(רציתי לקרוא לפוסט הזה A Speech About Speech, אבל בסוף בחרתי כותרת בעברית, בכל זאת בלוג עברי וכו’)

תקופת מבחנים זה זמן נפלא. חוץ מהלימודים, והלחץ, ולהתעורר ב-7 וחצי בבוקר כדי לעשות מבחן כשאני חצי ישן, כמובן. אבל שאר הזמן הוא זמן פנוי טהור, שהפעם בחרתי לנצל אותו כדי לשחק בכל מיני משחקים “הכי טובים אי פעם” שאני צריך להשלים. בשבוע האחרון, למשל, סיימתי את Sands of Time ואת Half Life 2 – שניהם משחקים מעולים, ונהניתי מהם ממש (הבא בתור: Deus Ex). אבל כמובן שלשניהם יש גם בעיות, ודברים שהציקו לי כששיחקתי בהם. בגדול, את Half Life 2 יותר אהבתי, אבל גם היו בו הרבה יותר דברים מציקים, ובפרט דבר אחד שממש עיצבן אותי: הדמות הראשית.

אני לא אוהב את גורדון פרימן. הנה, אמרתי את זה. נכון, אני יודע שבתור חנון אני אמור אוטומטית להעריץ אותו, ועצם העובדה שהוא פיזיקאי תיאורטי שהפך לגיבור פעולה אמורה לגרום לי לרגשות עזים וחלומות רטובים – אבל פשוט לא הצלחתי להתחבר אליו. לנסיך הפרסי – דמות שאין לי שום דבר משותף איתה, והיא גם קצת (בכוונה) מעצבנת – התחברתי יותר. וזו פחות בעיה עם Half Life עצמו ויותר עם הקונספט הכללי של silent protagonist (“גיבור שקט”, אם אתם מתעקשים על עברית).

האמת, זה לא לגמרי מדויק. המקרה של פרימן הוא מקרה קיצוני במיוחד: הוא לא מדבר בכלל, אפילו לא ב-cutscenes ואפילו לא דרך טקסטים. הוא פשוט רובוט חסר חיים שמסתכל מהצד ומציית לכל מה שאומרים לו. והקטע הכי גרוע הוא שאין שום סיבה שזה יהיה ככה. זה לא כמו ב-RPGs, שמצפים מהשחקן שיבנה דמות משלו (וגם אז אני אישית מעדיף את האלטרנטיבה, כמו שעשו ב-Mass Effect או Deus Ex). גורדון פרימן הוא תמיד גורדון פרימן. לא משנה מי ישחק אותו וכמה פעמים, הוא תמיד יהיה אותו פיזיקאי חנון, ותמיד יעשה אותם דברים בדיוק. אין שום סיבה הגיונית שהוא לא ידבר. כשכל שאר האנשים במשחק, כולל הקומביין וכולל התושבים האקראיים של העיר, מדברים כל הזמן, זה פשוט יוצא מגוחך.

אני חושב על משחקים ששיחקתי בזמן האחרון ועל הדמויות המוצלחות שהיו בהם. הנסיך ב-Sands of Time. הניצולים ב-Left 4 Dead (כל השמונה, או לפחות רובם). מייק ת’ורטון באלפא פרוטוקול. לעזאזל, אפילו גאיבראש ת’ריפווד ב-Monkey Island. הרבה יותר כיף לשחק כשמשחקים יצור חי עם רגשות ומחשבות, ולא לבנה חלולה כמו דוקטור פרימן או הגיבור/ה של Dragon Age. אפילו דמות מטופשת ומוגזמת כמו Bayonetta עדיפה על מריונטה שקטה כמו ב-Modern Warfare. תחשבו למשל על דיוק ניוקם לעומת הגיבור של Doom – מי מהם יותר כיף לשחק. אז למה משחקים עושים את זה בכל זאת?

הסיבה המקובלת היא שזה עוזר להזדהות עם הדמות. שאם הגיבור לא אומר לאף אחד מה הוא חושב ולמה הוא עושה כל דבר שמבקשים ממנו, השחקן יוכל להמציא סיבות משל עצמו ובכך להיכנס יותר בקלות “לתוך” המשחק (מה התרגום העברי ל-Immersion?). אבל איך אפשר להזדהות עם דמות שלא קיימת? זה בעצם גורם לשחקן להזדהות עם עצמו, וזה סוג של רמאות לדעתי. משחקים טובים צריכים שיהיה להם סיפור טוב, וסיפור טוב צריך שיהיו בו דמויות טובות. אותו סיפור ייראה לגמרי אחרת אם תחליפו את הדמות הראשית שלו, ובמקרה של סיפור טוב באמת, השינוי בדרך כלל יהיה לרעה. במיוחד במקרים כאלה, שהסיפור מתקדם באותה דרך תמיד, ויכול להיות שהאישיות שהשחקן המציא לדמות לא באמת תסתדר עם הדברים שהיא עושה בהמשך המשחק.

בסופו של דבר, אני חושב שזה פשוט מקרה של easy way out. קשה לכתוב דמות ראשית שכולם יתחברו אליה, ולעומת זאת קל מאוד לכתוב דמות שהיא דף חלק ותגרום לרוב האנשים להזדהות עם עצמם במקום עם הדמות. אבל לדעתי המפתחים בעיקר יוצאים מופסדים מזה, כי בסופו של דבר הדמויות שאנשים יזכרו אחרי המשחק הן לא אלה שהם המציאו בעצמם, אלא הדמויות המעניינות שהמשחק הציג להם. וגורדון פרימן.

מפתחים יקרים: זה לא באמת עובד. לראיה, יש אנשים (לפחות אחד) שמתעצבנים מדמויות שקטות. עכשיו תפסיקו עם השטויות האלה. תודה.

התבטלו לי ברגע האחרון תוכניות להערב, אז רציתי לשחק משהו בזמן שהתפנה. אבל אני אצל ההורים, והמשחק היחיד שמותקן על המחשב כאן הוא Left 4 Dead 2, וכל משחק אחר שחשבתי לשחק דורש הורדה של 4 ג'יגה לפחות – מה שייקח כמה שעות, שאותן כאמור תכננתי להעביר במשחק.

החלטתי לנסות את מזלי בפינת המבצעים של Steam, החלטה שהוכיחה את עצמה – מצאתי שם משחק שנקרא Numen: Contest of Heroes, מין חיקוי דיאבלו שיצא לפני כמה חודשים, ונמכר ב-80% הנחה, כלומר 2 דולר. לא הצלחתי כל כך למצוא ביקורות על המשחק, אבל בשביל $2 החלטתי להסתכן. כ-50 דקות אחר כך המשחק סיים לרדת ואני התיישבתי בנוחות ליד המחשב, לחצתי על play ולא קרה כלום. חיכיתי קצת, לחצתי שוב על play, ולא קרה כלום.

עברתי על כל הדברים הסטנדרטיים – ריסטרט לסטים, ריסטרט למחשב, הקסם של “verify integrity of game cache” וכו’, וכלום לא עבד. הדבר היחיד שהוציא איזושהי הודעה הוא ניסיון להריץ את המשחק ישירות (ולא דרך סטים), אבל ההודעה הייתה לא אינפורמטיבית במיוחד, סתם הודעה גנרית של Windows על DLL חסר.

הלכתי לפורומים של המשחק ב-Steam, וגיליתי שזה קרה לעוד מישהו. אבל באשכול הזה בפורום יש בדיוק תגובה אחת, ואת כל הדברים שאומרים בה כבר ניסיתי. למזלי, החלטתי בכל זאת לעבור על כל הרשימה כדי לוודא שלא שכחתי כלום, ובאחת הבדיקות לקחתי זמן כדי לקרוא יותר בעיון את ההודעה על ה-DLL החסר:

רגע, DX9? באמת? זו הבעיה? לא יכול להיות, אין מצב שהם כל כך חובבנים שהם לא מתקינים DirectX יחד עם המשחק.

בטח שיכול להיות. התקנתי DirectX והמשחק עובד כמו גדול. בטח אדבר עליו קצת בפודקאסט הבא. אבל רגע! עוד לא תמו הזוועות. נרשמתי לפורומים של Steam כדי להגיב באשכול המדובר, אבל כנראה שהם טובים מדי בשבילי:

מסתבר שצריך שהמנהלים של הפורומים יאשרו אותי לפני שמותר לי לכתוב בפורום. זה ייקח כמה ימים. על סמך מה הם מחליטים אם אני בסדר או לא? לא יודע. אבל אני בספק אם אזכור להיכנס מחדש עוד כמה ימים כדי לבדוק אם אישרו אותי, ובינתיים יש לפחות איש אחד מסכן שקנה את המשחק ולא מצליח להפעיל אותו כי הם חבורה של חובבנים.

(עדכון: בסוף אישרו אותי תוך רבע שעה. מה שמצד אחד משמח אותי, ובטח גם את האיש שהגבתי לשאלה שלו, ומצד שני גורם לי לתהות למה הם כותבים שזה ייקח כמה ימים)

פוסט זה הוא לא ביקורת על Final Fantasy XIV. הסיבה שאני לא כותב ביקורת היא שנכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא הצלחתי לשחק במשחק. וזה לא שלא ניסיתי…

31.8: הבטא הפתוחה של FFXIV online אמורה להיפתח היום. אני בעיקרון לא אוהב משחקי MMO (ובמיוחד מתנגד לרעיון של פיינל פנטסי MMO, כי זה סותר את כל הדברים שאני באמת אוהב בסדרה), אבל זה חינם, וזה פיינל פנטסי, אז החלטתי לנסות בכל מקרה. אני יוצר חשבון באתר של Square Enix ומחפש איפה נרשמים לבטא.

מכשול מס’ 1: “באגים חמורים” התגלו באופן מפתיע וגרמו לדחייה של הבטא ל”מועד לא ידוע”.

1.9: בטוויסט מפתיע, מסתבר ש”מועד לא ידוע” אומר “עוד יומיים”. הדבר הטוב היחיד שקרה בכל הסיפור הזה.

2.9: הגיע הרגע. אני נכנס לאתר, מוצא את הכפתור ששולח אותי לרישום ולוחץ עליו.

מכשול מס’ 2: ”השרתים עמוסים, תחזור מאוחר יותר”. (נאמר ב-4 שפות ועיצוב מזעזע אחד)

מאוחר יותר: אני מנסה להתחבר שוב, ומקבל הודעה יותר אינפורמטיבית, שטוענת שבגלל עומס על השרתים, החליטו לחסום בינתיים את הרישום לבטא. כנראה שהם, לא יודע, לא חשבו שאנשים באמת ירצו לשחק במשחק שלהם?

3.9: כנראה שהבעיה נפתרה, כי הצלחתי סוף סוף להירשם לבטא. הקוד מגיע במייל, ואני רושם אותו בחשבון שלי ונכנס לאתר של הבטא כדי להוריד את הקליינט.

מכשול מס’ 3: כשהאתר עובד (שזה בערך חצי מהזמן), כל מה שהוא עושה זה להגיד שצריך לוגין בשביל הבטא, להפנות אותי לדף של הלוגין, לחכות הרבה זמן ואז להחזיר אותי לדף שאומר שצריך לוגין בשביל הבטא. וכן הלאה.

אני מחליט לנסות שוב מאוחר יותר.

מאוחר יותר: קיוויתי שהבעיה היא שההרשאות עוד לא התעדכנו, ואם אחכה כמה שעות זה יסתדר. טעיתי. האתר של הבטא ממשיך לטעון בתוקף שהוא פתוח רק לאנשים שקיבלו חשבון בטא, אבל אם אני נכנס לעמוד שבו נרשמים לבטא אני מקבל הודעת שגיאה שאומרת שכבר נרשמתי לבטא. שלחתי מייל לתמיכה של Square Enix, אבל מעבר לזה אין לי יותר רעיונות כרגע.

4.9: עברו 24 שעות ולא קיבלתי אפילו מייל אוטומטי שאומר “קיבלנו את המייל שלך, חכה בסבלנות”. לפי האתר, התשובה אמורה להגיע ביום שני עד שישי בין 9 ל-5 (שעון חו”ל-כלשהו), אבל ציפיתי לפחות לאיזושהי אינדיקציה שהם קיבלו את ההודעה שלי…

בתקווה ביום שני אקבל תשובה מהתמיכה ואצליח סוף סוף להוריד את הקליינט, וכל הבעיות בעולם ייפתרו. אם זה יקרה, אכתוב ביקורת אמיתית, או לפחות אדבר על זה בקצרה בפודקאסט. בינתיים, כל מה שיש לי להגיד על FFXIV זה: נו, בחייאת.

[אם מישהו רוצה לנסות את מזלו, ההרשמה לבטא כאן]

עדכון: 7.9: סוף סוף קיבלתי את המייל המיוחל. הוא מאוד ארוך, כתוב כולו ב-Legalese, ואומר משהו בסגנון "אם זה עובד אז זה עובד, אם לא אז לא. תוודא שאתה בכלל יודע על מה אתה מדבר". אני אישית ויתרתי סופית על FFXIV, אם מישהו מצליח להירשם אשמח לשמוע איך זה.

לפני שבועיים קניתי את Oblivion במבצע ב-Steam. הוא עלה לי פחות מ-7 דולר (אח שלי אמר: זה יוצא בערך 30 שעות משחק לדולר), וזה בהחלט משחק שצריך לשחק בו. בינתיים רק התחלתי אותו, אז אין לי הרבה מה להגיד על המשחק כמשחק, אבל הממשק שלו כבר הספיק לעצבן אותי ממש.

Bethesda עושים משחקים כאלה כבר בערך 15 שנה, והייתי מצפה שהם ילמדו משהו. הממשק לא אינטואיטיבי, לא נוח, ולא מוסבר בכלל. צריך במקרה הטוב שני קליקים, ובמקרה הרע שלושה, כדי להגיע לדברים בסיסיים כמו מלאי, מפה או תכונות של הדמות. יש hotkeys (שמשום מה מוגבלים ל-1-8 במקום 1-0) שאפשר לשייך לנשקים/לחשים ספציפיים, אבל לחיצה עליהם לא משתמשת בדבר הרצוי. למשל, אם רוצים להטיל לחש מסוים, צריך ללחוץ על המקש המתאים כדי לבחור את הלחש, ואז ללחוץ על C כדי להטיל אותו. עכשיו, זה פשוט מטומטם. ולכל זה תוסיפו את ממשק הדיבור, שמכיל כל מיני כפתורים עם אייקונים שאין שום דרך לדעת מה הם אומרים חוץ מללחוץ עליהם ולנסות, בתקווה שזה לא משהו רע.

Cut, שבוע קדימה. באופן בלתי תלוי לחלוטין, התחלתי בשבוע שעבר את Fallout 3, גם הוא של Bethesda. את Fallout אני משחק על ה-Xbox שלי, והוא דוקא נוח באופן מפתיע, ביחס לקונסולה. יש כפתור אחד שפותח את כל ממשק הניהול של הדמות, ושם אפשר לדפדף עם החצים ובעזרת ה-triggers, וזה יוצא פשוט למדי. אפשר בעזרת ה-D-pad לבחור אחד מ-8 נשקים/חפצים להשתמש בהם בנוחות, ובאופן כללי הממשק מעולה.

אחרי כמה שעות של משחק זה הכה בי: זה אותו ממשק בדיוק. אני אגיד את זה שוב: הממשק של Fallout לאקסבוקס והממשק של Oblivion ל-PC הם אותו ממשק בדיוק. פתאום הכל נהיה ברור: ממשק ניהול הדמות מוגבל כי הוא מיועד לקונטרולר הרבה יותר פשוט; יש רק 8 מקשים חמים כי יש 8 כיוונים ב-D-pad; וכו’.

מה שמעלה את השאלה: WTF?! נכון, זה ממשק מצוין בשביל קונטרולר של אקסבוקס, אבל כנראה שמישהו שם ב-Bethesda שכח שלאנשי ה-PC יש 100 ומשהו מקשים שהם יכולים להשתמש בהם, בנוסף לעכבר. כמה מסובך כבר יכול להיות, למשל, לסדר שלחיצה על I תפתח את מסך המלאי? או להוסיף את 9 ו-0 בתור מקשים חמים נוספים?

מה שהכי מבאס אותי בכל הסיפור הזה: ממה שראיתי בינתיים, חוץ מהממשק המזעזע, Oblivion הוא משחק מוצלח ביותר. אני באמת רוצה לשחק בו, אבל הוא מעצבן אותי. אני תוהה מי ינצח בסוף.

לפני כמה חודשים, בריאיון ל-Strategy Informer, אמר דניאל אריקסון, מנהל הכתיבה של BioWare, שלדעתו Final Fantasy XIII אינו RPG. אני אישית מסכים איתו, אבל אני רוצה ללכת יותר רחוק, ולטעון ש- Final Fantasy XIII אינו Final Fantasy.

קודם כל, חשוב להבהיר: כפי שכתבתי בביקורת הראשונית שלי, זה משחק מצוין. הקרבות בו ממש כיפיים, מעניינים ומאתגרים. בנוסף, המשחק נותן לכם 64 “משימות”, כשכל משימה היא בעצם קרב שצריך לנצח בו, ועל כל קרב אתם מקבלים דירוג לפי הזמן שלקח לכם לעבור אותו. בעת כתיבת שורות אלה, סיימתי 53 מתוך 64 משימות בדירוג של 5 כוכבים. זה לא היה קל, ועוד נשארו לי המשימות הקשות באמת. אפילו קרבות שהם אובייקטיבית קלים, נהיים לפעמים מאוד קשים מעצם העובדה שצריך לסיים אותם בזמן מאוד קצר, מה שדורש הרבה הכנה מראש, אסטרטגיה וזריזות. והעובדה שאם אתם מתים אתם חוזרים לנקודה שמיד לפני הקרב, ולא ל-save point האחרון, עוזרת מאוד. בקיצור, הקרבות מעולים, ומספקים שעות ארוכות של הנאה.

אבל זהו, פה זה נגמר. בניגוד למשחקים הקודמים בסדרה, ל- Final Fantasy XIII אין שום דבר להציע מעבר לקרבות. המשחק הזה לוקח סדרה מאוד מוצלחת, עם הרבה אלמנטים טובים וכיפיים, ופשוט זונח את כל זה לטובת קרבות. יש שיטענו שזה מספיק טוב, אבל כפי שבטח הבנתם, אני לא אחד מהם. ואני אפרט, אסביר ואנמק:

הסיפור – בשתי מילים, הוא גרוע. Final Fantasy היא סדרה שידועה בעיקר בזכות הסיפורים האפיים שלה, שהרבה פעמים מקפיצים אתכם בין עולמות, מגלים דברים מסתוריים ומפתיעים על העולם ועל הדמויות, ומכילים רומנטיקה, פעולה, וקצת שטויות. כאן השאירו בעיקר את הפעולה והשטויות, ובערך ויתרו על כל השאר. הסיפור לא מרשים במיוחד, הדמויות לא מתפתחות בכלל חוץ מכמה דברים מאוד שטחיים, והכל מוצג בצורה מאוד מבולבלת, מעורפלת ולא ברורה. במשחק שהסיפור הוא אחד משני הדברים המרכזיים בו (יחד עם הקרבות), זה מאוד רע.

Minigames – זה אחד הדברים שהכי אהבתי במשחקים הקודמים בסדרה. משחקי קלפים מוזרים, מירוצי צ’וקובו, חיפושי חם/קר, משחקי כדור ועוד מגוון רחב של משחקונים הזויים שביליתי בהם שעות ארוכות, כולם נעלמו כלא-היו. באותה קטגוריה אפשר להחשיב את כל ה-side quests – לאסוף חפצים מכל פינות העולם, ליצור זנים מושבחים של צ’וקובו, כל מיני משימות מוזרות כדי להשיג חפצים חשובים ו/או נשקים טובים – לא עוד.

לינאריות – נכון, המשחקים האחרים בסדרה הם לא בדיוק sandbox, אבל מספר 13 לוקח את זה לקיצוניות. בכל נקודה במשחק יש בדיוק כיוון אחד ללכת אליו, בדיוק דבר אחד לעשות. אף פעם אין סיבה לחזור אחורה או להסתובב בעולם, ולמעשה בכלל אין מפה של העולם. אפילו הבנייה של הדמויות היא כמעט לינארית.

תוסיפו לכל אלה עוד כמה דברים מציקים, כמו למשל שה- paradigm shift בקרבות מבזבז כמה שניות יקרות רק בשביל אנימציה מטופשת, או המפה שמסתובבת כך שהכיוון שאתם מסתכלים אליו הוא תמיד למעלה, מה שהופך את הניווט לבלתי-אפשרי, ותקבלו משחק שלמרות שממש נהניתי ממנו, והוא מגיע מסדרה שאני ממש אוהב, אני יוצא ממנו עם תחושת אכזבה עמוקה. אני מאוד מקווה ש- Square Enix יחזרו לדרך הישר בקרוב.

אוהו, כמה ביקורת.

אתמול, אחרי כל מיני תלאות, קניתי את Bioshock 2. הורדתי אותו במהלך הלילה, והבוקר הייתה לי שעה פנויה, אז החלטתי לנסות את המשחק. אבל קודם הייתי צריך לעבור את ה-minigame שנקרא Games for Windows Live.

שלב 1: אני נכנס למשחק, בוחר "single player", ומקבל פופ-אפ של GFWL שמבקש ממני לעשות לוגין. אני לא רוצה לעשות לוגין. אני סוגר את הפופ-אפ, ומקבל הודעה שאם לא אתחבר ל-GFWL, לא אוכל לשמור את ההתקדמות שלי. אוקיי, תנו לי לנסח את זה מחדש: אני רוצה לעשות לוגין.

שלב 2: אני נזכר שבעצם יש לי חשבון Live מהאקסבוקס. אני מכניס את האימייל והסיסמה, מסמן "sign me in automatically" ועושה לוגין. GFWL מבקש ממני serial number של המשחק, למרות שכבר נתתי אותו למשחק עצמו. טוב, בקטנה, זה כבר נמצא ב-clipboard. מתחבר, ו-GFWL מתחיל להוריד את הפרופיל שלי. This may take a few minutes.

שלב 3: שגיאה. אה, הייתי צריך לצפות לזה. GFWL לא מצליח להתחבר לאינטרנט. הודעת השגיאה אומרת משהו על firewall, אז אני עושה alt-tab ורואה שאכן קפץ לי פופ-אפ של Windows firewall. לוחץ allow, ומנסה שוב. זוכרים שסימנתי "sign me in automatically"? מסתבר שזה היה קוסמטי בלבד. אני צריך להתחבר שוב. ושוב לקבל שגיאה.

שלב 4: ידידנו האינטרנט מגיע לעזרה. חיפוש מהיר של "GFWL firewall" מגלה שאני צריך להיכנס ל-Windows firewall ולפתוח את Bioshock וגם את GFWL. אני מציית, נכנס חזרה למשחק, מסמן שוב את "sign me in automatically" (רק בשביל הקטע) ומנסה שוב. שגיאה.

שלב 5: Intermission. אין לי מושג מה לעשות כאן. אני עושה הפסקה קצרה כדי להתעצבן, וחושב על זה שבעצם כל הסיפור הזה הוא בשביל לשחק בגירסת ה-single player של המשחק.

שלב 6: אני נזכר שבאקסבוקס צריך לפעמים לעשות port forwarding כדי שה-Xbox Live יעבוד. שווה לנסות. נכנס לגוגל, מחפש "GFWL port forwarding", ומוצא 3 פורטים שאני צריך לפתוח בראוטר. כדי לשחק במשחק single player. אני פותח את הפורטים המדוברים, נכנס שוב למשחק, מתחבר שוב, והופה! זה עובד. דקה של המתנה והפרופיל שלי ירד למחשב. סוף סוף אני יכול לשחק!

שלב 7: אה, לא. אני צריך להוריד עדכון ל-GFWL. מעבר לזה, אני צריך לצאת ידנית מהמשחק, כי אחרת GFWL לא יוכל להתקין את העדכון. כי הוא לא יודע לצאת מהמשחק בעצמו, חס וחלילה. אני יוצא, מתקין את העדכון, נכנס חזרה, עושה לוגין (שעדיין לא קורה אוטומטית), מחכה ש-GFWL יוריד שוב את הפרופיל שלי, ומתחיל לשחק.

שלב 8: אה, לא. עכשיו אני צריך להוריד עדכון למשחק. ההורדה לוקחת כמה דקות הפעם, וכשהיא נגמרת אני צריך שוב לצאת מהמשחק ידנית כדי ש-GFWL יוכל להתקין את העדכון. אני יוצא, מתקין את העדכון, נכנס חזרה, עושה שוב לוגין, מוריד שוב את הפרופיל שלי, וסוף סוף מתחיל באמת לשחק.

50 דקות מהרגע שנכנסתי למשחק בפעם הראשונה, אחרי בערך 10 לוגינים, 3 הורדות פרופיל, 2 חיפושים בגוגל, 6 חוקים שהוספתי לפיירוול, ו-3 פורטים שפתחתי בראוטר, יכולתי סוף סוף לשחק (ב-10 הדקות שנשארו לי). ואין סיכוי שמשתמש פשוט היה עולה על הקטע של ה-port forwarding. לצורך העניין, אפילו דורון, שהוא לכל הדעות משתמש מנוסה, לא הצליח להתגבר על GFWL. לי פשוט היה מזל. אני חושב שהרווחתי ביושר את האצ'יבמנט Lucky Bastard.

(דיסקליימר: זהו rant על Steam. אם לא מעניין אתכם לשמוע אותי מקטר, או שמשחק המילים המטופש בכותרת ביאס אתכם, אתם באמת לא חייבים לקרוא את זה)

קניתי את Bioshock 2 במבצע הקיץ של Steam. הגעתי למסקנה שלמרות שבעיקרון אני לא אוהב shooter-ים, זו הזדמנות מצוינת להזדמנות שניה, ו-$15 הם בהחלט מחיר מוצדק למשחק שקיבל כל כך הרבה שבחים.

אני נכנס לחנות, מקליק על Bioshock 2, ומיד מקבל מסך שמבקש ממני תאריך לידה. רגע, לא אמרתי לכם את זה כבר כשנרשמתי לסטים? טוב, לא משנה. מכניס תאריך לידה, מאשר, לוחץ add to cart ו- checkout. מקבל מסך לוגין. מסתכל בלמעלה של החלון כדי לוודא שאני כבר מחובר, אבל לסטים לא אכפת. הוא רוצה לוגין. טוב, אני לא במצב להתווכח איתו, נשארה עוד פחות משעה למבצע.

עושה לוגין, מקבל מסך שמבקש ממני לעשות confirm לכתובת האימייל שלי לפני שאוכל להמשיך. רגע, מה? אני משתמש בשירות שלכם כבר שנתיים, קניתי כבר 10 משחקים, ועכשיו אתם נזכרים? ושוב, לא עשינו את כל זה כבר בהתחלה? אבל כאמור, אני לא במצב להתווכח. מתחבר לג'ימייל, פותח את המייל מסטים, מקליק על הלינק, מקבל הודעת שגיאה. מנסה שוב, מקבל הודעת שגיאה.

עכשיו אני כבר מתחיל להילחץ: מה אם אני לא אספיק לסדר את זה בזמן? חבל לי לפספס את ההזדמנות הזו רק בגלל שטות טכנית. מנסה כל מיני דברים, ובסוף שם לב שאם נכנסים ישירות ל-Steam Community (לשם מפנה הלינק), מקבלים כתובת https, ולא http כמו בלינק המצורף. מנסה את אותו לינק עם https, מקבל הודעת פניקה מ-Chrome שצועק עלי שהאתר שאני מנסה להיכנס אליו הוא בכתובת www.steamcommunity.com, אבל מנסה להזדהות בתור steamcommunity.com. ערמומי ביותר.

These are probably not the droids you're looking for

מוריד את ה-www מהכתובת, וסוף סוף הכל עובד. Bioshock 2 שלי (עד כדי הורדה של 9 ג'יגה).

לי לקח 2-3 דקות להתגבר על השטות הזו. אנשים שהם לא tech-savvy כמוני, לא בטוח שהיו מצליחים אי פעם. וכל הטרחה הזו רק כדי לאשר את כתובת האימייל שאני משתמש בה כבר שנתיים. Fuckin' amateurs.

[עדכון: מסתבר שכל הסיפור הזה היה רק קצה הקרחון. את המשך ההתנצחות שלי עם Bioshock 2 אתם יכולים לקרוא כאן]

אף על פי שאני עובד באתר המתחרה, אני בדרך כלל מנסה לשמור בבלוג הזה על גישה אובייקטיבית כלפי Vgames. כשמגיע להם, אני מפרגן להם. לפעמים, אני מפרגן להם קצת פחות. כתבתי עליהם מעט מאוד, וכשכן כתבתי – ניסיתי לאזן את מה שכן כתבתי עליהם כלפי הצד החיובי, כדי שחס וחלילה לא יגידו עלי שאני סתם לא אובייקטיבי.

אבל תסלחו לי, אין לי מושג איך להתייחס להודעה הדרמטית של Vgames, על כך שהם מארגנים מסיבת רשת באמצע יולי. המשך »