היו לי כמה שבועות מאוד עמוסים בזמן האחרון. בין לימודים, חו”ל, מילואים וכמה ימי מחלה, לא היה לי כמעט זמן פנוי. אבל עוד מעט נגמר הלחץ של סוף הסמסטר, ואחרי שאסיים את Lollipop Chainsaw (ביקורת בקרוב) נראה לי שהגיע הזמן לסגור סוף סוף את הטרילוגיה של Mass Effect.

כבר כמה שבועות אני מציץ ב-Origin כל סופ”ש, לראות אם במקרה יש מבצע על Mass Effect 3 (הרי במחיר מלא אני יכול לקנות אותו גם ממש ברגע שאני רוצה לשחק בו), והיום התמזל מזלי:

25 פאונד במקום 35 (בערך 40 דולר במקום 55) זה מבצע לא רע בכלל, במיוחד ביחס לזמן שעבר מאז שהמשחק יצא, אבל התמונה הזו כבר מעלה כמה תהיות: למה המחיר בפאונדים? למה המחיר של המהדורה המיוחדת הוא לא בפאונדים? למה המהדורה המיוחדת עולה 10000 יורו? למה אין בשום מקום אזכור ל-DLC של הסוף המורחב שיצא שלשום?

המשך »

לפני כשנה וחצי, החבר’ה במיקרוסופט הודיעו על כך ש”הם חוזרים לשוק משחקי ה- PC” (אחרי הופעה ב- E3 שכללה אפס משחקי PC, כן?). כשהם הכריזו שהחזרה הדרמטית הזו תעשה באמצעות Age of Empires Online וגרסה חדשה ל- Flight Simulator, גיחכנו (דיברנו על זה בפרק השני של “גיימפוד”, בסביבות 55:00). זהו? זו התוכנית הגאונית שלכם להחיות את שוק משחקי ה- PC? אחרי שבעטתם בו באופן קבוע במשך כמה שנים טובות? אחרי שדחפתם ליותר מדי משחקי PC מוצלחים את Games for Windows Live, אחת מפלטפורמות המשחקים הגרועות ביותר שהיא לא DRM שדורש חיבור תמידי לרשת? ככה אתם מתכוונים לפצות אותנו? שני משחקי המשך לסדרות מוצלחות למדי, אולי, אבל שאת שתיהן החלטתם להרוס במו ידיכם ע”י סגירת החברות שפיתחו אותן? תודה, באמת.

לא שיחקתי ב- Age of Empires Online. אולי אני אגיע אליו מתישהו, אז אני לא יכול לחוות עליו דעה, אבל הטיפול ב- Microsoft Flight, לעומת זאת, הוא דוגמה לעד כמה מזעזע יכול להיות הטיפול של חברת משחקים במותג מצליח שלה, והגסות שבה היא יכולה לירוק לקהל המעריצים של המשחק הזה בפרצוף.

המשך »

עכשיו זה רשמי וסופי: EA זונות. לפני שאפרט, מילה לעצלנים שביניכם: בשום אופן אל תכתבו בפורומים של EA לפני שקראתם את הפוסט הזה (לפחות את החצי השני שלו).

אוקיי, עכשיו אפשר להתחיל. קצת רקע:

אי שם בתקופה הפרה-היסטורית של פברואר 2008: מנהל פורום של EA מאיים שכל מי שיתנהג לא יפה בפורומים ויקבל השעיה או ban, יגורש גם מכל המשחקים שלו שמחוברים לאותו חשבון.

עדיין בתקופת האבן, אוקטובר 2008: הבחור המדובר מבהיר שהוא דיבר שטויות, ומבטיח שהשעיה מהפורומים לא תשפיע על המשחקים.

קדימה לתקופת הרנסנס העליזה, מרץ 2011: שחקן דרגונאז’ 2 כתב תגובה בפורומים של BioWare. לא בדיוק פוסט תמים, אבל שום דבר נורא. “מכרתם את נשמתכם לשטן של EA?”, זה הכל. הבחור קיבל באן מהפורום, וגילה שהוא לא יכול לשחק במשחק יותר. או באף משחק של EA. אפילו דיברנו על זה בגיימפוד באותו זמן. התגובות מ-EA היו מעורפלות ומסתוריות, אבל דבר אחד היה ברור: הם מודעים למה שקרה, וזה לחלוטין היה בכוונה. ואכן, עוד באותו יום הגיעה תגובה רשמית: זו הייתה תקלה במערכת.
כמה ימים אחר כך הגיעה עוד הודעה רשמית מ-EA, שמבהירה שזו אכן הייתה בעיה, שהם מצפים שהעניין יתוקן עד סוף השבוע, ושזו לא המדיניות שלהם למנוע מאנשים לשחק במשחק סינגל-פלייר.

ועכשיו אנחנו מגיעים סוף סוף לדיסטופיה העתידנית של סוף 2011. לפני כמה שבועות התחילו להגיע ל- Rock, Paper, Shotgun הרבה סיפורים של אנשים שגורשו מ-Battlefield 3 (כולל סינגל-פלייר) בגלל תגובות בפורומים. תגובות שמכילות מילים “גסות” כמו “balls” או “e-peen”. רק להזכיר, מדובר בפורומים של Battlefield 3, שבו הדמויות עצמן צועקות “shit” ו-“fuck” בלי הפסקה.

חושבים שזה מגוחך? הבחור שאמר “e-peen” למעשה ציטט תגובה של מישהו. בחור שלישי קיבל באן על זה שמישהו אחר הזכיר אותו באותה תגובה יחד עם מילים גסות. עוד אחד הושעה כי הוא העלה “פרסומת” למדריך שהוא כתב להתחברות ל-BF3. מדריך שיש אליו קישור ב-FAQ הרשמי של EA. כל אלה סיפורים אמיתיים לחלוטין.

התגובות של EA הפעם נעות בין חוסר אינפורמציה מוחלט (“כל הרכוש, החפצים והדמויות שמקושרים לחשבון ימחקו. אני יכול לעזור לך בעוד משהו?”), התחמקות (“ייקח לנו זמן לסדר את זה, בינתיים תתקשרו למספר הזה”) ודברים יותר גרועים (“העונש היה הכרחי בגלל העבירה החוזרת [זה מהבחור עם ה-e-peen, שזו לחלוטין הייתה העבירה הראשונה שלו], כבר הסברנו לך את זה אז מעכשיו לא נענה לך יותר בעניין”).

עברו כבר 3 שבועות מאז שהסיפורים האלה התחילו לצוץ, ו-EA עדיין לא השמיעו שום תגובה שניתן לפרש כאילו אכפת להם באיזושהי מידה מהאנשים האלה. וזה אחרי שהם הבהירו כבר פעמיים בעבר שזה נגד המדיניות שלהם ולא אמור לקרות. תוסיפו לכל זה את הסעיפים המטרידים שיש בהסכם הרישיון של Origin (מחיקת חשבונות לא פעילים אחרי שנתיים, אישור ל-EA לרגל אחרי המחשב שלכם), ואת התגלית האחרונה של-Online Passes יש תוקף מוגבל, והכל מתחבר למסקנה אחת מתבקשת:

EA זונות. נכון, כבר ידענו את זה מזמן. נכון, לא חסרות מפיצות גדולות שהן זונות (דווקא יוביסופט מככבים לאחרונה). אבל באמת שלא זכור לי מתי ראיתי יחס כל כך מזעזע ולא מוסרי ללקוחות משלמים וחוקיים והתעלמות כזו מופגנת מהיגיון וממה שהם בעצמם הכריזו בעבר.

אני מקווה ש-EA מרוצים מהניצחון המוחץ שלהם במירוץ המפוקפק הזה, שעד לא מזמן היה די צמוד. הפרס למקום הראשון הוא שנאה עזה מכל הגיימרים בעולם, יחסי ציבור נוראיים, אובדן מוחלט של אמון, ואני מוכן להוסיף גם פיטורים של כל ההנהלה, אם הם בעניין. עליי. לכם, קוראים יקרים, אני ממליץ לא לקנות משחקים ב-Origin, לא משנה כמה זה זול, ומאוד מאוד להיזהר אם אתם אי פעם רוצים להגיב בפורומים של EA.

חודש אחרי ש-Batman: Arkham City הגיע לקונסולות לקול תרועות רמות, היום הוא שוחרר גם למחשב האישי. אם עשיתם למשחק preorder בחנות של Steam, הייתם אמורים להיות יכולים לשחק בו כבר. אלא אם אתם ממדינה נידחת כמו ישראל.

נכון לכתיבת שורות אלה, דף המשחק ב-Steam חסום לישראל ולמדינות אחרות. זה בהחלט לא היה המצב בחודש שקדם לשחרורו, ואנשים רבים הזמינו את המשחק ושילמו עבורו. כעת, הם גילו לאכזבתם, המשחק פשוט לא עובד. הפורומים של Steam עמוסים בזעקות שבר של קורבנות האירוע הזה. לא די בכך שיציאת המשחק ל-PC התעכבה במספר שבועות (ולאחרונה בשבוע נוסף), כעת גם מי שכבר קנה אותו לא יכול לשחק.

תגובה רשמית מ-Valve לסיפור הזה עדיין אין, וקשה לי להאמין שיהיה הסבר שיצדיק את התקלה הזו. רוצים לחסום את המשחק לאזורים מסויימים? מילא. כבר התרגלנו לכך ממפיצות מסויימות (Saints Row 3, לדוגמא, לא היה זמין אפילו ל-preorder ב-Steam). אבל לאפשר לאנשים לשלם לכם ואז לחסום אותם? זה שיא חדש של חוצפה וזלזול.

אנטישמים כולם, תאמינו לי.

ולמי שעדיין רוצה לקנות: ב-Origin של EA המשחק דווקא זמין בישראל, אבל במחיר יקר יותר – 50 יורו במקום 50 דולר כמו ב-Steam. ואם אתם מוכנים לוותר על הורדה דיגיטלית ולהזמין עותק קשיח, חנויות כמו Zavvi מוכרות אותו ב-25 פאונד (המשלוח חינם), שזה קצת פחות מ-40 דולר.

פעם העולם היה הרבה יותר פשוט.

אני זוכר שני משחקים שתפסו אותי חזק בילדות. אחד היה Daggerfall – המשחק השני בסדרת The Elder Scrolls – והשני היה Might and Magic VI (נחשו מאיזו סדרה). זה היה בסביבות גיל 13-14, בדיוק שיחקתי אז עם חברים שלי קצת D&D ו-Shadowrun, ואני חושב שהייתי בדיוק בגיל המתאים כדי להתחיל להיכנס לכל ה-mindset של משחקי תפקידים.

משחקי תפקידים. זה מה שאני רוצה לדבר עליו. פעם היה מאוד ברור מה זה משחק תפקידים; הבנייה של הדמות, הדיאלוגים, הבחירות, החקר, האינטראקציה עם העולם והאתגרים שמסתמכים בצורה מאוד חזקה על האופי והכישורים של הדמויות. אני מדבר על משחקים קלאסיים כמו אלה שהזכרתי קודם, או למשל Fallout, אולטימה וכו’.

אני חושב שדיאבלו היה נקודת התפנית. דיאבלו הוא אחד מהמשחקים שיצרו ז’אנר חדש לגמרי, והבעיה עם משחקים כאלה היא שאי אפשר באמת לסווג אותם, רק בדיעבד. כשהוא יצא אנשים אמרו “טוב, זה עולם של פנטזיה, ויש שם עץ כישורים וקווסטים – זה חייב להיות RPG” (בראש שלי הם גם מוסיפים אחרי זה “Derp”). כאן, לדעתי, התחילה ההידרדרות. היום, משחק שמקבל את הכותרת “Action RPG” יכול להיות כל דבר: בצד אחד של הקשת יש משחקים עמוקים ומורכבים כמו דאוס אקס או The Witcher, ובקצה השני אפשר למצוא למשל את Borderlands ו-Infinity Blade.

Infinity Blade הוא לא RPG. אפילו לא קצת. לקרוא למשחק הזה “action RPG” זה עלבון לכל משחקי התפקידים האמיתיים, וזו הטעייה מלוכלכת. והבעיה היא שהיום מה שנקרא “RPG elements” הוא כמו מותג יוקרתי שכל ה”מגניבים” חייבים ללבוש. אחוז גבוה מאוד של משחקים שיוצאים לאחרונה מתגאים בדבר הזה, ואני לא בהכרח מתנגד – אלמנט כלשהו של stat building או skill tree במשחק יכול להפוך אותו להרבה יותר מעניין ועמוק – אבל יש לי בעיה רצינית עם השם שנותנים לזה.

לשווק משחק פעולה סטנדרטי עם stat building כ”action RPG” זה כמו לתלות שנדליר בסלון ולמכור את הדירה שלכם כ”ארמון”. זה מפגר, וקצת פתטי, אבל כשכל כך הרבה אנשים עושים את זה, זה מפסיק להיות פתטי ומתחיל להיות בעיה רצינית. זה מטעה את הצרכנים, זה יוצר בלבול, וזה בעיקר אומר שמי שבאמת רוצה ארמון יצטרך לעבור בעשרות דירות פושטיות עם שנדלירים לפני שהוא ימצא את הארמון שלו (וגם אז לא מובטח שהארמון יהיה מוצלח).

אוקיי, האנלוגיה הזו לא מושלמת. אבל הפואנטה היא שמישהו כמוני שמחפש משחק תפקידים איכותי נתקל בעשרות משחקי פעולה גנריים בדרך ליעד, וכשהתעשייה עצמה לא מסוגלת להבדיל בין הז’אנרים, איך אנחנו אמורים להבדיל?

איפשהו באמצע כתיבת הפוסט הזה, נתקלתי בריאיון עם ה-VP של EA Sports, שמספר בגאווה איך Fifa 12 הוא “ממש כמו RPG”. הוא מסביר בפירוט איך “ארבעת הדברים שמרכיבים משחק תפקידים הם זהות ייחודית או דמות ייחודית, התקדמות עקבית של הדמות הזו, עולם עשיר עם תוכן מגוון, וכדאי שתהיה גם כלכלה טובה” [תרגום חופשי]. אני חושד שאם הבחור הזה היה נקלע לסשן של D&D, המוח שלו היה בורח בפאניקה.

אני מניח שכל העניין הזה היה מפריע לי פחות אם התעשייה לא הייתה במקביל גם קצת מזניחה את ז’אנר ה-RPG ה”קלאסי”, בואו נקרא לזה. אפילו BioWare, מחלוצי ה-RPG, שאחראיים ללא מעט קלאסיקות ומשחקי תפקידים מאוד איכותיים, נפלו בפח הזה ועכשיו עובדים קשה כדי להפוך את Mass Effect 3 למשחק פעולה גנרי ומשעמם, מגמה מדאיגה שהתחילה כבר עם Dragon Age II. ואם האנשים שאחראיים ל-Baldur’s Gate, Neverwinter Nights, Jade Empire ו-KOTOR נכנעו ללחץ, האם באמת יש לנו תקווה? נראה שהמפתחות הגדולות היחידות שעוד אכפת להן הן Obsidian – הילד האוטיסט של תעשיית המשחקים, החברה שמלאה בהברקות אבל כל מה שהיא מנסה לעשות יוצא מחורבש – ובת’סדה, שאמנם בהחלט יודעים מה הם עושים, אבל מצד שני גם עושים רק מה שהם יודעים, ולא סביר לראות מהם משהו מקורי בעתיד הנראה לעין, רק עוד Elder Scrolls ו-Fallout.

אם הייתי שולט על העולם, הייתי מכריז שאסור להשתמש יותר במונח “RPG”, קובע שם חדש לז’אנר הקלאסי של משחקי תפקידים ושם שונה לחלוטין לז’אנר משחקי-פעולה-עם-אלמנטים-של-בניית-דמות, כך שלא יוכל להיווצר בלבול, ומקווה שזה גם יגרום למפתחים להיסגר על עצמם ולהפסיק להרוס את המשחקים הטובים שלהם. ואז הייתי מוצא לי איזה ארמון נחמד.

זוכרים את ה-Humble Bundles? חבילות חביבות של 5-7 משחקי אינדי עם מודל מכירה מוצלח וכל מיני בונוסים? אז ה”באנדל” החדש שנפתח היום כולל משחק אחד. בתור מישהו שהבאנדלים האלה היו אחד הדברים הבודדים שגרמו לו להאמין בעתיד האנושות, אני חושב שהאמון הזה מתחיל להידרדר שוב.

(נכון, מי שמשלם יותר מהממוצע מקבל בתור בונוס את אחד הבאנדלים הקודמים (הפחות מוצלח מבין הארבעה). אבל הטיעון הזה עובד רק אם מניחים שיש הרבה אנשים שכן שמעו על הבלתי-באנדל הזה אבל משום מה לא טרחו לקנות את אלה שלפניו)

הנה ידיעה צפויה במיוחד שכבר בטח שמעתם: Syndicate, משחק האסטרטגיה הקלאסי של Bullfrog, חוזר. EA הולכת להפיץ אותו, Starbreeze הולכים לפתח אותו, והוא הולך להיות, כצפוי, משחק פעולה מגוף ראשון, בעולם הסייברפאנקי של המשחק המקורי (שבו חברות מסחריות, ולא ממשלות, שולטות בעולם), ועם אפשרות משחק שיתופי לארבעה שחקנים. כמו במקרה של XCOM, כל הסיפור הזה מעורר כעס ואנטגוניזם. הנה, עוד מותג מוצלח הוקרב למכונה תאגידית משומנת שמוכנה להקריב אותו בשביל כמה דולרים. עצוב.

המקרה של “סינדיקט” בעייתי בדיוק באותה הצורה כמו המקרה של XCOM. העולם של “סינדיקט” הוא לא משהו מיוחד. הוא עולם סייברפאנקי סטנדרטי לגמרי. מכניקת המשחק היא זו שייחדה אותו. הפכו אותו למשחק פעולה בגוף ראשון, ולא יישאר לכם שום דבר ביד. XCOM לפחות מתיימר להציג עולם קצת שונה מזה של מרבית משחקי המחשב האחרים. “סינדיקט” יגרום לנו מיד למתוח השוואות ל- Deus Ex: Human Revolution… השוואה שיהיה לו קשה לנצח בה.

אבל זה לא החלק הכי מעצבן בסיפור. החלק המעצבן בסיפור הוא מה שקורה כששואלים את מפתחי המשחק למה הם הופכים אותו למשחק פעולה. הם אומרים שהם לא אומרים שאנשים צריכים להפסיק לשחק במשחקים הישנים, אבל הזמנים מתקדמים. אה, וש”המשחק היה מיועד להיות משחק פעולה בגוף ראשון מההתחלה. הרעיון המקורי היה לקחת את המשחק הקודם ולהעביר את ההתרחשויות מנקודת מבט שהיא בתוך הראש של אחד הסוכנים”.

זה מעצבן כשחברות מורחות את קהל היעד שלהן בתירוצים. זה עצבן כשבליזארד עשו את זה (דרישת חיבור תמידי לאינטרנט? לא, אין לזה שום קשר לפיראטיות, כמובן. זה רק בשביל להעצים את החוויה), וזה מעצבן כש- Starbreeze ו- EA עושים את זה, ולא פשוט אומרים את האמת: זו שאלה של כסף. משחקי פעולה מגוף ראשון מרוויחים יותר. או לפחות, יותר קל לגרום להם להרוויח יותר, כי לכו תוציאו עכשיו משחקי אסטרטגיה על הקונסולות.

אני לא הולך להספיד את “Syndicate” המחודש, בדיוק כפי שאני עדיין לא מספיד לחלוטין את XCOM (הוא הראה כמה צעדים מעודדים בכיוון שעשוי להיות מעניין לאחרונה), אם כי במקרה של שניהם – אני די פסימי. נראה לאן זה יתפתח.

שלשום פורסם בגיימר טור עם הכותרת “מי צריך פלייסטיישן 4?”. בטור, מדברת הכותבת, נועה דוד, על כך שנראה שלסוני ומיקרוסופט לא לחוץ יותר מדי להוציא קונסולה חדשה, ושלדעתה, זה דווקא בסדר גמור. חברות המשחקים, היא טוענת, הבינו שהן לא צריכות חומרה חזקה יותר, וגם אנחנו, בתור גיימרים, לטענתה, יכולים להסתפק במה שיש לנו היום. ואז היא עושה את הטעות הקלאסית של להשוות את עולם המשחקים לעולם הקולנוע. אבל נעזוב את זה בצד לרגע.

קודם כל, אני אגיד למה היא כן צודקת. היא צודקת לחלוטין, כי מירוץ החימוש אחרי הגרפיקה הפוטו-ריאליסטית חייב להפסק מתישהו. אני לא מצליח למצוא את הפוסט הרלוונטי של שמוס יאנג, אבל הוא פעם הציג טיעון מאוד פשוט שעוקב אחרי העלייה בכמויות האנשים ובתקציבים שדרושים על מנת להכין משחק AAA, כפונקציה של השיפור במנועי המשחקים. אין חוכמות וקיצורי דרך בעניין – משחקים שנראים טוב יותר דורשים עלייה מסיבית בכמויות האנשים ובתקציבים שדרושים בשביל לפתח אותם. עם העלייה בתקציבים, ההשקעות בתחום נהיות מסוכנות יותר, ואנחנו מקבלים משחקי AAA שלוקחים פחות סיכונים, כדי להגדיל ככל האפשר את הסיכויים שלהם להחזיר את ההשקעה שלהם. זה תהליך מובן לחלוטין, אבל ככל שהטכנולוגיה משתפרת, הוא נהיה קיצוני יותר, והתעשיה כולה מתחילה להכנס מסביב למשחקי פעולה מלחמתיים בגוף ראשון כי הם בדרך כלל מחזירים את ההשקעה המסיבית בהם. וזה מעצבן.

מצד שני, להגיד שהגענו למצב שבו הטכנולוגיה היא “טובה מספיק” זו טענה אבסורדית. אפילו אם נעצור ונחליט שהגרפיקה של משחקי קונסולות ומחשב לא תשתפר מכאן והלאה לעולם, את כוח העיבוד שיתווסף להם הם יוכלו לנצל באינספור דרכים – מדרכים בנאליות (תמיכה בתלת-מימד, תמיכה בטווח רחב יותר של התקני זיהוי תנועה, או אולי אפילו Cross-Game Chat בפלייסטיישן 3) ועד לדרכים שישפיעו באופן מובהק על המשחקים שאנחנו משחקים – יותר אובייקטים על המסך בכל רגע נתון, שיובילו לעולמות חיים יותר, ושהתושבים שלהם מתאפיינים באינטליגנציה ממוחשבת טובה יותר. ברור שהשיפורים הללו יכולים להתקיים גם מבלי שיפור בכוח העיבוד של הקונסולות. נועה דוד אומרת ש”מדי פעם אנו נתקלים בחידושים מדהימים שכלל לא קשורים להצגתו של מעבד חדש, אלא נשענים על התפתחויות תאורטיות ואלגוריתמיות”. זה נכון לגמרי. אבל מילת המפתח פה היא “מדי פעם”. בעולם התוכנה, הדרך הכי קלה לפתור בעיה היא עדיין, הרבה פעמים, פשוט לזרוק עליה יותר חומרה. חומרה זה זול. זה פתרון שאנחנו מכירים כבר היום. אלגוריתם חדש שישנה באופן מהותי את עומק הסימולציה שאנחנו יכולים לעשות על Xbox 360 מזדקן זה עניין של מחקר מאומץ, ולכו תדעו אם הוא יסתיים בשלוש השנים הקרובות.

וכמובן, עדיין לא דיברתי על ה- PC – עדיין מכונת המשחקים החביבה עלי, שנאלצת להתפשר בגלל שהיא מתחילה לתפוס פער חומרתי גדול מדי על קונסולות המשחקים שקיימות היום. חלקכם בטח לא אנשי PC, ואתם חושבים לעצמכם “נו, שוב אלה תופסים תחת ומדברים על החומרה העליונה של ה- PC”, אבל שתדעו לכם שבדיוק בגלל אותה הסיבה, גם האיכות של משחקי הקונסולות נפגמת, אם כי בצורה פחות בולטת – מרבית השיפורים הטכנולוגיים האמיתיים שנעשים במשחקי קונסולות ומאפשרים להציג קפיצת מדרגה ביכולת טכנית כזו או אחרת נעשים ע”י ניצול העובדה שהקונסולה היא ארכיטקטורה סגורה, וניתן “לחפור” בתוכה ולמצוא מגוון טריקים שאפשר להשתמש בהם על מנת לנצל יותר טוב את המעבד שלה.

אבל הטריקים האלה, מטבע הדברים, הם ייחודיים לכל קונסולה וקונסולה (מכיוון שהם בדרך כלל מנצלים את המבנה הספציפי שלה). כלומר, משחקים שמופצים למספר קונסולות בו-זמנית עדיין יצטרכו להתפשר בדרך כלל, על המכנה הטכנולוגי הרחב המשותף בין שתי הקונסולות, ולא יוכלו לנצל עד הסוף את הידע הרב שנצבר בניצול החומרה של הפלייסטיישן 3 או האקסבוקס 360.

ואגב, באמת שההשוואה לעולם הקולנוע מיותרת. לטעון שסרטי קולנוע מצולמים כבר עשרות שנים “תוך שימוש באותו האמצעי הטכני”, בתחום עתיר חידושים-טכנולוגיים כמו הקולנוע, זה בערך כמו לטעון ששום דבר מהותי לא השתנה במכוניות בעשרות השנים האחרונות כי הן עדיין מסתמכות על מנוע בוכנה.

הבעיה שלי עם כל מה שאמרתי עכשיו היא שכל מה שאני מציג כאן זה טוב ויפה, אבל סביר להניח שבנקודה אחת, הקריטית ביותר, נועה דוד צודקת. וכאן אני חוזר לנקודת ההתחלה: ברגע שייצא הדור הבא של הקונסולות, הצעד הראשון שמפתחות המשחקים ייקחו יהיה לכיוון גרפיקה ריאליסטית יותר. זה פשוט קל יותר. קל יותר לפתח את זה (כן, זה דורש זריקה של הרבה תקציבים, אבל זה עדיין קל, פשוט יקר). קל יותר לשווק את זה. קל יותר למכור קונסולות חדשות בהסתמך על זה. מהסיבה הזו, למרות שאני מזהה את כל המגבלות הטכניות שדור הקונסולות הנוכחי כבר מטיל עלינו (ושמתפשטות הרבה מעבר ל”הגרפיקה לא משתפרת”), באמת שלא אכפת לי להשאר איתו עוד קצת.