זוכרים את Sunless Sea, המשחק הזה שערן מאוד אהב חוץ מהקטע הזה שלמה לעזאזל הוא Roguelike? אז גם שחר לנגבהיים שיחק בו, ואחרי שזה קרה, הוא עשה את הדבר הזה ששחר לנגבהיים עושה לפעמים – שלח לנו ביקורת אורחת.

אתמול בערב לקחתי תריסר ארונות קבורה לסיור נופים. אתמול בערב תמכתי במושבת חזירי ים ימי-ביניימים במאבקם כנגד עכברושים מודרניים. אתמול בערב שייטתי דרך שלדן של מפלצות ים ענקיות ולא מזוהות, כססתי ציפורניים כשבחנתי בקפידה את המפה, מנסה לתכנן נתיב מאי-לאי כדי להספיק לחזור לנמל לפני שייגמר לי הדלק, ואתמול בלילה, כמו בכל לילה השבוע, לא הפסקתי לשחק ב- Sunless Sea עד שספינתי עגנה בנמל הבטוח של לונדון, מתודלקת, מתוקנת ומוכנה למסע נוסף היום בערב.

מזמן לא נסחפתי על ידי משחק כמו ש- Sunless Sea סוחף אותי. מזמן לא ביליתי שעות במהלך היום, מתכנן מה אעשה בערב, כשיתפנה לי זמן לשחק ואצא שוב לחקור את הים התחתון של לונדון השקועה. ואני מופתע, כי לאחר שהבנתי מה המוקד של המשחק, ציפיתי להשתעמם מהמשחק הזה, לא לאחת מהחוויות המשחק המהנות ביותר שהיו לי בשנים האחרונות. הביקורת הזו, כמו הביקורות המוקדמות שקראתי בחודשים האחרונים, היתה גורמת לי לפני שבוע להאמין ש- Sunless Sea לא בשבילי, כי המשחק עושה נכון את כל הדברים שחשבתי שפחות מעניינים אותי, ונכשל דווקא בדברים שחשבתי שהכרחיים להנאה שלי.

כך חשבתי לפני שבוע, כשהתחלתי לשחק. טעיתי. אני מקווה שאתם לא תחזרו על הטעות שלי. המשך »

רצה הגורל, ואף אחד מחברי הבלוג לא שיחק ב- Civilization: Beyond Earth, למרות שנראה שזה משחק שיתאים לי (או לדני) כמו כפפה ליד. אבל למזלנו, שחר לנגבהיים כן שיחק בו. ואם לצטט אותו, זה משחק ש”וואו, יש בו מלא מה לבקר”. אז הוא ביקר.

קשה לבקר משחקים עם היסטוריה. על בסיס מה שופטים אותם? הציפיות מהם? הדמיון וההבדלים מהמשחקים שבאו לפניהם? או שמתעלמים ממה שהיה קודם, ופשוט שופטים אותם בהשוואה למשחקים הנוכחיים האחרים?

הקושי הזה כפול כשמדברים על Sid Meier’s Civilization: Beyond Earth (מכאן והלאה, BE. מה לעשות, זה פשוט שם ארוך מדי), כי יש ל-BE שני אבות. גם  Civilization 5 (סיב 5), שיצא לפני ארבע שנים, וגם Alpha Centauri (אלפה קנטאורי), שיצא לפני 15 שנים. בעצם, הביקורת הזו נועדה לשלושה קהלים – למעריצי אלפה קנטאורי, מעריצי סיב 5 ומי שלא מכיר את שניהם. לאיזה מהקהלים האלה המשחק מתאים?

התשובה המצערת היא שלמרות ש-BE הוא משחק טוב, הוא לא משחק מומלץ לאף אחד מהם.

המשך »

וואו, לקח לי רק קצת יותר מחודש להעלות את הפוסט האורח הזה. אני משתפר! בכל אופן, שחר לנגבהיים שיחק ב- Risk of Rain, והציע לכתוב על זה פוסט אורח, ולפני שהספקתי להגיד לו “בכיף, אבל לא משנה מה תעשה, אל…”, הוא כבר שלח לי את הפוסט. אז הנה שחר מדבר על Risk of Rain.

לאחרונה, עקב כל מיני סיבות של מבוגרים, אין לי הרבה זמן לשחק ברצף, ולכן המשחקים שבהם אני הכי אוהב לשחק הם כאלה שבהם משחקים מהר, מפסידים מהר ומתחילים משחק חדש כמה שיותר מהר. המשחקים האהובים עליי הם כאלה שנותנים לי לשחק בפרצים קצרים, ומעניינים אותי גם אחרי שאני נכשל. לכאורה, Risk of Rain היה אמור להתאים בדיוק לטעם ולדרישות שלי. הוא לא.
המשך »

אז דניאל גארבר (שכתב לנו כבר פוסט אורח על Freespace 2 והשתתף בפרק האחרון של “גיימפוד”) התחיל לכתוב ביקורת על Need for Speed Most Wanted בינואר 2013. לקח לו כמעט שנה לשלוח לי אותה, ולי מעודד מהצהרות ה”בכל מקרה זה משחק ישן, אין לחץ” שלו – לקח כמה חודשים טובים להעלות אותה. אבל מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. ועכשיו – דניאל.

את הביקורת הזו התחלתי לכתוב בינואר/פברואר, אבל אז עוד לא שיחקתי ב-Multiplayer. ואז שכחתי לסיים את הביקורת. אז תדמיינו שאתם קוראים את זה לפני שנה (וחמישה חודשים –ע.ז).

אחרי כמה חודשים שלא כתבתי ביקורת, אשתי קנתה לי את Need for Speed Most Wanted (החדש, לא זה מ- 2005), והתמכרתי אליו קשות – אז הרגשתי צורך עז לכתוב עליו אחת כזו, ובדרך גם לחזור קצת למשחקי המירוצים האחרונים שנהנתי מהם. אז מה שהולך להיות לנו פה זה קודם כל ביקורת על NFSMW, ואז סקירה קצרה של כמה משחקים אחרים – ואיך לדעתי אפשר לשלב פיצ'רים מכולם כדי ליצור את משחק המירוצים האולטימטיבי.

שמעתי לראשונה על Need for Speed Most Wanted יחסית לאחרונה, כשרציתי למצוא משחק מירוצים כיפי לנסות על המחשב החדש. הסיבה שלא שמעתי עליו קודם היא שאני קונה משחקים ב- Steam באופן כמעט בלעדי, ולא עקבתי אחרי משחקים ב- Origin. אז הגעתי למשחק, והוא נראה מאוד מבטיח, וזה הדבר הראשון שראיתי:

המשך »

רגע, עוד לא נגמר! מסתבר שכששואלים את זיירמן "אני יכול לשלוח לך סיכום שנה?", הוא לפעמים עונה "כן"! קבלו את סיכום שנת 2013 של גיא אולמר.

ככה זה: למרות כל הטעויות שעשיתי בחיים, לא למדתי עדיין לסנן שאלות קיטבג. זה התחיל בזיירמן ששאל בפייסבוק מה משחק השנה של אנשים וביקש מהם בפשטות לבחור במשחק אחד, והסתיים בזה שהתלוננתי שהבחירה קשה מידי כי לכותבים ב"גיימפאד" נתנו לבחור שלושה. מפה לשם מסתבר שהפלתי את עצמי ונדרשתי להעלות פוסט משלי כאן בבלוג (טוב, את ה- Digital Trident שכתבתי בו בזמנו נטשתי די מזמן) (וחבל! -ע.ז). אז הנה הבחירות שלי ל-2013: המשך »

יובל ברק היה בשבוע שעבר ב- Gamescom. יובל ברק החליט לכתוב לנו על זה פוסט אורח. יובל ברק זוכה ב- 30 נקודות גיימפוד!

אז השבוע הייתי בתערוכת גיימסקום בגרמניה. זו היתה הפעם ראשונה בגרמניה, לבד עם שלושה חברים בני 18, בתור טיול טרום-גיוס, וזו היתה הפעם הראשונה שלי באירוע בסדר גודל כזה. אז להגיד שנדהמתי בהתחלה מהגודל של המקום יהיה אנדרסטייטמנט. לתערוכה הגיעו 340,000 בכל ארבעת הימים שלה, וזה בהחלט הרגיש ככה ברוב הימים. היא התקיימה במרכז הכנסים של העיר קלן בגרמניה, שמורכב מאחד עשר אולמות ענק. המעבר בין האולמות הללו הרגיש כמו איילון ביום רע במיוחד, והייתי צריך לנווט בין קומנדר שפרד, מריו והרבה דמויות אנימה רנדומליות בלבוש מינימלי, שלא לדבר על כל האנשים בלי הקוספליי. הכנס הפתוח לקהל התרחש בשישה מהאולמות האלה – לכנס היה גם שני אולמות לעסקים, למפתחים עצמם, ולמפיצים ליזמים שרוצים להציג את המוצרים שלהם. כל אולם הרגיש כמו עשרה מועדונים מחוברים ביחד ומלאים בקוספלי, רמקולים, אנשים שהולכים בין ביתנים, דוכנים ותורים. כשנכנסו ביום הראשון לאולם הראשון שראינו, החלטתי שאני רוצה להיקבר שם.

הצלחתי לצאת עם כמה מסקנות מעניינות כמו כמה שתורים באירופה זה מאוד מסודר (היו תורים שההשתרכו שעתיים, כמו התור לדמו של Watch Dogs, או שמונה שעות כמו התור ל- Battlefield 4, או שאם הולכים לכנס בינלאומי בגרמניה אל תצפו שהמנחים של המשחקים שיוצגו ידברו גם באנגלית (כי הם לא – כמעט כל ה- Walkthroughs של המשחקים הגדולים היו עם קריינות בגרמנית, ולפעמים גם המשחקים עצמם).

המשך »

הפוסט האורח הזה של דניאל גארבר יושב יותר מדי זמן ב- Inbox שלי. וזה לא שהיה כזה עודף מטורף של פוסטים בבלוג שלא יכולתי להעלות אותו. אז סליחה, דניאל. אבל היי, תראו! פוסט!

לאחרונה אני מוצא את עצמי משחק בהמון משחקים ישנים מסוף שנות התשעים. אולי אני אעשה סדרה של פוסטים, או שאני אכתוב רק את הפוסט הזה. נראה מה יהיה. אבל נתחיל במשחק שהיה במבצע ב-GoG.com, והצית אצלי את להבת הנוסטלגיה.

מה שאני מתכוון לכתוב כאן לא יהיה בדיוק ביקורת. אני אספר קצת על מה אני זוכר מהמשחק המקורי, החוויה של החזרה למשחק הישן, איך הוא נראה/מרגיש היום וסוג של מדריך של איך לגשת למשחק כזה ישן כדי שהוא יהיה כיף.

אז – Freespace 2. שיחקתי במשחק Freespace: The Great War לפני 14-15 שנים והוא מיד הפך לאחד המשחקים האהובים עלי. זה היה עידן הזהב של סימולטורי החלל. היתה לנו את סדרת X Wing ו- Tie Fighter של מלחמת הכוכבים, היה לנו את Wing Commander (בכיכובו של מארק האמיל ממלחמת הכוכבים במשחק הרביעי בסדרה), והיה את Freespace שלא היה קשור בכלל למלחמת הכוכבים אבל עדיין היה אדיר. אני זוכר איך התלהבתי מהמשחק הזה, שממש גרם לי להרגיש שאני מטיס חללית ויורה על חלליות של חייזרים, עם טייסים אחרים בצוות שלי. לפני כמה חודשים היה מבצע על Freespace 2, וישר נזכרתי במשחק הישן (שעדיין יש לי את הדיסק הכפול המקורי שלו), ותהיתי איך זה יהיה לחזור למשחק ההמשך שאיכשהו פספסתי כשהוא יצא לראשונה.

המשך »

אייל רוט, בן 21, מתל אביב, וקורא ותיק של הבלוג, החליט שממש מתחשק לו לכתוב ביקורת על Max Payne 3 אחרי שהוא שיחק בו. בכל מקרה הייתי שמח לתת לו במה לפרסם את הביקורת שלו, אבל מאחר שהסיכוי שהבחור היחיד (דני) מצוות האתר ששיחק במשחק יכתוב עליו פוסט הוא קצת יותר נמוך מהסיכוי שבוזון היגס יקפוץ לביקור אצלי בבית וישאל אותי איך מגיעים למאיץ החלקיקים בגבול שוויץ-צרפת, הייתי שמח אפילו יותר. בכל מקרה – אייל, תורך.

כבר כמה שנים טובות שלא כתבתי ביקורת על משחק מחשב. מעולם גם לא כתבתי אחת מקצועית, אבל זה לא מפחית את ההנאה, אלא אולי דווקא להפך. בימים האחרונים יצא לי לשחק בגרסת ה- PC של Max Payne 3 והתחשק לי להביע את דעתי עליו. אמנם אני לא פאנבוי של הסדרה, אבל כמו הרבה גיימרים, גם אני שיחקתי במשחקי הקודמים של הסדרה לפני עשור, ונהניתי. חשוב לציין שלא שיחקתי במולטיפלייר של המשחק, ולכן ביקורת זו תתייחס אך ורק למערכה לשחקן יחיד.

המשך »