תשמעו, בתור הפתעה, “Portal 2 מגיע לפלייסטיישן 3” זו הכרזה די מעפנה.

והטריילר שהם הציגו לא מכיל בכלל משהו שנראה כמו משחקיות.

אבל – ווהו! פורטל 2!!!!1

אם לא הייתי נשוי, הייתי מציע נישואים ל- GLaDOS. אין הרבה דמויות שכל צליל שהן משמיעות גורם לי להתמוגג מאושר.

בתור מישהו שמאוד אהב את הלייזר-קווסט בצעירותו, היה עצוב לי לראות אותו נעלם מהנוף הישראלי. מה שגורם לי מאוד להתלהב מההכרזה של Ubisoft על משחק לייזר-טאג ביתי. כן, כבר היו דברים כאלה בעבר, אבל התחושה הלא-מבוססת לחלוטין שלי אומרת שהגענו לשלב שבו הטכנולוגיה הרלוונטית היא זולה מספיק בשביל לגרום לזה לעבוד.

מצד שני, בטח גם זה יהיה מוגן בטכנולוגיית ה- DRM המחורבנת של Ubisoft.

בימים האחרונים האנשים הטובים מ-Harmonix הפציצו את כל האתרים הנכונים בלא מעט Rock Band 3 goodness. מאחר שלגיימפאד עדיין אין אנשי קשר שם, נאלץ לקבל את הרשמים שלנו מיד שנייה. USA Today העלו את הסקירה הראשונה (טוב, חצי סקירה חצי ליקוק תחת בוטה). Joystiq העלו התרשמות מהמשחק, וראיון עם דניאל סוסמן, מנהל פרוייקט RB3 ב-Harmonix. גם Giant Bomb התרשמו גם.

אז מה גילינו? אחרי שנה שחונה בכל מה שקשור למשחקי מוזיקה (יותר נכון, בכל מה שקשור לחידושים במשחקי מוזיקה), סדרת Rock Band עוברת קפיצה אבולוציונית לא קטנה, כמעט בכל היבט שלה.

החידושים בממשק המשתמש שלה, שנגנבו ברובם מ-Guitar Hero, עוזרים להפוך אותו לפחות מתסכל. סוף סוף כל השחקנים יכולים לבצע את הבחירות שלהם (חבר להקה, רמת קושי, שירים אהובים, Lefty Mode וכו’) בו זמנית, ולשנות אותן במהלך השיר, כמו גם להצטרף לשירים או לצאת מהם, בלי צורך להתחיל אותם מהתחלה.

ה-Solo Mode המוכר הוחלף ב-Career Mode (המוכר גם הוא, אבל מסדרת Guitar Hero), , מצב שכמו שאני מבין אותו הוא מעין שילוב של ה-Achievements לתוך המשחק, הפעם תחת השם “Goals”. בכל פעם שתשיגו Goal מסויים (השלמת כל השירים על מדיום, קבלת ניקוד של 100% בגיטרה וכו’), תקבלו עוד מעריצים. מעריצים טובים להגברת האגו, ולפתיחת אפשרויות נוספות במשחק, כמו Venues נוספים, עוד שירים וכו’.

הכתבות על RB3 דואגות להזכיר גם את אפשרויות הסינון המשופרות שהמשחק מציע, שזה דבר מאוד יעיל, בהתחשב ברשימת השירים המתארכת. כך שאם תרצו לבנות סט שמורכב רק משירים של ג’ונת’ן קולטון, שיצאו כ-DLC, ומשמשים כשיר הנושא של משחק מחשב, אתם יכולים.

אבל בתכל’ס, אלו זוטות. כי החדשות שגורמות לשלוליות על כסאותיהם של גיימרים (וגיימריות) קשורות לא בממשק, אלא בכלים שמשחקים איתם.

כמו שנרמז כבר לפני כמה שבועות, הבשורה הגדולה של RB3 היא הקלידים (ותודה למגיב red). המשחק יגיע עם Ketboard בן 25 קלידים עם יציאת MIDI (מה שאומר שאפשר להשתמש בהם כקלידים לכל דבר), ומקטעי ה-Gameplay אפשר לראות שהמשחק ידרוש מהשחקנים לנגן אקורדים אמיתיים (בהתאם לרמת הקושי, כמובן). בהנחה שלמשחק יצורף מוד מתאים, זו תהיה דרך נהדרת ללמוד נגינה על פסנתר.

בתחום הגיטרות, קיבלנו שני קונטרולרים מעוצבים מבית Fender. האחד הוא גיטרה שמבוססת על ה-Mustang שמהווה קפיצה קטנה במספר הלחצנים שלה – מ-5 ל-102 (!), שהם בעצם 6 מיתרים עבור כל אחד מ-17 ה-frets. ה-Strum Bar שלה הוחלף במיתרים, לתחושה אמיתית יותר. אם זה לא מספיק, תוכלו פשוט לקנות את הגרסא המיוחדת של ה-Stratocaster, שהיא יותר גיטרה חשמלית עם משטח מגע לאורך כל הצוואר שלה, ופחות קונטרולר למשחק וידאו.

התופים לא קיבלו שדרוג אמיתי, אבל הם כן קיבלו עוד 3 מצילות. הן עדיין לא יהיו עצמאיות לגמרי עם “תווים” משל עצמן, אבל, בניגוד למצילות של RB2, המשחק יסמן לך מתי כדאי לך להכות במצילה ולא בתוף, ויידע להבדיל בין האינפוטים השונים.

ונשארנו עם השירה. כלומר, מיקרופון. כאן כלום לא השתנה. התמיכה בהרמוניות נגררה מ-Beatles: Rock Band. שיהיה. אני ושירה לא הולכים טוב ביחד.

עם העושר הפריפראלי הזה הקפיצה האבולוציונית של הסדרה באמת באה לידי ביטוי – נראה ש-RB3 הוא כבר לא משחק, אלא סימולטור נגינה ריאליסטי. כמובן שבשביל ליהנות מכל העושר הזה, נאלץ להפטר מלא מעט שקלים. המארז הבסיסי של המשחק יגיע, אני מאמין, עם הכלים הסטנדרטיים (גיטרת 5 לחצנים, תופים ומיקרופון), וידרוש מאיתנו לקנות את שאר ה-Peripherals בנפרד. Mad Catz, היצרנים של הקונטרולרים המדוברים, פרסמו חלק מהמחירים, והם לא זולים. לא, זה לא לגמרי נכון. כקונטרולרים הם אכן יקרים, אבל ככלי נגינה, המחירים שלהם דווקא סבבה לגמרי. את הקלידים תוכלו לרכוש בעבור 80$ (130$ ביחד עם המשחק), בשביל לאחוז ב-Mustang Pro תיאלצו לוותר על 150$ (עוד לא ידוע כמה תעלה ה-Stratocaster Pro, אבל 200$ לא יהיו הימור מופרך), בעוד שערכת המצילות תעלה רק 40$.

האם RB3 יסמן את עלייתן של “להקות הסלון” – 5 חבר’ה שנפגשים לחזרות מול הטלוויזיה על בסיס שבועי או יותר מזה? או שאולי מדובר פה בלא יותר מהייפ, וכשהמשחק ייצא לשוק נגלה שרוב השחקנים מעדיפים להשאר עם הכלים המוכרים, ולהשאיר את RB3 כמשחק וידאו לא מחייב? כי אם נתחשב בכך שכל הכלים מכילים יציאות MIDI, וניתן לנגן בהם בלי קשר למשחק, עולה מחדש השאלה שבוטלה בהינף יד בכל אחת מהגרסאות הקודמות – למה לא פשוט לנגן על אמת?

ועכשיו, קליפים.

ככה נראה המשחק:

וככה נראים (ונשמעים) אנשים שמשחקים בו (עם קלידים ו-3 מצילות).

הנה שני ראיונות ראיון וידאו שעשו USA Today המפתחים:

מה חדש ב-Rock Band 3:

Sylvan Dubrofsky מציג את ה-Mustang Pro:

באופן אישי, אני אשמח לגלות שהעותק שלי של RB3 הוא יותר ממשחק, אלא כלי רציני ללימוד נגינה על גיטרה, תופים ופסנתר. מצד שני, אני גם אשמח לנגן את Bohemian Rhapsody מהתחלה עד הסוף בלי שנים של לימודי גיטרה ושבועות של תרגול.

מה שמזכיר לי: Bohemian Rhapsody! ווהו! כן, הגיטרות עם ההתאמה האישית של Guitar Hero 6 נראות כל-כך מלהיבות עכשיו, שאני חושב שאני אסיים את הפוסט הזה פה, ופשוט אחכה מול הסניף הקרוב של באג עד שהמשחק יגיע אליו.

רק אתמול מיקרוסופט הדליפה (ומיד חזרה בה) תמונות של האריזה המחודשת של ה-Xbox 360 (שברוח ה-PS3, קיבלה את השם הלא-רשמי Xbox 360 Slim), והיום הקונסולה המדוברת כבר נשלחה לחנויות.

היא עולה 299$, ומגיעה עם דיסק קשיח בגודל 250 ג'יגה, מתאם Wi-Fi פנימי (הגיע הזמן) וקופסה זוויתית משהו עם חורי אוורור שמזכירים לי לא מעט את אלו של Alienware.
מהתמונות הראשונות שפורסמו דווקא לא נראה שיפור משמעותי בגודל הקונסולה, אבל נחיה ונראה.

בין לבין, פרוייקט Natal קיבל שם ומיצוב חדש – Kinect. אבל על זה, כנראה, מאוחר יותר. בינתיים, קבלו את זה:

תודה לג'ויסטיכ.

אני לא זוכר אם כבר כתבנו על העניין הזה בבלוג, אך החיפוש טוען שלא, והתחשק לי להעלות שוב את הנקודה. אני אוהב משחקים קצרים. 5 שעות של משחק איכותי עדיפות בעיניי על פני 15 שעות של משחק לא איכותי, וכנראה שגם בעיניכם. אבל אני אעדיף גם 5 שעות של משחק איכותי על פני 15 שעות של משחק איכותי.

מאז שאני כבר לא תלמיד או סטודנט, הזמן הפנוי שלי כולל כשעה מדי ערב ואולי כמה שעות בסופ”ש. את הזמן הזה אני מבלה גם בתחביבים אחרים (נניח, צפייה בטלוויזיה או כתיבה בבלוג), מה שאומר שלסיים משחק באורך 30 שעות לוקח לי בסביבות שנה. זהו גם פחות או יותר הזמן שלקח לי להשלים את GTA 4. אז נכון, אני לא חייב לסיים כל משחק שאני משחק בו, אבל אני ממש רוצה. מעניין אותי לחוות את כל העלילה. להגיע למשימה האחרונה והמאתגרת ביותר. לנצח את הבוס האחרון ולראות את סרטון הסיום. שילמתי מחיר מלא עבור המשחק, לא מגיעה לי החוויה המלאה?

לפיכך אני נוטה להעריך מאוד משחקים תמציתיים, דוגמת Splinter Cell: Conviction. זה משחק שלא מבזבז זמן על שטויות, לא עושה copy & paste לשלבים וכל רגע בו הוא מוקפד. חשוב מכך, סיימתי אותו תוך 6-7 שעות (ב-9 ישיבות, אם להאמין ל-Xbox 360 Voice), ולא תופס לי את האקס בוקס לתקופה שנמשכת נצח. כששמעתי את הביקורת השלילית על אורכו של המשחק, לפני שקניתי אותו, חייכתי לעצמי. הנה משחק שאני יכול להתחיל לשחק בו מבלי להרגיש שאני נכנס להתחייבות ארוכת טווח. שבועיים-שלושה וגמרנו. עוד כאלו בבקשה.

יצאו נחמדים, IGN. הם חיכו עם החדשות הכי מעניינות לקראת E3 עד שאני אחזור מהחופשה שלי. ואז הם העלו לאתר שלהם את הטריילר לאחד ממשחקי הפעולה היותר-מושמצים שנכנסו לפיתוח בשנה האחרונה: XCOM.

במהלך השבוע האחרון לא הייתי ממש זמין לכתיבת פוסטים, וזו הסיבה לכך שלא כתבתי כאן שום דבר על דחיית תאריך ההפצה של יקיר הבלוג, Portal 2. אבל כנראה שכבר שמעתם על זה. וכנראה שכבר קראתם בכל מיני מקומות את הנוסח המשעשע של ההודעה לעיתונות בנושא:

VALVE ANNOUNCES MAKING GAMES IS HARD

June 9, 2010 — Aperture Science, doing business as Aperture Laboratories LLC, in partnership with Valve today announced the successful completion of an ethics-review-panel-supervised release date restructuring process. Portal 2, the sequel to the ground-breaking title that earned over 30 Game of the Year awards despite missing its original ship date, is now targeted for a 2011 release.

Representatives from both companies acknowledged that public safety concerns factored into the decision. They went on to say that even though Portal 2 will arrive slightly later than planned, all life on earth won't instantaneously stop as every molecule in your body explodes at the speed of light, which is what would happen should a rip ever appear in the fabric of Valve Time.

"Also, the game will be even better," they added, missing an historic opportunity to create the first product delay press release to mention that a product is being delayed to make it worse.

To ask questions about how close we all came to dying, or to ask futile questions about the previously announced E3 ***PORTAL-2-THEMED-FOR-GOD'S SAKE*** surprise or, less futilely, to schedule an appointment to attend a Portal 2 screening at the Valve booth during E3, please contact Valve's delegate to the EU's Valve Time Studies Group, Doug Lombardi.

מה שקצת מפליא אותי הוא שעיתונאים ברחבי העולם מאוד התפלאו מכך שההפתעה ב- E3 בכל זאת תהיה קשורה לפורטל 2. זאת תמיד נראתה לי כמו האופציה הסבירה ביותר (חוץ מחשיפה של Half Life 2: Episode 3, אבל כנראה שאי אפשר לקבל הכל בחיים).

ובנוגע לדחייה עצמה: נכון, מצד אחד זה מבאס. מצד שני, יש משהו חיובי בכך שהתפנה לי קצת מקום ברשימת המשחקים (העמוסה להחריד) שאני רוצה לשחק בהם השנה. לפחות יישאר לי יותר זמן ל- Civilization V (שלפי הדיווחים האחרונים, צפוי להרוס לי את החיים ב- 24 בספטמבר).

כבר עברו יותר משנתיים מאז ש- Deus Ex 3 (או כפי שאני מניח שנהיה חייבים לקרוא לו מעכשיו – Deus Ex: Human Revolution) הוכרז, אבל בינתיים, סירבתי להתלהב ממנו. זה לא שהיתה לי ברירה בעניין – פשוט לא היה לי ממה להתלהב. את כמות הפרטים שנחשפו על המשחק היה אפשר לרכז בפוסט קטנטן אחד, והניסיון שלנו עם משחקי המשך ל- Deus Ex היה מוצלח בצורה חלקית בלבד, עד עכשיו. אז לא היה לי כל כך ממה להתלהב. אבל אז הגיעה תערוכת E3. ובשלב הראשון שלה, שוחרר הטריילר של המשחק:

(רואה, דקל? זה לא כזה קשה)

בשלב השני שלה פורסמו לא פחות משלוש כתבות ב- Eurogamer (כתבת "בקרוב" סטנדרטית, תשובות לשאלות נפוצות של מעריצי המשחקים הקודמים וראיון עם המעצב הראשי של המשחק) ופוסט "סיכום" ב- Rock, Paper, Shotgun. בכולם בולט הניסיון לשגר מדי פעם זריקות הרגעה לכיוון מעריצי המשחקים הקודמים. אבל אם להגיד את האמת… זה קצת מוגזם.

זו לא הפעם הראשונה שאני חושב שהיחס למעריצי המשחקים הקודמים בסדרה הוא עדין בצורה מוגזמת. אני חושב את זה גם על המשחקים של בליזארד (אתם יכולים להעיף מבט בתגובות לפוסט הזה). ההבדל העיקרי הוא שהפעם אני שייך לקבוצת המעריצים המכורים – אלה שחושבים ש- Deus Ex הוא כנראה המשחק הכי טוב בעולם. בתגובה לידיעות על Deus Ex 3, הייתי אמור לזעום. הייתי אמור לרתוח ולצעוק על כך ש- "Takedowns" מגוף שלישי הם חילול הקודש. או על כך שהעובדה שאין "כשרונות" במשחק (אלא רק Augmentations, כמו מה שהיה במשחק השני) מוכיחה שהם הולכים לחזור על הטעויות של Deus Ex: Invisible War. אבל האמת היא שלא אכפת לי בכלל.

בניגוד לכל מיני משחקים אחרים (מי אמר X-COM?), המכניקה של Deus Ex היא לא הדבר העיקרי שמזוהה איתו. נכון, יש לנו ציפייה, כשמדברים על Deus Ex, למשחק שמשלב בין פעולה להתגנבות, ואנחנו מצפים לעומק מסוים מהמערכת שלו (הרבה יותר מזה שמאפיין את משחק הפעולה הממוצע). אבל הדבר העיקרי ב- Deus Ex הוא העלילה. והעולם. והדמויות. ואת זה אפשר לשחזר גם בעולם שלא כולל בתוכו Multitools.

זה לא אומר שאני לא קצת סקפטי לגבי Deus Ex: Human Revolution. חלק מזה נובע בדיוק בגלל הרצון של המפתחים להוכיח שהם טובים יותר מהצוות שפיתח את Deus Ex: Invisible War. כרגע, זה נשמע כאילו הרעיון שלהם למשחק הוא מאוד מורכב מצד אחד, ועדיין מנסה לפנות לקהל חובב-האקשן הגדול מהצד השני. אבל ממה שאני רואה עד עכשיו, הם לא מודאגים מהנאמנות למשחק המקורי ברמה כזאת עד שהם יירו לעצמם ברגל. וזה מעולה בעיני.

טוב, דיברתי מספיק. אם עוד לא עשיתם את זה, לכו לקרוא את ה"בקרוב" של Eurogamer עכשיו.