שחר לנגבהיים (אולי אתם מכירים אותו מ- Gamer) ביקש לפרסם בבלוג פוסט אורח ובו כמה מילים חמות על World of Goo. הנה מה שהוא כתב:
סיימתי לשחק ב- World of Goo לפני כשבוע, והזמן שעבר עזר לי להפסיק לצייץ בהתלהבות שזה המשחק הכי טוב שיצא השנה. הוא מהנה וממכר, אך לא בצורה עד-כדי-כך יוצאת דופן. מצד שני, אני עדיין בונה, לפחות פעם ביום, מגדל במצב הבנייה החופשית שלו.
זה מפני שעולמו של גו עושה דבר מאוד חכם – הוא מראה בזמן אמת את המיקום בדירוג. הוא לא מחכה שהמגדל ייפול בכדי שתצוץ הודעה "יופי! הגעת למקום ה-5678 בעולם!" או בכדי להראות טבלה. החל מהכדור הראשון שחיברתי למגדל, המשחק כתב, בצד, בדיוק כמה מגדלים יותר גבוהים משלי היו. ההנאה שבלראות את המספר הזה קטן ממאה-ומשהו-אלף (מה שאומר, בתקווה, שיותר ממאה אלף עותקים מהמשחק נמכרו – יי!) ועד, כעבור חצי שעה של מאמץ הנדסי, מספר בטווח המאות הספורות היא הנאה שנובעת גם מהבנייה עצמה, אבל גם מתחושת ההישג בכל פעם שהנחתי עוד כדור גבוה יותר וראיתי את מקומי בדירוג הולך וגבה.
מצב כזה, של עדכון מתמשך, אפשר לעשות בדרך מהנה ויעילה רק במבחר מאוד מצומצם של משחקים. אם יעשו את זה במשחק עם יריבים, או סוג אחר של משחק סכום-אפס, זה עלול גם לפגוע, מפני שכאשר המשחק מכה בך בכך שהדירוג שלך ירד, זה רק מוריד מוטיבציה. באותה המידה, במשחק בו אין לך התקדמות על פי הקצב שלך אלא על פי קצב קבוע, כמו אודיוסורף, גם תחושת ההישגיות של כזה מעקב תהיה חלקית ופחות מספקת.
אבל בעולמו של גו עושים את זה נכון, ואמנם סביר להניח שאם עולמו של גו יהפוך לפופולארי במיוחד המאייה העליונה תהפוך לסטאטית כאשר המכורים לדבר ישתלטו עליה, אבל נכון לכרגע, אני בכל יום שואף להגיע שוב למקום 99 ומעלה. הייתי רוצה לראות עוד משחקים שדוחפים את השחקן בצורה כזו – אם טבלאות הניקוד וההישגים הן האופנה הנוכחית לגורם מניע במשחק, אין שום סיבה להסתפק בטבלאות הסטאטיות של ימים עברו. דינאמיות ועדכון מתמשך הם צו השעה – למרות שבסופו של דבר, להגיע למקום גבוה זה מספק, אבל בעולמו של גו, המטרה שלי בכל רגע נתון היא לבנות מגדל גבוה יותר מזה של האיראני. גאווה לאומית – בזה אני תמיד מצליח.