כן, אני יודע, אנשים אחרים מתרגשים מזה הרבה פחות ממני. אבל מסתמן שכל השמועות בנושא היו נכונות, וממש עוד מעט, 2K Games הולכים להציג לעולם את Duke Nukem Forever.
צפו בהכרזה בשידור חי, כאן:
אמור להיות לי משהו להגיד על זה, אבל אני מעדיף פשוט לבהות בזה בפה פעור.
(תודה ל- Rock, Paper, Shotgun, שריכזו עוד כמה לינקים שמעידים על סוף העולם שממשמש ובא. חוץ מזה, אם הטוויטר של 2K Games אומר את זה, זה נראה לי די סביר).
כש-Telltale Games מכריזים על משחק חדש, זה נחמד.
כש-Telltale Games מכריזים על סדרת משחקים של Back To The Future, זה מרגש.
כש-USA Today מגלים שכריסטופר לויד (דוק אמט בראון) יתרום את קולו למשחק, ובוב גייל (התסריטאי של “בחזרה לעתיד”) ישתתף בכתיבת המשחקים, זה שווה פוסט. והרבה מאוד התלהבות. וסימני קריאה!!!!!1
(ובפרס ההפתעה הכושלת: “מסתבר” שהמשחקים יכללו את מכונית ה-DeLorean מהסרטים)
אחרי שקנינו אותו במחיר של דולר וחצי, אני ודני בילינו כמה שעות בימים האחרונים עם Plain Sight, משחק האינדי-מולטיפלייר הלא-מאוד-חדש שעוסק ברובוטי נינג’ה שמתאבדים אחד על השני בחלל. יכולנו לכתוב על זה פוסט, אבל החלטנו לעשות עם זה משהו אחר בסוף. אז התיישבנו לצ’אט, כשבתחילתו אני אומר “זה לבלוג, כן?”, ואז התחלנו לדבר…
אני: אז מה… Plain Sight?
דני: בהחלט. איך אפשר לא להתעניין במשחק שסובב סביב נינג'ות מקפצות בחלל?
אני: בהחלט. אם כי אנחנו אומרים את זה לכולם, ואז זה לא מספיק להם והם שואלים "אוקיי, אבל מה עושים במשחק?". עכשיו, אני כבר יודע את התשובה, אבל אולי כדאי שנסביר לכל האנשים האלה שקוראים את "גיימפאד" מה זה בדיוק.
דני: אולי כדאי באמת, ועוד במיוחד לאור חוסר הרלוונטיות של שם המשחק לתוכן שלו, או הקושי הכללי בלסווג אותו לז'אנר. אז חשוב להגיד: מדובר במשחק אינדי מרובה-משתתפים חדש ששוחרר ל-Steam, בו כל שחקן משחק דמות של נינג'ה בזירה תלת-מימדית, והמטרה הכללית היא כמובן להשמיד את שאר הנינג'ות שוב ושוב.
אני: הוא לא בדיוק חדש. הוא יצא כבר לפני כמה חודשים. אבל בשבילנו הוא חדש, כי לפני כמה ימים היה אפשר לקנות אותו בפאקינג 2$. אז קנינו אותו.
דני: הא, מעניין איך פספסתי את זה עד עכשיו. אבל אסור לשכוח שאפילו 2$ זה יקר מדי, אז קנינו חבילה של ארבע עותקים, כדי שנוכל לעמוד בזה.
אני: כן. ואז זה יוצא דולר וחצי לבנאדם. שזה נחמד. אם כי זה קצת מביך לרדוף אחרי זה אחרי חברים שלך כדי שיחזירו לך 6 ש"ח.
דני: אני אחסוך לך את המבוכה: אני לא מתכוון להחזיר לך. אבל לעניינו, עד כה זה נשמע כמו כל משחק זירתי רגיל, אבל השוני מתגלה מהר מאוד לתוך תחילת המשחק – המכניקה שלו שונה מכל Deathmatch או Capture the Flag סטנדרטיים שיצא לי לשחק עד כה.
אני: כן, כי חוץ מהעובדה שאתה חצי הולך וחצי מעופף בזירה שבה כוח המשיכה תמיד מחבר אותך למשטח שאתה הולך עליו, המטרה במשחק היא לא רק להרוג את האויבים שלך, אלא להרוג אותם – ואז להתאבד.
דני: מה שהופך את המשחק למוזר ומגניב. בפעם הראשונה שהתחלתי לשחק, עשיתי קפיצה אחת (כנראה לא מוצלחת במיוחד), ומצאתי את עצמי עושה לופ 10 פעמים סביב פלטפורמה צרה עד שעפתי במהירות לתוך פיצוץ של אחד השחקנים האחרים, שהחליט בדיוק באותו הרגע להתאבד ולקחת אותי איתו.
אני: כן. ותמיד יש לך את הקונפליקט הפנימי הזה בין להתאבד כמה שיותר מהר (ואז להרוויח את הנקודה המסכנה שקיבלת כשהרגת אויב אחד), או לנסות לשרוד עוד קצת, בניסיון להרוג יותר אנשים לפני ההתאבדות הבאה שלך, ואז לקבל בונוס עצום לניקוד.
דני: נראה לי שמה שתיארת עכשיו ממצה כמעט לחלוטין את המחשבות הטקטיות העמוקות במשחק. למי שלא עוקב, כל פעם שהורגים נינג'ה אחרת, סופגים את כל האנרגיה שהיא צברה מאז המוות האחרון. ככל שיש יותר אנרגיה, פיצוץ ההתאבדות גדול יותר, וגם מניב יותר נקודות.
אני: אה, ויש גם את הקטע הזה שככל שאתה סופג יותר אנרגיה, הדמות שלך נהיית גדולה יותר וחזקה יותר, אבל גם… ובכן, גדולה יותר. אז כולם מסמנים אותך כמטרה, כי אם הם יהרגו אותך לפני שתשמיד את עצמך הם ירוויחו ממש הרבה אנרגיה.
דני: הם גם הכניסו מן מנגנון שדרוגים שכזה, שמאפשר לך להשתמש בנקודות שצברת כל פעם שאתה מת על מנת לקנות לעצמך מגן, לשפר את הקפיצות שלך או להיות מהיר יותר. זה די נחמד, אבל אני מודה שבתוך להט הקרב אני בדרך כלל פשוט לוחץ מהר על כמה דברים עד שנגמרות לי הנקודות וישר חוזר פנימה כדי לא לבזבז זמן.
אני: כן, אבל זה נחמד. יש שם כל מיני שדרוגים חביבים כאלה, אבל אם אתה קונה מספיק מהם אתה מסוגל לקנות "Mega Perk", שנותן לך איזשהו יתרון מסיבי בקרב. זה… נחמד. אבל אני חושב שהגיע הזמן שנפסיק לתאר את המכניקה של המשחק רק בשביל שהקוראים שלנו ידעו איך זה עובד, ונתחיל להגיד מה אנחנו חושבים על כל הסיפור הזה.
דני: אפשר לתמצת את עיקר הרשמים שלי במשפט: ברגע שמצליחים להתאפס על מה לעזאזל קורה מסביבך ועל האוריינטציה של הזירה, זה ממש כיף.
אני: בעיקרון אני מסכים עם זה. זה מבלבל ממש (יש שם מסכים שבהם אני יכול, מהרגע שאני קופץ באוויר, לעשות שלושה-ארבעה סיבובים של 360 מעלות לפני שאני נוחת בחזרה, וצריך להבין איפה לעזאזל ה"למעלה" החדש שלי), אבל כשקצת מתרגלים לזה, ובמיוחד ברגע שמתחילים להרוג כמה נינג'ות יריבות, זה באמת מאוד כיף. אבל… אתה כבר יודע מה אני הולך להגיד אחרי ה"אבל…".
דני: תרשה לי לנחש: אבל… מבחינה טכנית, המשחק כל כך מלא בבאגים ובפערים טכניים שזה מרגיש לפעמים כאילו הוא לא רוצה שישחקו בו בכלל.
אני: לגמרי. מזכיר לך את Heroes Online?
דני: כל מה שחסר לי זה כמה ביטויים קסומים ב-Engrish וממש אי אפשר יהיה להבדיל. זה מדהים איך אין לך שום דרך למצוא באיזה שרת החברים שלך משחקים ולהצטרף אליהם, או אפילו להכניס ידנית שם של שרת! אנחנו חיפשנו אחד את השני בנבכי השרתים הרבים שוב ושוב. כל פעם אנחנו לא ראינו את אותם השרתים, או ברגע שסוף סוף הצלחנו להתחבר, השרת קרס או שנגמר הסיבוב. וכמובן, חס וחלילה שאחד מאיתנו יראה את השרת שהבן-אדם השני פתח.
אני: להגיד "השרת קרס" לא עושה לזה צדק. היתה פעם שבה נכנסתי לשרת, ואז פתאום "שוגרתי" הרחק ממרכז המפה במהירות מסיבית, בלי יכולת לשלוט על הכיוון שלי, ורק כשהתרחקתי למרחק עצום מהמפה השרת הואיל בטובו לקרוס ואיפשר לי לשלוט מחדש במשחק.
אני: ואני ממש מצטער שאני שובר את הפורמט של הודעה-אני-הודעה-אתה, אבל היו כל מיני אנשים שאמרו לנו שככה זה כשמשחק מסוים הוא לא בלעדי ל- Steam – אי אפשר פשוט להצטרף דרך Steam לשרת שהחברים שלך משחקים בו. אבל זה לא אמור לשנות שום דבר! יש למשחק מערכת של שמות משתמש אינדיבידואליים לכל שחקן. אני אמור להיות מסוגל למצוא איפה אתה משחק ופשוט להצטרף לשרת הזה.
דני: לא קריטי לי שיהיה כפתור "Join Game" לחברים שלי ב-Steam. אבל הייתי רוצה איזושהי יכולת בסיסית לחפש ידנית שם של שרת, או אפילו להזין אותו ידנית. זה נשמע כמו משהו פשוט מאוד לביצוע, והיה יכול לעזור מאוד לאנשים לשחק עם החברים שלהם כשהם לא ב-LAN Party.
אני: וכל הזמן דיברנו על זה שזה ממש אידיוטי, וכשמשחק כלשהו מעודד אותך לקנות "Four Pack" שלו ב- Steam, הוא יוצר אצלך את הרושם שיוצרי המשחק רוצים שתשחק עם החברים שלך. אבל ממש חבל שזה בלתי אפשרי.
דני: אין ספק. תקן אותי אם אני טועה, אבל לפי דעתי הצלחנו לשחק ביחד בערך 12 שניות עד עכשיו, לא? ובמהלך השניות האלה, אני חושב שאפילו לא ידעתי איפה אתה בשלב.
אני: כן. עם דור היה לי קצת יותר מזל, והספקתי לשחק איתו במשך כמה דקות שלמות. הוא ניצח.
דני: המזל הגדול הוא שמאחר והמשחק עולה פחות מכוס קולה במסעדה, עדיין מאוד קל להמליץ עליו. כי בסופו של דבר, למרות שלא באמת שיחקנו ביחד, ולמרות שהוא קורס לי לפעמים, הוא עדיין פשוט כיף.
אני: כן, הוא כיף כשהוא עובד. אבל היום הוא כבר לא עולה פחות מכוס קולה. המבצע שלהם נגמר, ועכשיו הוא שוב עולה 10$. (אולי אם זו מסעדה ממש יוקרתית…)
דני: אתה רומז שקולה עולה פחות מ-40 שקל? אני חושב שרימו אותי. אבל בכל אופן, זה משחק מצוין לשרוף עליו פרקים קצרים של זמן. אני עדיין ממליץ, אפילו עם ההסתייגות הטכנית.
אני: גם במחיר של 10$?
דני: 10$ זה כבר גבולי. יכול להיות שלא. לצורך השוואה, אני חושב על משחקי Xbox Live שעולים סכומים דומים, ומהם אני מצפה להרבה יותר. אז אולי שווה לחכות למבצע הבא.
אני: אני יודע בוודאות שלא. אבל זה גם כי אני פחות איש של משחקי Multiplayer. אני באמת נהנה לשחק בו למשך תקופות של רבע שעה או עשרים דקות, אבל אם הייתי משלם על זה 40 ש"ח הייתי מרגיש שנדפקתי.
(לשם השוואה, ברגעים אלה ממש אני שומע מהסלון שגלית הפעילה את Geometry Wars 2, שגם עולה 10$)
דני: למשחק חסר הרבה ליטוש. אבל יכול להיות שעם עוד איזה patch או שניים שיתקנו חלק מהבעיות ויאפשרו את מה שדיברנו עליו קודם זה יהיה שווה. אני לא חושב שהוא רחוק מאוד מערך של 10$, למי שאוהב באמת Multiplayer כמובן.
אני: בכלל לא דיברנו על מצבי המשחק האחרים. אלה שהם לא Deathmatch. ניסית משהו מהם?
דני: ניסיתי קצת Capture the Flag, וזה היה נחמד, אבל הבחור שאירח את המשחק פשוט התנתק לפני הסיום. או שקרס לו המשחק, זו תמיד אפשרות.
אני: אני ניסיתי את BotZilla, או איך שלא קוראים לזה. והיה… מבלבל, בעיקר. הרעיון שלו די נחמד (המון רובוטים קטנים שמנסים להפיל רובוט אחד ענק), אבל הביצוע שלו די משעמם.
דני: בכל זאת יש לא מעט גיוון במשחק, את זה צריך להגיד לטובתו. גם אם לא כל המצבים מוצלחים באותה מידה.
אני: כן, זה נכון. מה עם כל מיני דברים אחרים, שוליים כאלה? העיצוב שלו, למשל?
דני: העיצוב חמוד, אבל קצת חובבני. המשחק די צבעוני, שזה שינוי מרענן אל מול ערימת החומים והאפורים שמאפיינת את רוב המשחקים הגדולים היום. אבל רק חלק מהשלבים באמת בנויים בצורה שתורמת להנאה מהמשחק, והגרפיקה עצמה לא מלהיבה בכלל.
אני: It's got "indie" written all over it.
דני: בהחלט. יש לזה את הקסם שלו, אבל הם לא באמת לקחו את זה עד הסוף… אם כבר הלכו על משהו מעוות וצבעוני, אפשר היה להקצין את כל הסיפור ולהפוך אותו לחוויה אפילפטית שכזו.
אני: אני לא בטוח שאם זה היה מבלבל יותר זה היה טוב… אבל כן, הוא נופל במקום קצת מוזר באמצע בין גרפיקה "נקייה", כדי שיהיה לך קל להבין מה הולך שם, לבין הרבה כתמי צבע שיגרמו לזה להראות מגניב יותר. אבל אני צריך לשחק בזה יותר לפני שאני אוכל להגיד אם זה המקום האופטימלי בשבילו או לא.
דני: לפי דעתי לא. אפשר להתגבר על הבלבול ברגע שמתרגלים להתנהלות של המשחק. אני גם לא הייתי רוצה שיגזימו לצד שני, הנינג'ות לא צריכות שיצאו להן קשתות מהתחת כל פעם שהן קופצות, אבל זה עדיין היה יכול להיות נחמד אם היו משדרגים את אפקט המגניבות של הגרפיקה.
אני: נו, טוב. יש לנו עוד משהו להגיד על המשחק?
דני: נראה לי שסיכמנו אותו לא רע.
אני: אוקיי. ומה בנוגע לשיטה הזו בשביל לכתוב התרשמויות על משחקים בבלוג? נראה לך שזה עובד?
דני: לי זה היה נחמד. זה גם מקל עלי, כי לכתוב ביקורת לבד לוקח הרבה זמן ומאמץ פסיכולוגי. השאלה היא האם זה יצא מוצלח או לא.
אני: כן, אני פשוט מאושר מהעובדה שגרמתי לך לכתוב פוסט כלשהו בבלוג. אפילו אם כתבת רק חצי ממנו.
דני: D:
אני: אז נראה לי שזהו.
דני: מעולה.
אני: לילה טוב.
דני: מה "לילה טוב"? מה אתה, בן 90?
ביום רביעי האחרון, אחרי חודש של פרסום ללא הפסקה בכל רחבי ויגיימס, יצא לו לדרך אירוע ה"משחקים בהוד-השרון". עד יום קודם לכן לא הייתי לגמרי בטוח אם אני אגיע לשם, אבל בסופו של דבר, ביום האירוע, סיכמתי להפגש שם ביחד עם חבר, ובסביבות השעה 16:00 הגעתי למתחם עתידים שבו התרחש האירוע.
ההתרשמות הראשונה שלי היתה שמדובר באירוע שונה מאירועים שביקרתי בהם בעבר. החלק של "מסיבת הרשת" כאן היה קטן יותר מאי-פעם, וכמעט כולו התקיים בתוך אולם הספורט והיה חלק מטורנירים מאורגנים מראש. למבקר שהגיע מבחוץ, ללא הרשמה מראש, לא היתה יותר מדי גישה לאזור הזה – היה אפשר לצפות באליפויות שמתקיימות כרגע על כמה מסכים שהוצבו ברחבי האולם, אבל לאולם עצמו היה בלתי אפשרי להכנס, אלא רק לצפות במתרחש בו מהמושבים שלמעלה.
אם צפייה באליפויות היא לא בדיוק מה שמעניין אתכם, נעשה ניסיון לאכלס את מתחם האירוע ככל האפשר באטרקציות לקהל הרחב – נקודה שמאז ומתמיד היתה הנקודה הבעייתית באירועים האלה. מההתרשמות שלי, מלבד כמה נקודות בעייתיות קטנות, היו שם המון אטרקציות כאלה – מספיק בשביל לתפוס את תשומת הלב של המבקר שלא מתעניין בפרו-גיימינג למשך כמות זמן מכובדת (במיוחד בהתחשב בעובדה שהכניסה לאירוע היתה בחינם…). היו המון עמדות משחקים, כולל כמה משחקים לא-אלקטרוניים בעליל (כמו הוקי-אוויר), וכמה וכמה דוכנים שבהם היה אפשר לקנות כל מיני דברים בטווחי מחיר משתנים. בסך הכל – האירוע נראה מושקע ומאורגן מאוד.
ובכל זאת, היו כמה פשלות קטנות, שבעיקר נובעות מהעובדה שמחשבים תמיד יתנהגו כמו מחשבים. בזמן שבו שהיתי באולם, קרה לא מעט ששניים מתוך שלושה מסכים שהקרינו משחקי Warcraft III הקרינו את התפריט הראשי של המשחק, או הודעת שגיאה בחיבור ל- Steam. היו כל מיני בעיות טכניות בזמן הטורנירים עצמם, והשילוט בדרך לאירוע היה לא-קיים. אבל בסך הכל, באמת שהאירוע נראה די נחמד.
מבין הספונסרים שהיו לאירוע, המוצלחים ביותר היו ללא ספק PCGames. סריקה זריזה של הדוכן שלהם גילתה מחירים סופר-תחרותיים למשחקים (כמו 115 ש"ח לעותק של Left 4 Dead 2 – שזה זהה למחיר ב- Steam של המשחק!) ומגוון רחב של משחקים. הכי פחות מרשימים היו Gamestation, שמשום מה חשבו שמקובל היום להציב עמדת Guitar Hero שמחוברת אליה רק גיטרה אחת (לא תופים, לא מיקרופון… אפילו לא גיטרה בס. כלום). בנוסף, הספקתי גם לשחק קצת עם מסך התלת-מימד של Samsung (התרשמות זריזה: זה עדיין גימיק מיותר, ועוד אחד שהוא די בעייתי מבחינה טכנית כרגע). הספק לא רע בשביל הסתובבות של חצי שעה.
אבל יותר חשוב להסתכל על ההשפעה לטווח הארוך של אירועים כאלה, מאשר על האירוע עצמו. בויגיימס ובעיריית הוד השרון נשמעים קולות של דחיפת הנושא של גיימינג יותר חזק למיינסטרים, אף על פי שהאירוע לא עושה רושם גדול במיוחד ביחס לאירועים שקרו בשנים קודמות (וחוץ מזה, גם בשנים קודמות גיימרים ישראליים נשלחו להתחרות בחו"ל, והתקשורת המיינסטרימית בכל זאת לא התעניינה יותר מדי במתרחש). מצד שני, אני יכול לנפנף בציניות שלי כמה שאני רוצה, אבל הם כן הגיעו עם האירוע הזה לחדשות ערוץ 2. אמנם לאייטם של דקה בסוף המהדורה, אבל הגיעו. אז באמת כל הכבוד להם.
אם מישהו מכם היה באירוע, אני אשמח לשמוע את החוויות שלו בתגובות.
עוד תמונות מהאירוע – כאן.
טוב, אולי מדובר בשם לא מקורי ומלהיב במיוחד – אבל העניין הוא כזה: התגלגלו לידינו כמה פרסים נחמדים: שלושה משחקי Xbox 360 מתנת “מדיה גיים” (Lego Indiana Jones, Left 4 Dead ו- Red Alert 3) ומשחק PC בשווי של עד 25$ במתנה באמצעות Steam, וחשבנו לעצמנו שהדבר ההגון לעשות (טוב, אולי לא הגון, אבל כיפי) הוא להכריח אתכם לעבוד קשה (אבל לא קשה מדי, כן?) בשביל לקבל אותם.
אז אם אתם רוצים הזדמנות לזכות באחד מהדברים האלה, הנה מה שאתם צריכים לעשות. בסרטון הבא מופיעים ארבעים משחקים שהופצו במהלך תקופת החיים שלי (כלומר, 27 השנים האחרונות). אתם צריכים פשוט לזהות אותם. ואז לשלוח את הרשימה של כל המשחקים שזיהיתם, בצירוף השם המלא שלכם, ל- contact@gamepad.co.il. המשתתף שיזהה הכי הרבה משחקים יזכה לבחור שני משחקים מתוך הרשימה שמופיעה למעלה. המשתתף שיגיע במקום השני יזכה לבחור משחק אחד מתוך השניים שישארו. המשחק האחרון יוגרל בין כל המשתתפים בחידה שיצליחו לזהות לפחות משחק אחד. במקרה של תיקו – הבעיה תיפתר בצורה הישנה והטובה של הגרלה בין המשתתפים שחולקים ביניהם את התיקו הזה.
אז קדימה, בואו נראה אתכם:
כמה חוקים וכללים קטנים, כי החידה הזאת לא יכולה להתקיים בלי חוקים וכללים קטנים:
וזה הכל! אני מזכיר שוב: תאריך הסיום הוא הלילה שבין ה- 31/8 ל- 1/9. כתובת המייל למשלוח הפתרון היא contact@gamepad.co.il. וזהו. אין יותר שום דבר שמונע מכם לנסות ולפתור את החידה.
בהצלחה!
עריכה: לאחר שהפנו את תשומת הלב שלי לנושא – ברוב המקרים, כשמופיע משחק כלשהו מתוך סדרה של משחקים, מספיק לציין שם הסדרה. עם זאת, בחידה יש כמה משחקים מתוך סדרות שכוללות מספר גדול של משחקים, ולפעמים אפילו מז'אנרים שונים, שבמקרה שלהם שם הסדרה (במקום שם המשחק הספציפי) לא יהיה קביל. אז כשיש ספק, תנסו להיות כמה שיותר ספציפיים.
עדכון: התחרות הסתיימה! ניתן לצפות בפתרון בסרטון הוידאו עצמו (שמות המשחקים מבזיקים על המסך בקטעים הרלוונטיים). שמות הזוכים יפורסמו בקרוב.
אוקיי, אז כמובטח, החלטנו לשחק נגדכם ב- Left 4 Dead 2. לרוע המזל, הקבוצה של s0meGuy שהיתה אמורה לשחק נגדנו נקלעה לקשיים, ורק שניים מהשחקנים הופיעו. אז s0meGuy צירף שחקן שלישי, ואני שידכתי להם את דור שמר בתור שחקן חיזוק. נראה איך זה יילך.
בשעה/שעתיים הקרובות אני אעדכן את הפוסט הזה בהתאם למהלך המשחק. שיהיה לכולם בהצלחה.
16:24 – אנחנו יוצאים לדרך. הקמפיין הנבחר: The Parish. "גיימפאד" מתחילים בתור השורדים. נראה איך זה יילך.
16:35 – סוף סיבוב ראשון! שתי הקבוצות שרדו במלואן, אבל בסופו של דבר, שובר השוויון העניק לנו 25 נקודות נוספות. המצב כרגע הוא 525 נקודות לנו, 500 להם. זה נראה מותח.
16:56 – זה הלך לנו קצת פחות טוב. בעקבות שימוש מאוד מוצלח בטנק, הם מובילים עלינו עכשיו, 919 מול 863 נקודות. אנחנו נראה להם מה זה.
17:17 – בעיות טכניות. זה היה חייב לקרות מתישהו. המיקרופון של דקל הפסיק לעבוד. אז אנחנו מחכים לו עכשיו. בינתיים, אנחנו אחרי הסבב הראשון במסך השלישי, שבו הפגנו חוסר יכולת מוחלט להרוג שני Survivors אחרונים שנשארו במשחק. עכשיו אנחנו ה- Survivors, ומעניין אם נדביק את הפער.
17:31 – אחרי שסוף סוף חזרנו לשחק, הם די שחטו אותנו. המצב כרגע הוא 1370 מול 1228 נקודות, לטובתם. לא נעים.
17:58 – והפער מתרחב… 1934 נקודות להם, 1625 נקודות לנו. מתחיל עכשיו המסך האחרון, בתקווה שנצליח לצמצם את הפער כמה שיותר.
18:13 – ו… זהו. הסיום היה מרשים במיוחד. אנחנו הרגנו אותם ברגע שהיה לנו טנק, כמו שקורה בדרך כלל כשמשחקים Versus בסיום של The Parish, ואז, בניסיון לצמצם את הפער כמה שי ותר (ואולי אפילו לעקוף אותם?), ברגע שראינו שהטנק שלהם מגיע כולנו התחלנו לרוץ קדימה כמו מטורפים. זה הלך די טוב, אבל לא הספיק בשביל לעקוף אותם. בסופו של דבר אני ועופר נתפסנו בירידה מהגשר. הניקוד הסופי? 2253 נקודות לנו, 2399 נקודות להם.
זה היה כיף. בהחלט ננסה לארגן עוד משחק של "גיימפאד" נגד העולם בקרוב, בהתאם לכמות הביקוש. כמו כן, ננסה להעלות בקרוב כמה סרטונים מתוך המשחק. אבל עד אז, אני רק רוצה להודות לכל המשתתפים, ובמיוחד על כך שלא השפילו אותנו יותר מדי.
נכון, עדיין יש סיכוי ש- Valve ידחו שוב את Portal 2, אבל הם הכריזו בכנס ה- gamescom המרגש שמתרחש ברגעים אלה בגרמניה שתאריך היציאה הנוכחי שלו הוא ה- 9/2 (ב- 2011, כמובן).
אוקיי, אולי זה קצת מעפן להעלות פוסט שאני רושם בו רק את זה, אבל היי, כבר אמרנו שאני פאנבוי זב-חוטם.
רוב הפוסטים שהם ביקורת מכל סוג מתחילים בהסבר קצר על מהות המשחק המבוקר. במקרה של Starcraft 2, אלא אם כן הקורא המזדמן נחטף על ידי חייזרים בילדותו (טרום 1998 כמובן) והוחזר רק עכשיו, אין באמת צורך בהקדמה למשחק. אז אני אדלג על כך באלגנטיות, ואתייחס ישר למשחק עצמו.
לכל אלו שדואגים או כועסים מכך ש-Blizzard חילקו את המשחק לשלושה חלקים כאשר כל אחד מהם מורכב מקמפיין אחד ויחיד, הסירו דאגה מלבכם. אין ספק שאחרי שסיימתי את עיצוב-כוכבים שתיים: כנפיים של חירות, אפשר בכנות להגיד שמדובר במשחק באורך סביר. הקמפיין, אשר סובב סביב עיסוקיו של ג'ים ריינור, אחת מהדמויות הראשיות מהמשחק הראשון, מקיף סדר גודל של 10 שעות משחק. לכך, כמובן, נוסף ה-Multiplayer.
דרום-קוריאה יכולה גם כן לנשום לרווחה; המשחק שומר באופן מובהק ומכוון על אופי הסדרה. הגרפיקה אמנם שופרה משמעותית, אך שומרת בדיוק על אותו המראה וההרגשה. הגיימפליי גם כן נותר מאוזן עד למילימטר האחרון בין שלושת הגזעים במשחק, למרות הכנסה של יחידות חדשות והוצאה של חלק מהישנות. אני מודה שלא יצא לי לשחק יותר מדי סיבובים מרובי-משתתפים, אבל ממה שבכל זאת יצא לי הרגשתי שהמשחק צוות אותי עם אנשים ברמה שלי (להלן: לא משהו).
למרות שאני לא מתקרב אפילו לרמות העליונות של התחתית בסולם של סטארקרפט, הקמפיין ברמת הקושי הנורמלית היה קל מדי, וריחם עלי בנקודות בהם הגיע לי להפסיד. בכל זאת, היתרון הכי גדול של הקמפיין הוא הגיוון האדיר שבו, סטייה משמעותית מרוב משחקי ה-RTS המוכרים, בהם לרוב יש נוסחה אחת או שתיים בה נדרש השחקן לשלוט על מנת להצליח בכל המשימות. ב-SC2:WoL, חלק גדול מהמשימות דורשות טקטיקות ייחודיות, לאור אילוצים שונים שמכניס המשחק – החל מנהרות לבה הגועשים כל מספר דקות וכלה במחזורי יום-ולילה המשפיעים על היכולת לפעול בשטח.
אלמנט חדש נוסף שהוכנס הוא ההתנהלות בין המשימות, המתרחשת כולה על ספינה בה ניתן לדבר עם חלק מהסובבים, לחקור טכנולוגיות חדשות ולרכוש שדרוגים ליחידות הזמינות. השיחות עם אנשי הצוות על הסיפון הן חביבות אבל קלישאתיות, לא פוגעות באווירת המשחק אבל גם לא תורמות יותר מדי. למרות הטקסטים הדרמטיים מדי, הדיבוב לדמויות עשוי כהלכה ולא צורם, כפי שכבר התרגלנו לצפות מ-Blizzard.
לסיכום, אצטרף למבקרים אחרים ואומר ש-Starcraft II: Wings of Liberty הוא בדיוק מה שציפו ממנו להיות – הפרק ההגיוני הבא בסדרה המוצלחת. אך בתור תשובה לשאלה: האם הוא שווה 60 דולר? לטעמי, רק אם אתם מעוניינים לשחק גם ברשת.