הקדמה, החלק הקודם, כל שאר החלקים, קיורטוש
אינס דה לאון מעולם לא הייתה אמורה להגיע לעמדת כוח. היא הייתה בת שש כשאביה, ברון זוטר מפרובינציית לאון שבצפון איבריה, לקח אותה ואת אחותה צפונה לצרפת לאחר שהמוסלמים כבשו את אדמותיהם. המאורע הזה עשה אותו זקן מעבר לשנותיו – שערו האפיר והקליש, קמטים עמוקים נחרשו בפניו והניצוץ שבעיניו כבה, והוא הקדיש את כל הונו בחינוכן של שתי בנותיו.
הקדמה (למי שבכלל לא יודע במה מדובר), החלק הקודם (למי שלא זוכר מה יש לקרולי לחפש באיבריה), כל שאר החלקים (למי שמתחשק לו עכשיו לקרוא כמה עשרות אלפי מילים שעוסקות בתככים בינלאומיים וקיורטוש).
ארבעת אלפים הצלבנים של קרולי ארפאד נוחתים במחוז קסטליון שבמזרח איבריה בחג המולד של תחילת שנת 1125. מרבית כוחותיו של האמיר מטולדו מרוכזים בצפון, במאבק באנגלים, וחודשיים לאחר נחיתתם של הצלבנים הם מביסים את המוסלמים בקסטליון ופונים לעבר מחוז טרגונה, אשר נופל ביוני. קרולי ממנה את אחד מקרובי משפחתו הרחוקים, בחור בשם ברטהולד ארפאד לרוזן של שתי הפרובינציות הללו. בינתיים, לוחמים משלל ממלכות אירופה מציעים את שירותיהם לכתר ההונגרי ונשלחים לתגבר את כוחותיו המדלדלים של קרולי באיבריה.
הקדמה, כל החלקים שפורסמו עד כה, משחק המשך.
בפרק הקודם עברנו בקצרה על שנות שלטונו של קלמאן ארפאד, הגיבן והעיוור מטרנסין. כעת, אנו מצטרפים לבנו קרולי, אשר בסיום הפרק הקודם נעשה מלך הונגריה מכיוון שהמלך הזקן התפגר ללא יורשים ישירים. לנוחיותכם, הנה עץ משפחה המציג את בניו של קרולי המופיעים בפרק זה:
לאחר הפוגה קצרה – אנחנו חוזרים לעלילותיו של גזה ארפאד. חוץ מזה שגזה ארפאד מת, אז אנחנו חוזרים לבן שלו. אם אתם רוצים לדעת במה מדובר – ההקדמה נמצאת פה, וכל החלקים שפורסמו עד כה – פה.
בפרק הקודם ראינו את מעשיו האחרונים של גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה. כעת, אנו ממשיכים עם בנו קלמאן. על מנת להקל על הקריאה, הנה עץ משפחה עם הזכרים החשובים בשושלתו של קלמאן המוזכרים בפרק זה. שימו לב: בשלב זה שושלת ארפאד מכילה כחמש מאות שלושים ושבעה אנשים בשם “בלה”:
קלמאן ארפאד לא היה אדם מאושר.
רוצים לדעת במה מדובר? פה תמצאו את ההקדמה. פה תמצאו את כל החלקים שפורסמו עד כה.
פרצופו חיוור, שריונו מוכתם בדם, הדוכס גזה ארפאד מוטל על מזרון קש ישן באוהל מרופט במזרח הונגריה, חץ בודד מזדקר מכתפו השמאלית. בעוד שלושה גברים חסונים אוחזים בגפיו של גזה, המרפא משקה אותו בכמה לגימות של יין ואז דוחף לפיו כפיס עץ עטוף בסחבה ומורה לו לנשוך.
המרפא אוחז בחץ שבגופו של גזה ושובר אותו לשניים. לאט, בעזרת שתי סכינים ארוכות, המרפא פולה את ראש החץ מגופו, מנקה את האזור במטלית ושופך את שארית היין על הפצע הפתוח. גזה צורח.
הכאב בלתי נסבל, אולם גזה ארפאד נותר בחיים, ומבלה את שארית המערכה במיטתו, אי שם באוהל בחזית הנובוגרודית.
רוצים לדעת במה מדובר? קראו את ההקדמה ואת חלק א'.
תקציר הפרק הקודם: הכרנו את גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה והרוזן של טרנסין והשרצנו המון ילדים. לנוחיותכם: אילן יוחסין:
וכעת, לפרק החדש:
ב-16 לספטמבר 1079 מגיע לחצרו של גזה אחד מהנזירים שעליהם הוטל לחנך את קלמאן, בנו הבכור של גזה. השליח מוסר כי מלאו לנער 14 שנים והוא נעשה חכם ובקיא בכתבי הקודש, אולם הנכות שלו גורמת לו לשאול שאלות לא נוחות במיוחד בנוגע לטיב אהבתו של ישו הנוצרי את ברואיו. הילד אומנם הפך לתאולוג מיומן, אבל כל הנסיונות לעקור את זרע המרדות עלו בתוהו והוא נותר סקפטי וחשדני בכל הנוגע לדת.
באוקטובר, גזה מקבל שליח נוסף, הפעם מטעם המלך שלו, סלומון ארפאד. נראה כי המלך הצעיר בחר להוציא את התסכול שלו מחוסר יכולתו להתרבות על שליטי ממלכת גרמניה. לא רק שצבאותיו של המלך פלשו לשטחיו של הדוכס מאוסטריה וגררו הכרזת מלחמה מטעם מלך גרמניה, סלומון הכריז מלחמה גם כנגד הדוכס של לוריין עילית, שיושב אי שם בין בצפון-מערב גרמניה. כעת, המלך מבקש מגזה שיגייס את כוחותיו ויסייע לו במלחמה המטופשת הזו. גזה מסרב, יש לו תוכניות אחרות.
הפצ’נגים, שבטים טורקיים פגאנים שהגיעו מהמזרח, ישבו מזה שנים רבות ממזרח להונגריה, מאוחדים תחת צ’יף עליון אחד. אולם, לפני חודשים מספר הגיעה לגזה הבשורה כי אחד מהשבטים, זה שיושב במחוז פרסצ’אן הכריז על עצמאות מההנהגה המרכזית. גזה לא היה חובב מלחמות גדול, אבל הוא ידע לזהות הזדמנות להשיג אדמות וכוח בקלות, ובמרץ של אותה שנה 2000 חיילים הונגריים חודרים אל תוך אדמת הפגאנים ומטילים מצור את המצודה הקטנה בה מתחבא מנהיג הפגאנים של פרסצ’אן, בחור קירח בשם קוגל.
בעוד גזה יושב באוהלו וסועד עם קציניו, שליח מטרנסין מגיע עם הודעה מאדונית המרגלים שלו. על פי דבריה של האישה, ישנן הוכחות מוצקות לכך שהבן הצעיר של גזה ותיאופנו, זה שזכה לשם היווני ברדאס, הוא למעשה ממזר של תיאופנו ואחד מהחצרנים שהביאה עמה מקונסטנטינופול. גזה לא מופתע – במקום כלשהו בליבו הוא הרגיש כי הילד נראה יותר יווני מהונגרי, והאהבה אשר חש כלפי אישתו בעבר נעלמה ממזמן. הוא מורה לשליח להכריז על ברדאס כממזר.
חודשיים לאחר מכן, אותו השליח חוזר לגזה עם איגרת מתיאופנו. “ליבי נשבר כאשר הכרזת על בננו הקטן ברדאס כממזר. אין לי ספק שהוא נולד מזרעך, כפי שאין לי ספק שאני נושאת ברחמי ילד נוסף, גם הוא מזרעך". גזה מקמט את הקלף, זורק אותו לאש וכותב איגרת משלו: “איני מוכן לשמוע את שמו של הממזר שלך פעם נוספת. שלחי אותו למנזר, אולי הנזירים יצליחו לתקן את נפשו היוונית העיקשת”.
תזכורת קלה מאת המארח: זהו חלק מניסוי בו אנחנו מנסים לעשות "Let's Play" בשפת הקודש. אחרי הפעם הקודמת, שבה רק הצגנו את המשחק המדובר, עכשיו אנחנו קופצים לת'כלס. מפאת אורכו, הפוסט המלא לא מופיע בדף הראשי של "גיימפאד", ותצטרכו ללחוץ על "המשך" אם אתם רוצים לראות את מלוא מעלליו של גזה.
התאריך הוא ה-26 לדצמבר 1066 והמנהיג אל תוך נעליו אכנס הפעם יהיה גזה ארפאד, הדוכס מנייטרה והרוזן של טרנסין – שניהם איזורים בצפון מערב הונגריה. גזה הוא אדם רחום ובוטח, בעל כישורי משא ומתן וניהול כספי מסויימים אך חסר תועלת בכל הנוגע ללוחמה או תככים. אם משהו לא מונח על השולחן, סביר להניח שגזה לא ישים לב בכלל שהוא קיים.
(העולם ב-1066. הונגריה היא הגוש האפור במרכז. הסגול והכחול שמתחת לו הם ביזנטיון וקרואטיה, הירוק שלמעלה הוא פולין והצהוב והכחול שממערב הם גרמניה וצרפת)
(הונגריה, מחולקת לשליטים. השטח הירוק כהה הוא השטח בבעלות גזה, השטחים בירוק קצת יותר בהיר הם שלושת הרוזנים המרכיבים את הדוכסות של נייטרה ועוד רוזן שנתון תחת שליטתו של גזה. שאר הירוק – שאר הונגריה)
אשתו של גזה היא בת אצילים יווניה בשם תיאופנו, שידוך פוליטי שאביו עשה על מנת לחזק את קשריו עם החצר הביזנטית. תיאופנו הינה נטולת כישורים מיוחדים, אך גודלה הקטן של החצר בטרנסין אילץ את גזה למנות אותה למשרת היועצת הראשית שלו. בנוסף לתאיופנו, גזה מינה אציל מקומי בשם קלמאן דרוגאת' למשרת הגזבר שלו, חייל ותיק אך חסר יחוס בשם קארולי למשרת המרשל של צבאו וחצרנית מוכשרת בשם קריסטינה לאלי למשרת אדונית המרגלים. מכיוון שלא מצא בטרנסין אדם בעל הכשרה תאולוגית מתאימה, נותרה משרת הבישוף לא מאויישת.
אף שאין אהבה רבה בין גזה לאשתו, היא נעתרת לבצע את חובות הנישואין שלה מדי פעם לפעם, ובשנה הקודמת אף הצליחה להכנס להריון וללדת לגזה בן זכר. השמחה הפכה תוך זמן קצר לזעזוע כאשר התגלה כי התינוק, אשר זכה לשם קלמאן, נולד עם מום בגבו והוא עתיד לפתח גיבנת. לפני חודשים מספר בישרה תיאופנו לבעלה כי היא שוב בהריון, ומאז אותו היום הוא מתפלל כל לילה שהילד יוולד בריא – יורש ראוי לשושלת ארפאד. המשך »
שלום. מדבר עידן זיירמן. לא יודע מה אתכם, אבל אני מרגיש כאילו כבר הרבה זמן לא היה לנו כאן איזה פוסט אורח עסיסי. אז הנה הפתרון שלי בשבילכם – לא אחד, אלא סדרה של פוסטים אורחים, שמנסים לעשות משהו קצת שונה: לספר באופן עלילתי את החוויות שעוברות על אחד, נקרא לו עודד פוירשטיין, במהלך משחקו במשחק בשם Crusader Kings. אתם אולי מכירים את זה בשם Let's Play, ואולי לא. זה לא באמת משנה. אותי, ואני בטוח שגם את עודד, מאוד יעניין לשמוע מה אתם חושבים על הרעיון הזה.
אבל אנחנו נתחיל אותו כהלכה רק בעוד כמה ימים. לפני שאנחנו נכנסים לסיפור עצמו – הקדמה קצרה מפי עודד, כדי שתבינו באיזה משחק מדובר. עודד, עכשיו תורך.
שלום, וברוכים הבאים ל- "Let's Play" שלי, או “בואו נשחק” בשפת הקודש. המשחק אשר נלווה הוא Crusader Kings, או "המלכים הצלבנים", משחק אסטרטגיה משנת 2004 של חברת פרדוקס.
בקרוסיידר קינגס, השחקן נכנס לנעליה של דמות מסויימת שהייתה קיימת אי שם באירופה בין 1066 ל-1452 ומוביל את משפחתו במהלך ימי הביניים המאוחרים ועד תחילת הרנסנס דרך נישואין, מלחמות, תככים ומחלות.
בניגוד למשחקי אסטרטגיה אחרים, בהם אנו שולטים בממלכה שלמה או בצבא, הדגש בקרוסיידור קינגס הוא על הדמויות – אני משחק את ראש השושלת בכל רגע נתון ובנוסף לדאגות הרגילות של ניהול ממלכה, עלי לדאוג גם לייצר יורשים ולנהל משק בית. המשחק מייצר אוטומטית אירועים שונים המאפשרים לשחקן להחליט את גורלן של דמויות שונות (איך לגדל את הילד? האם להמיר את המוסלמי שבחצר שלי? מה לעשות כשאני מגלה שאישתי בוגדת בי?). האירועים הללו משפיעים על האישיות והתכונות של הדמויות שחוות אותן, ועל כן אנסה לשחק את המשחק מנקודת המבט של הדמות העומדת בראש המשפחה. מעבר לכך, ההתרחשויות במשחק נעות בין אירועים רנדומליים להחלטות אותן אבצע, ולכן אנסה לטוות סיפור שיסביר את ההחלטות שמקבלות הדמויות.
לכל דמות בקרוסיידר קינגס ניתנת שורה של ערכים מספריים שמייצגים את התכונות שלה. ארבעת התכונות הראשיות קובעות את יכולותיהם כשליטים: היכולת להלחם (Martial), לנהל דיפלומטיה (Diplomacy), לזמום מזימות (Intrigue) ולנהל כספים (Stewardship). תכונות אלו נקבעות בעיקר ע"י החלטות שהתקבלו במהלך 16 השנים הראשונות לחייה של דמות – אולם אירועים שלאחר מכן יכולים להשפיע גם הן: דמות שגודלה ע"י נזירים תקבל נקודה ליכולת הדיפלומטיה שלה, אבל תאבד מיכולתה להלחם. אם מאוחר יותר בחייה אותה הדמות עברה אירוע שהעניק לה את התכונה "נקמן", הוא עשוי לקבל בונוס נוסף ליכולתו להלחם.
בנוסף לתכונות של השליט עצמו, לכל שליט – רוזן, דוכס או מלך – יש חצר המורכבת מיועץ ראשי, גזבר, מרשל ואדון מרגלים, ואלו מוסיפים את תכונותיהם לתכונותיו של השליט. כלומר, שליט בעל יכולת ניהול כספים 8 מסוגל להשיג כמות מסויימת של מס מאדמותיו, אולם אם יש לו גזבר בעל יכולת ניהול 12 – היכולת המשולבת שלהם היא 20, ויותר מס מגיע מאדמות השליט.
מפת העולם עצמה מחולקת לפרובינציות, כשלכל פרובינציה מיוחד תואר רוזן. כלומר – הרוזן של המפשיר הוא האדם בעל השליטה הישירה באיזור המפשיר, והוא מסוגל לבנות מבנים, לבזוז את האדמות או לגייס חיילים ישירות מהפרובינציה. הסמל של הרוזן – מגן משולש.
מעל הרוזנים קיימים הדוכסים, שהם רוזנים אשר הוענק להם תואר המאפשר להם להיות האדונים של רוזנים אחרים. הדוכס של ווסקס שולט על אדמות משלו (הוא, למשל, הרוזן של המפשיר) אבל כל הרוזנים באיזור ווסקס (למשל, הרוזנים של סלסבורי, וינצ'סטר ואוקספורד) משלמים לו מיסים והוא מסוגל לבקש מהם להעלות בשבילו כוחות. כמובן, דוכס לא חייב לשבת ממש באיזור בו הוא שולט (מלך אנגליה היה שנים רבות גם דוכס נורמנדי שבצרפת) אולם הוא עדיין נהנה מההטבות שבדוכסות. הסמל של הדוכס – מגן מרובע.
ומעל הדוכס קיים המלך. המלך הוא הסמכות העליונה בתוך הממלכה, וכל האצילים באותה ממלכה משלמים לו מיסים ומעלים בשבילו כוחות באותה צורה שרוזנים מעלים כוחות בשביל דוכסים. סמלו של המלך – מגן מרובע מוזהב עם כתר. כמובן, לא כל מדינה מנוהלת ע"י מלך – יש במשחק גם דוכסויות ורוזנויות עצמאיות שאינן כפופות לאף מלך, אולם השליטים של המדינות הללו מנסים בדרך כלל לכבוש מספיק שטחים בשביל להכריז על עצמם כמלכים.
בנוסף לאלו, קיימים בישופים וארכי בישופים, המתנהלים בצורה דומה לרוזנים ודוכסים, רפובליקות פסבדו-דמוקרטיות כמו ונציה ופגאנים ומוסלמים בעלי סמלים עגולים וקטנים. רוזן מוסלמי יכונה לרוב שיח' או ביי, ודוכס מוסלמי יהיה אמיר.
אז איך המשחק עצמו עובד? ובכן, ישנם ארבעה "משאבים" במשחק – יציבות, כסף, יוקרה ואדיקות.
יציבות קובעת כמה שקטה הממלכה של השליט, והיא נעה בין פלוס 3 למינוס 3. כאשר היציבות בפלוס, יש סיכוי יותר גדול שיקרו אירועים חיוביים. כאשר היציבות במינוס – ההפך. היציבות נקבעת דרך אירועים המושפעים מגורמים אחרים במשחק – אם הממלכה שלך במינוס בבנק או שהמלחמה שהכרזת נגד צרפת נמשכת שנים, יש יותר סיכוי שתאבד יציבות.
כסף מאפשר לשליט לקנות שיפורים לאדמותיו ולממן צבאות. ניתן להשיג כסף דרך מיסוי ישיר של האדמות שבשליטתך, או מיסוי עקיף של הרוזנים והדוכסים שתחתיך. כסף מאפשר לשליטים גם להמציא תארים, אם אלו עדיין לא קיימים במשחק. למשל, רוסיה מתחילה את המשחק כשהיא מחולקת בין נסיכויות שונות. אם מנהיג אחד חזק מספיק להשתלט על מספיק מהן, הוא יכול לשלם סכום כסף מסויים כדי לזכות בתואר מלך הרוסים.
יוקרה, המסומנת באייקון של כתר, מבטיחה לשליט את נאמונתם שם הרוזנים והדוכסים שתחתיו, ומאפשרת לו "לרכוש" טענה לתואר שכבר קיים ולהכריז מלחמה על נושא התואר. כלומר, מלך גרמניה מתחיל את המשחק כשהוא אוחז בתואר מלך איטליה ומלך בורגנדי. אם מלך צרפת רוצה, הוא יכול לבזבז כמות מסויימת של יוקרה כדי לטעון לכתר של מלך בורגנדי וכך הוא מסוגל להכריז מלחמה כנגד מלך גרמניה. יוקרה מושגת דרך נצחונות צבאיים ואירועים במשחק, אולם לכל שליט נוספת כמות מסויימת של יוקרה כל חודש.
אדיקות, המיוצגת ע"י צלב, מציינת את המידה בה שליטים אחרים תופסים את הדתיות של שליט. אדיקות גבוהה משפרת את המוניטין של שליט ואת התמיכה של הנתינים שלו בו, וניתן להשיג אותה דרך אירועים ופעולות נוספות.
ו…זה כל מה שצריך לדעת על המשחק, בגדול. כל דמות מסוגלת להחזיק כמות בלתי מוגבלת של תארים (אולם כמות מוגבלת של תארי רוזן, ולכן צריך לחלק כמה מהם לנתינים שלך מדי פעם), המשחק נגמר כאשר השנה 1452 מגיעה, והאפיפיור קורא מדי פעם למסע צלב כנגד המוסלמים.
אם כן, בפרק הבא של קרוסיידור קינגס: נפגוש את הדוכס גזה ארפאד מהונגריה, נלד ילדים ונכין קיורטושים.
