להמציא דברים זה קשה. ניסיתם פעם לשבת ולכתוב סיפור שלם מאפס? עם דמויות ורקע ועלילה והכל? אני לא. אבל ממה ששמעתי זה מלא השקעה, ואם רוצים שאנשים גם יקנו את זה אז צריך להוסיף עריכה ובקרת איכות וכל מיני זוטות כאלה. הרבה יותר קל למצוא סיפור קיים שכבר הוכיח את עצמו ולכתוב לו המשך. אם אתם מרגישים עצלנים במיוחד, אל דאגה: פשוט קחו את אותו סיפור בדיוק ושחררו גירסה מחודשת עם קצת שינויים, ותנו לנוסטלגיה לעשות את שלה.
כן, לכבוד סיום שנות ה-2010, אנחנו הולכים לדבר על כל העשורים האחרים. כי אחוז נכבד מהמשחקים שיצאו בשנים האלה היו רימייק, ריבוט, רימאסטר, או סתם פורט מודרני לאיזה Final Fantasy ישן או משהו כזה.
אוקיי! עכשיו אפשר להתחיל באמת. סיכום העשור. ישבתי וחשבתי, העליתי פוסט מלא התלבטויות, עשיתי לי רשימה ארוכה של רעיונות. התחלתי לכתוב בראש כל מיני פוסטים. ואז, כמובן, מצאתי את עצמי חוזר לרעיון הישן של הפורמט הסטנדרטי של סיכום שנה. הדברים שעשו לי את העשור.
"רגע," אתם בטח תוהים, "לא בדיוק הסברת למה זה לא רעיון טוב?"
אתם צודקים. אבל עם כמה שינויים קלים, זה יכול לעבוד. אז הנה החוקים:
10 אייטמים, אחד מכל שנה.
להתמקד בדברים שעדיין רלוונטיים או שנחמד במיוחד להיזכר בהם. לא משהו שהיה ממש משמעותי לפני 7 שנים והיום לאף אחד לא אכפת ממנו.
רק דברים טובים הפעם. אף אחד לא רוצה רשימה ארוכה של "היי זוכרים איזה מעצבן היה X?"
ברוכים הבאים לסיכום העשור הראשון של גיימפאד! כלומר, הסיכום הראשון. הבלוג קיים מאז 2007, אז זה העשור השני או ה-1.3, תלוי איך אתם סופרים. בכל מקרה, זו הפעם הראשונה שבה נגמר עשור קלנדרי שלם שבו גיימפאד היה קיים. עשור! זה הרבה זמן. למקרה שלא שמתם לב.
סיכום שנה זה קל. וכשאני אומר "קל" אני מתכוון לא קל בכלל, אבל לפחות יש לנו פורמט מסודר ומוכח. בדיוק ראיתם אותו בפעולה. לסיכום עשור? אין פורמט וגם אין ניסיון קודם. אז בואו ניקח רגע וננסה להבין איך בכלל עושים כזה דבר.
הפעם הראשונה שבה סיכמנו את השנה היתה בדצמבר 2007. הפורמט, במפתיע, לא השתנה מאז, פשוט כי אף אחד לא הצליח לחשוב על רעיון טוב יותר. בימים הקרובים, כמו בכל שנה ב- 12 (12!) השנים האחרונות, יפרסמו כמה כותבים פוסטים שמסכמים את השנה החולפת, ע״י הזכרה של שלושה דברים שהם אהבו במהלך השנה, ודבר אחד שהם… אהבו פחות. כמו בכל שנה, המחויבות שלנו לדבר על משחקים שיצאו במהלך השנה האחרונה היא רופפת במקרה הטוב (גם אם בדרך כלל יוצא שיש חפיפה גדולה למדי בין הדברים ששיחקנו במהלך השנה האחרונה לדברים שיצאו בשנה האחרונה). הרי בכל פינה מסכמים בכל מקרה את השנה החולפת. כל מה שאנחנו יכולים להציע זה לספר לכם מה עשה את השנה הזאת מוצלחת עבורנו.
האמת, זה היה אבוד מההתחלה. 2017 הייתה שנה כל כך מדהימה למשחקי וידאו והיה ברור ש-2018 תפסיד בהשוואה הזו. בעיקר בגזרת ה-AAA, שם בקושי היו משחקים שעניינו אותי (לידיעת הקוראים EA, יוביסופט, ורוקסטאר: sorry not sorry). נכון, ספיידר-מן היה מגניב וכיפי, ול-God of War היה בימוי מדהים וקרבות מוצלחים, אבל אפילו הם לא התקרבו מבחינתי ל-Horizon או Persona 5.
משחקי אינדי, לעומת זאת, ממש הפגיזו השנה. ובאופן עקבי. כמעט כל חודש הופיע משום מקום איזה משחק חדש ומקורי, והם הצליחו להפתיע אותי שוב ושוב. אז בואו נדחוף לרגע אצבעות לאוזניים, נעצום את העיניים ונעמיד פנים שהמפיצות הגדולות לא קיימות. הנה סיכום שנה שכולו אינדי.
היא לא הייתה גרועה בשום צורה, ויצאו בה לא מעט משחקים מוצלחים, אבל איפה היא ואיפה 2017 המשובחת. במקום לסיים אותה בתחושה של "אוה וואו זו היתה שנה נהדרת מה עוד ימציאו בתעשייה הזאת", יצאתי ממנה עם תחושה של "אה כל חברות המשחקים מתכוננות לשיגור של הדור הבא של הקונסולות ב-2020, הולך להיות ממש ממש משעמם עד אז".
אבל למרבה השמחה, גם שהתעשייה הזאת די משעממת יש לה הברקות. אז הנה, ללא (עוד) הקדמות מיותרות – הדברים שהכי אהבתי השנה. ועוד אחד שעדיין גורם לי קצת לבכות.
