחיל לכסות את כולם בפוסט הזה (Gone Home למשל ראוי לאזכור של כבוד). אז בואו נגיד שהנה חלק מהדברים שעשו לי את השנה. המשך »
מה, כבר נגמר? דווקא חיבבתי את 2013.
בעתיד, אני ללא ספק אזכור את 2013 בתור אחת מהשנים המשמעותיות ביותר בחיים שלי. אבל אם שמים לרגע בצד את השינויים הדמוגרפיים בבית משפחת זיירמן ומתמקדים במשחקים, כנראה שאת 2013 אני אזכור בעיקר בזכות דברים שהתחילו ב- 2012.
אז הנה שלושת הדברים שעשו לי את 2013.
הנה שוב הגיעו להם אותם ימים קסומים בשנה שבה חברי הבלוג מתכנסים להם למען מטרה קדושה שהפכה לנדירה; כתיבת פוסטים. עם השנה שמסתיימת לה, מתחילים כמה ימים מרגשים של פוסטים מסכמים, בהם משתתפי הבלוג יחוו דעה על אירועי הגיימינג המשמחים יותר והמשמחים פחות שעברו עליהם במהלך שנת 2013.
מבחינתי השנה הייתה חריגה מבחינת המשחקים ששיחקתי בהם, אבל דווקא בלי יותר מדי קשר למשחקים עצמם שחלפו דרך חשבון הסטים שלי. בתקופה שגרתי בלונדון, הייתי רק עם מחשב נייד, שאמנם היה מעולה באופן יחסי, אבל קשה לומר שנועד להיות "מחשב גיימינג" של ממש. אבל בין אם הוא רצה או לא (ותחנוני המאוורר הנואשים שלו בישרו לעיתים דחופות על מצוקותו מהעניין), עליו שיחקתי רוב הזמן במהלך השנה. אז בכל זאת, למרות המגבלות והעדר הזמן הפנוי, הנה קודם כל שלושת המשחקים שבלטו אצלי במיוחד. המשך »
בזמן שזיירמן עסוק לו בחיים האמיתיים, אנחנו התאספנו לדבר על סימולטורים הזויים, כוחות על, ARG, ופיראטים. וגם על חמוסים. אוהו, כמה אבישי דיבר על חמוסים. תגידו תודה שחסכנו לכם את הרוב.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod082-22.12.2013.mp3|titles=Episode 82: Sabbatical Year]אף פעם לא הייתי חובב טבע. גם בשגרה וגם כשאני מטייל, אני מעדיף ערים – גדולות, צפופות, רועשות, הומות אדם (מה שמסביר למה עברתי לניו יורק). ויש כמה ערים ספציפיות שביקרתי בהן והתחברתי אליהן במיוחד, ערים מיוחדות ומעניינות שאני אשמח לבקר בהן שוב. ובכן, לאחרונה יצא לי לחזור לאחת הערים האלה אחרי כמה שנים שלא ראיתי אותה, וזו הזדמנות מצוינת לרטרוספקטיבה. על Rapture, על כל סדרת BioShock, וקצת על עיצוב משחקים באופן כללי.
כן, ה-DLC של BioShock Infinite מחזיר אותנו לשנות ה-60 ולעולם התת-ימי של Rapture, וכל רגע שם העלה בי זכרונות נוסטלגיים מ-BioShock – כנראה אחד ממשחקי ה-AAA האהובים עלי מהעשור האחרון. מתברר שאני זוכר את BioShock הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, וכששוטטתי לי ב-Rapture עם אליזבת ועם כל השינויים בגיימפליי ובאווירה, שמתי לב שההבדלים בין המשחקים נהיים יותר ויותר בולטים, והתחלתי להרכיב תמונה הרבה יותר ברורה של מה שהפריע לי ב-Infinite ולמה אני חושב שביושוק הראשון היה משחק הרבה יותר טוב.