רוצים להקדים את תאריך ההפצה של Portal 2? שאלו אותי כיצד!

עידן זיירמן|כללי 16 תגובות »

זהו, ה- ARG המוצלח של Portal 2 הגיע לסיומו. בערך. פורטל 2 לא שוחרר 4 ימים לפני הזמן, אבל כן ניתנת לכם ההזדמנות להקדים את תאריך ההפצה שלו. איך? ובכן, מסתבר ש- GLaDOS זקוקה לכוח החישוב שלכם, אותו אתם יכולים לתרום לה באמצעות הרצה של אחד (או יותר, כפי ש- red מציין בתגובות לפוסט הזה) המשחקים מ”שק תפוחי האדמה” של Steam.

לצורך העניין, אתם לא חייבים לקנות את שק תפוחי האדמה – אם יש לכם את המשחקים שלו כבר בחשבון, אתם יכולים פשוט להריץ אותם. תשאירו אותם פועלים ברקע, כך ש- Steam יזהה אתכם “In-game”. זה כנראה יהיה מספיק טוב. בעמוד הזה אתם יכולים לבדוק את כמות השחקנים הנוכחית ברחבי העולם, ועד כמה אנחנו משיגים (אם בכלל) את תאריך ההפצה העולמי.

בשביל לתת לכם מושג קצת יותר טוב בנוגע למה שקורה, אחד מחברי הקהילה תרגם את מד ההתקדמות מהעמוד של GLaDOS למונחים קצת יותר ברורים. בדף האינטרנט שהוא פתח לצורך העניין (שכצפוי, קורס עכשיו לעתים די קרובות עקב עומס עצבני) מפורט זמן השחרור של Portal 2, בהנחה שנמשיך להתקדם בקצב הנוכחי. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, נראה שאנחנו מקדימים את תאריך היציאה של המשחק ב- 10 שעות. שזה די נחמד, אבל לא מספיק בשביל שנספיק לדבר עליו בפרק הקרוב של “גיימפוד”…

אם אתם רוצים לעזור אפילו עוד קצת, אתם צריכים לצבור כמה תפוחי אדמה בפרופיל ה- Steam שלכם. לא ברור איך הם עוזרים בדיוק להאצת הקצב הכללי, אבל אתם יכולים להשיג אחד בלי מאמץ אם אתם פשוט מצטרפים לקבוצת ה- Steam שנקראת “NELIPOT” ויש בבעלותכם לפחות משחק אחד מתוך “שק תפוחי האדמה”. אם אתם רוצים להשיג לעצמכם תפוחי אדמה נוספים, אתם יכולים לעשות את זה באמצעות ביצוע הישגים מסוימים במשחקים מהחבילה, ולאחר מכן הקלדה של הסיסמה המתאימה במסך ה- login שייחשף בפניכם. את ההישגים והסיסמאות אתם יכולים למצוא בעמוד הבא.

לא צריך להיות גאון בשביל להבין שכל הסיפור הזה נעשה הרבה יותר בשביל לקדם את 13 משחקי האינדי שמשתתפים בחבילה, ופחות בשביל לקדם את פורטל 2 עצמו. אבל כך או כך, כל הכבוד ל- Valve על אחד ממשחקי ה- ARG המעניינים והמושקעים ביותר שיצא לי לעקוב אחריהם. גם אם הייתי מעדיף בהרבה שנקבל בסופו טריילר ראשון ל- Half Life 2: Episode 3.

קדימה, לעבודה.

על פורטלים ותפוחי אדמה

עידן זיירמן|כללי 22 תגובות »

לפני קצת פחות משבועיים, כש- Valve הכריזו לראשונה על ה- “Potato Sack Indie Sale” שלהם והתחילו להתרוצץ כל מיני שמועות על כך שהמשחקים שמשתתפים במבצע זכו לקבל עדכונים מסתוריים, לא יכולתי להסתיר את ההתלהבות שלי. נכון, אפשר להסביר את זה פשוט ע”י כך שאני פאנבוי עיוור של Valve, וגם אם כל מה שהיה קורה בימים האחרונים זה שגייב נוול היה מכריז ש- Valve עוברת לתחום שיווק הירקות הייתי נאנח ואומר “אוי, ה- Valve האלה גדולים”. אבל יש לזה הסבר יותר טוב: בפעם הקודמת שבה Valve שתלו רמזים שהובילו למשחק מציאות-חילופית, זו היתה ההתחלה של סדרת אירועים שהובילה להכרזה של Portal 2.

אז הציפיות שלי מהמשחק ש- Valve התחילה באותו יום היו קטנות לא-פחות. ציפיתי להכרזות חדשות וקונקרטיות לגבי המשחקים הבאים של Valve. אולי הכרזה רשמית על Half Life 2: Episode 3. אולי חשיפה של DOTA 2. אולי אפילו הכרזה על מותג חדש. בסופו של דבר, לא קיבלתי אף אחד מאלה. נראה שכל המשחק הזה בסך הכל מיועד בשביל לפרסם עוד קצת את Portal 2, ולעשות על הדרך המון יחסי ציבור ל- 13 משחקי האינדי שנכללו בשק תפוחי-האדמה. אבל בדרך, Valve יצרו את אחד ממשחקי ה- ARG הכי מגניבים שיצא לי לראות.

למי שיש כוח, אירועי המשחק מפורטים באריכות-יתר בוויקי שנפתח לכבוד ה- “Potato Fools Day ARG”. אבל ממש בקצרה, נספר לכם שחלק מהעדויות כרגע מדברות כרגע על כך שאם משתתפי המשחק ברחבי העולם יצליחו “לפתור” אותו (ואולי גם אם לא, לכו תדעו), Valve תקדים את תאריך היציאה של המשחק בארבעה ימים – מה- 19/4 ל- 15/4.

אז מה היה לנו שם?

כל המשחק ב- Potato Sack Sale זכו לתוכן נוסף, שקשור בצורה כלשהי לפורטל 2. ברובם הושתלו רמזים שקשורים ל- ARG בצורה כזאת או אחרת. זה, בפני עצמו, כנראה הדבר המרשים ביותר במשחק הזה. זה דבר אחד לעשות ARG שמסתמך על כמה בלוגים וחשבונות טוויטר פיקטיביים, ומשהו אחר לגמרי כשמדובר ב- ARG שמצריך שיתוף פעולה מצד 13 מפתחים עצמאיים – שיתוף פעולה שדורש השקעה מרשימה למדי בחלק מהמקרים. למשל – ראיתם את המסך המיוחד שהכינו עבור The Ball?

חוץ מזה, האירוע החביב עלי בכל המשחק הזה התרחש כשבחור בשם ג’ייק עקב אחרי הרמזים שהושתלו ב- Toki Tori, והגיע למשרדים של מפתחי המשחק בהולנד. המשרדים היו סגורים, וכל מה שהוא מצא שם היה רק שק של תפוחי אדמה, כשעל אחד מהם יש חץ שמצביע כלפי מעלה. אז הוא טיפס על עמוד, ומצא שם פוסטרים שנתנו למשתתפים במשחק כיוון חקירה נוסף. מה שהוא לא ידע זה שבאותו רגע, מפתחי Toki Tori חיכו מהצד השני של הכביש, צילמו אותו בסתר, ואחר כך העלו את הוידאו לרשת. הקטע המוצלח באמת? בערך דקה לתוך הסרטון שהם צילמו אפשר להבחין במשאית נוסעת בכביש, ומסתירה את ג’ייק מהמצלמה לרגע. אם עוצרים את הסרטון בנקודה הזאת, אפשר להבחין בסמלים על המשאית, שכשהם פוענחו, העניקו רמז לפתרון של חידה נוספת בתוך Toki Tori.

כמו כן, יש גם איזשהו קטע עם תפוחי אדמה שמתחילים להופיע בפרופיל של כל מיני שחקנים, שמשלימים משימות מסוימות במשחקי ה- “Potato Sack”. אני ניסיתי להרוויח את תפוח האדמה שלי ב- Audiosurf, אבל מסתבר שלא לגעת במשחק במשך 3 שנים הופך אותך ללא-מוצלח במיוחד כשאתה מנסה לשחק בו.

חוץ מזה, עדיין לא ברור מה קורה עם זה בדיוק, אבל 109 שחקני Defense Grid “גויסו” ע”י המשחק, לאחר שהם ענו נכונה על שאלה כלשהי. גויסו למה? אף אחד לא יודע.

כאמור, המידע שנחשף בהדרגה ע”י המשתתפים במשחק מרוכז בוויקי שמוקדש לנושא, שמעדכן את המעונינים בכך גם באמצעות אפליקציית סמארטפון שנכתבה לצורך המאורע. עדיין לא ברור למה זה יוביל. אני לא יודע אם באמת התוצאה תהיה הקדמה של תאריך ההפצה של המשחק (אם כי זה יהיה ממש נוח עבורי – זה אומר שאני אספיק לשחק בו לפני ההקלטה של הפרק הקרוב של “גיימפוד”), אבל כמו במשחק הקודם ש- Valve ארגנו, רק המעקב אחרי האירועים מהצד מעניין אותי מספיק. אז כל הכבוד ל- Valve. באמת. אתם רק עושים לי עוד יותר חשק לשחק כבר בפורטל 2.

Duke Nukem Forever יהיה משחק גרוע

דורון יעקבי|כללי 8 תגובות »

כבר דיברתי על זה באחד הפודקאסטים, שם הזכרתי כיצד כתבת הבקרוב של יורוגיימר לא השאירה רושם מזהיר עבור המשחק. גם הכתבה הזו מבית ג’ויסטיק, מתארת תמונה עגומה למדי. אני אחסוך לכם את הקריאה ואסכם: DNF הוא משחק אקשן בנאלי שבו יורים בגלים אחרי גלים של חייזרים. וגם הגרפיקה לא משהו.

מה השתבש? לשאול את השאלה הזאת לגבי Duke Nukem Forever זה כמו לשאול אותי את אותו הדבר לאחר ניסיון כושל באפיית עוגה. מה לא? משחק שעבר כל כך הרבה ידיים וכל כך הרבה מנועי משחק, הסבירות שיצא מוצלח היא לא גבוהה. Gearbox קיבלו לידם משהו, וניסו לעשות ממנו משחק מוגמר. מה שיצא יצא.

ויש גם את כל העניין הסקסיסטי, שהוא, לטעמי, פשוט מביך. מצב ה-Capture the babe, שהוא CTF שבו הדגל מוחלף בבחורה שדיוק מפליק לה בישבן מדי פעם, הרים לא מעט גבות, ובכלל נראה שהיחס למין היפה במשחק הוא די מזעזע. תראו את הוידאו הזה רגע.

עכשיו, אני רחוק מלהיות גדול השמרנים והמתחסדים, ולחלוטין מבין שדיוק הוא דמות צבעונית, סאטירית ומה שלא תרצו. ובכל זאת, משהו בסרטון הזה גרם לי להרגיש קצת לא בנוח. אין כאן שום דבר שלא ראינו ב-GTA 4 (ובמיוחד ב-Ballad of Gay Tony), אבל איכשהו שם זה היה משעשע והתאים לתסריט, וכאן זה נראה סתם סליזי. מכירים את זה שמישהו אחד יכול לספר בדיחה וכולם צוחקים, אבל כשמישהו אחר מספר אותה כולם מסתכלים למטה במבוכה? אז ככה.

אבל היי, יכול להיות שאני שופט את המשחק מוקדם מדי. אחרי הכל, לא שיחקתי בו עדיין, וגם הסרטון למעלה הוא לחלוטין מוצא מהקשרו. יכול להיות. הלוואי.

Dragon Age 2: הביקורת

דני מור|כללי 2 תגובות »

מאז שדיברתי על זה בהרחבה בפודקאסט, הספקתי לסיים את Dragon Age 2, ועכשיו הגיעה השעה לביקורת הרשמית. לכל אלו שאיכשהו לא מכירים את המשחק הקודם, מדובר ב-RPG אפי מבית היוצר של Bioware, המלווה את גיבור המשחק בדרכו מאנונימיות לגבורה קיומית והצלת היום. כל זאת תוך טיול באזורים רבים, רציחה בטרם עת של אויבים רבים מסוגים שונים, ומפגש עם דמויות שונות ומגוונות. לטעמי, מדובר היה ב-RPG מהנוסחה הקלאסית שפשוט היה מבוצע כהלכה. כמוני חשבו הרבה אחרים, ולכן אפשר היה לצפות שה-"הייפ" למשחק השני יהיה משמעותי והציפיות יהיו גבוהות. האם המשחק עומד בציפיות? האם הוא בכלל בר השוואה? כל זאת ועוד, בהמשך.

כמה דברים בסיסיים שצריך להתייחס אליהם כשמתחילים לדבר על DA2. דבר ראשון, הסיפור הפעם הוא סביב דמות חדשה, אנונומית לחלוטין גם היא. העלילה מתרחשת לאחר זו של המשחק הראשון, ומתייחסת אליה בנקודות שונות לאורך המשחק. מעבר לכך, ויש כאלו שיראו בזה חסרון, כמעט כל המשחק מתנהל בעיר אחת וסביבותיה בלבד. התוצאה הברורה היא שרואים את אותם הנופים פעמים רבות, ומוטלת על המשחק החובה לפצות על כך באירועים מרגשים ועלילה סוחפת. לבסוף, בוצעו במשחק שינויים רבים על מנת להפוך אותו נגיש לקהל רחב יותר מצד אחד, תוך קריצה ברורה מאוד לשחקני הקונסולות למיניהם. זה בא לידי ביטוי בעיקר בקרבות, שנהיו מכווני אקשן הרבה יותר מאשר מחשבה ותכנון, אבל גם בחלקים שונים כדוגמת הציוד, אשר רודד כמעט לחלוטין.

עד כאן לעובדות היבשות, ומכאן מתחילה דעתי אותה אפשר לסכם במשפט אחד – אחלה, אבל זה לא Dragon Age.

dragon age squad view

אני והח'ברה, בטיול לכותל

שלא ישתמע לשתי פנים – המשחק מוצלח מאוד. סיימתי אותו מקצה לקצה, וסביר מאוד להניח שאעשה עליו בשלב מסויים סיבוב נוסף עם התנהגות שונה. אבל המכניקה השתנתה כל כך הרבה, שזה פשוט כבר לא אותו המשחק. הקרבות שמתנהלים באופן מתמיד בגלים חסרי הגיון של אויבים שרירותיים, מערכת הציוד השטחית שלא מאפשרת לשנות את השריון לאף אחד חוץ מהדמות הראשית, מערכת הדיאלוגים שנגנבה מ-Mass Effect, כל אלו מנגונים חביבים מאוד שלא מייצגים את המשחק הקודם. אני בהחלט הייתי אחד מאלו שציפה לעוד RPG ברוחו של DA1, והתאכזבתי במיוחד לגלות שמדובר במשחק שבבסיסו שואף למשהו אחר לגמרי. לקח לי כמה שעות טובות לתוך המשחק להתנער מתחושת התמיהה ולהתחיל להנות ממנו בפני עצמו, וחבל.

ללא קשר לרמת הציפיות, המשחק עמוס בחסרונות ופערים לוגיים. יש פגם בסיסי באיך שמתגולל הסיפור – פרקים המרווחים ביניהם בפרקי זמן של כמה שנים, כאשר תוך כדי הזמן הזה קורים אירועים רבים בהם לשחקן אין שום תפקיד אינטרקטיבי של ממש. אחסוך בספוילרים ורק אומר שבמספר מוקדים שונים במהלך המשחק הרגשתי ששדדו ממני את הזכות להיות חלק מהאירועים שאני עזרתי להניע. מעבר לכך, יש גם פגם הגיון בסיסי בעולם הסיפור; איך יכול להיות שבעיר הרצופה בטמפלארים-ציידי-קוסמים אני כקוסמת (כן, קוסמת), יכול להתנהל בחופשיות עם חברי הקוסמים הנוספים, ליצור סופות של אש, ברקים וקרח בכיכר העיר מבלי שזה יוביל להנדת עפעף? אם לא היו הופכים את הסיפור הזה לציר מרכזי במשחק הייתי יכול להתעלם מכך, אבל בהתחשב במציאות בה נזרקים עמוק לתוך הקו העלילתי המסויים, נהיה קשה להבליג. לבסוף,  הגרפיקה אמנם שופרה מאז המשחק הקודם, אבל עדיין לא עומדת בתו התקן של 2011, והייתה יכולה להיות מרשימה הרבה יותר.

אבל כל אלו לא נוגעים בחסרון המהותי ביותר בעיני, שנראה כמעט כמו רגרסיה בפיתוח משחקים. המשחק בצורה בוטה וחסרת רחמים ממחזר אזורים למטרות שונות, ועושה זאת באופן הנוראי ביותר. למשל, יש מפה מסויימת של מחסן, ובקווסטים שונים לחלוטין מגיעים אליוונלחמים באויבים שונים שאיכשהו התמקמו שם. במקרים בהם מפתחי המשחק טרחו בכלל להתייחס לאבסורדיות של המציאות הזו, הם פתרו זאת באמצעות נעילה של דלתות ופתיחה של אחרות, כך שלכאורה הולכים לאורכו של נתיב שונה. אם כבר צמצמו את עולם המשחק למספר אזורים, המינימום שיכלו לעשות זה לגוון במערות, מחסנים ובתים אליהם בכל זאת מגיעים במהלך המשחק. לשים דלתות אבן באמצע מערה ולהעמיד פנים שהן נעולות אחרי שלפני שעה הייתי בדיוק באותו מקום נראה עצל ומביך.

dragon age purim

פורים 2011

אל נואש, היתרונות גם הם רבים ומגוונים. אהבתי מאוד את רוב הדמויות המתלוות לשחקן במהלך דרכו, ובמיוחד האינטרקציה המשעשעת ביניהן המתנהלת לסירוגין כשמטיילים בעולם המשחק. דיבוב הדמויות השתפר משמעותית גם הוא, ובמיוחד נהניתי להיות קוסמת שובבה עם מנהג שפל לזרוק שנינויות קלישאתיות וצורמות בכל סיטואציה אפשרית. בעלך עולה באש? אין בעיה, לפחות יהיה לך חם בשעות הקרובות! הילד שלך הפך לשד נוראי במהלך הלילה? חבל מאוד, פעם הבאה אל תאכילי אותו ממתקים לפני השינה! בעוד שלא היה ברור באופן מיידי איך אפשרויות השיחה השפיעו על התנהלות האירועים, כן הרגשתי שלההתנהגות שלי הייתה משמעות בטווח הארוך. לעלילה לוקח זמן להמריא, אבל הסכסוכים שבסופו של דבר מתנהלים בעיר כן מצליחים לעניין ולמשוך את השחקן פנימה, במיוחד כשלכל פתרון אליו מגיעים יש השלכות חיוביות ושליליות להמשך. לבסוף, למרות השינוי והרידוד הקרבות נותרו מהנים ברובם ומאתגרים בחלקם, ובעיקר עמוסים בפיצוצים, אנימציות ואלימות. כל זאת מתוך נסיון מוצלח לגרום להם להיראות פחות סטאטיים מאשר במשחק הקודם.

לסיכום, מדובר במשחק מוצלח, עם עולם עמוק ומלא בשסעים פוליטיים, אבל פחות מאוכלס על ידי מפלצות ואויבים גדולים מחיים. מי שמעוניין ב-RPG מוכוון-קרבות ובקנה מידה קטן יותר מקודמו, בהחלט יהנה ממה שיש ל-Dragon Age 2. ובכלל, מי שקונה את המשחק עד סוף אפריל, יכול גם להנות מכך שיקבל עותק חינם של Mass Effect 2, בהחלט דיל מומלץ!

מבזקים טרופיים

עופר שוורץ|כללי 12 תגובות »

והפעם: תיירים זומבים, בריונים קירחים וגיטרות מפלסטיק.


ספוטלייט: זה לא סוד שאנחנו מאוד אוהבים זומבים. ועוד יותר אוהבים משחקים עם זומבים. ובכן, Dead Island הוא משחק עם זומבים. אבל הוא יותר מלהיב מזה: מדובר על משחק sandbox שמתרחש באי נופש טרופי. כתוצאה מכך, המיקוד הוא פחות ברובים ופיצוצים כמו Left 4 Dead, ויותר בנשק קר, כשהרעיון הוא לאסוף מה שאפשר מהחפצים הסטנדרטיים שמפוזרים ברחבי האי, ולהרכיב מהם כלי נשק, כמו ב-Dead Rising. למעשה המשחק מזכיר את Dead Rising ביותר ממובן אחד, אבל האווירה נראית שונה לגמרי, ובמשחק זומבים האווירה היא אחד הדברים הכי משמעותיים.

המשחק הוכרז כבר לפני 3 שנים, אבל רק לאחרונה התחילו לצוץ פרטים אמיתיים. למשל הטריילר (שמופיע באתר), שכרגיל לא מכיל אפילו תמונה אחת של גיימפליי, אבל מעביר תחושה כללית של אימה וטירוף בצורה מדהימה ומזעזעת, שאני מקווה שתהיה גם במשחק עצמו. יש באתר גם תמונות מהמשחק, ועוד כל מיני מידע על דמויות וכד'. אה, ויש גם קו-אופ, כמובן. עד 4 שחקנים. למה זה תמיד 4? אני יודע שלקונסולות בדרך כלל יש לכל היותר ארבעה קונטרולרים, אבל מה לגבי משחק אונליין? בכל מקרה, המשחק מתוכנן לצאת "ב-2011", ל-PS3, אקסבוקס ו-PC.

[עדכון: PC Gamer פירסמו סקירה קצת יותר נרחבת של המשחק, למי שמעוניין]


Avalanche Studios, החברה שפיתחה את Just Cause 2 האהוב על כולם (אפילו על יאצי (האהוב על כולם)), עובדת על משחק חדש שנקרא Renegade Ops. לפי הריאיון ביורוגיימר, כשהם פיתחו את JC2 הם ניסו לחשוב מה עוד אפשר לעשות עם המנוע שלו, ובפרט ניסו לשחק איתו בפרספקטיבה של מבט מלמעלה, וגילו שזה מגניב. אז Renegade Ops יהיה בדיוק זה: Just Cause 2, רק במבט מלמעלה ועם יותר דגש על כלי רכב ונשקים מגניבים. ויש גם מולטיפלייר. אה, והמשחק שואב הרבה השראה מ- Shadow Complex, שזה מצוין.


אחרי שני משחקים מעולים (או משחק אחד מעולה ואחד סבבה, שמעתי שיש אנשים שלא אהבו את השני), מקס פיין נעלם ולא שמעו ממנו כלום במשך כ-5 שנים (נו, הסרט לא נחשב). לפני שנתיים הוא עלה שוב לפני השטח, אבל רק לרגע קצר כדי לקחת אוויר ומיד חזר להתחבא. השבוע הוא צץ שוב, אבל כנראה ששוב רק לביקור קצר ולא מעניין במיוחד. יש שתי תמונות חדשות, שלא עוזרות להרגיע את החשש מהעובדה שמקס פיין הפך להיות ביריון קירח, וחוץ מזה יש הכרזה מרוקסטאר (שמפתחת את המשחק במקום Remedy שעשתה את שני הראשונים) שהמשחק יהיה "יותר מתוחכם". הא? למקס פיין אף פעם לא היה חסר תחכום. למעשה, למקס פיין לא היה חסר שום דבר. למה הם כל כך להוטים לשנות את מה שעבד מצוין?

בנימה יותר אופטימית – אלה בכל זאת רוקסטאר, שעשו את GTA ואת Red Dead Redemption, וגם מביאים לנו בקרוב את L.A. Noire שנראה מאוד מלהיב. אז עוד יש תקווה.


גירסת ה-PC של Deus Ex: Human Revolution מפותחת לא ע"י Eidos אלא על ידי חברה חיצונית בשם Nixxes. ב-PC Gamer נתנו שני טיעונים בעד ושני טיעונים נגד. לדעתי, הטיעון המרכזי פה הוא שמשחק שבעבר היה אחד מעמודי התווך של היסטוריית ה-PC gaming, עכשיו מפותח בראש ובראשונה לקונסולות, וגירסת ה-PC היא סוג של תוצר לוואי. (ומצד שני, טוב לדעת שזה לא יהיה פורט מסריח של הרגע האחרון, כמו למשל GTA IV)


נסיים כרגיל במשהו משמח: לפי סטטיסטיקות שפורסמו לפני כמה ימים, משחקי וידאו עקפו את תעשיות המוזיקה והסרטים במכירות בשנת 2010. עוד כמה עשרות שנים ככה, ואולי גם תהיה הכרה עולמית בעובדה שמשחקים הם אמצעי בידור אמיתי ולגיטימי, ולא סתם צעצועים של ילדים מגודלים.

באותו עניין: Black Ops אמנם היה המשחק שמכר הכי הרבה עותקים אי פעם (יותר מ-3 מיליון), אבל מסתבר שמי שהרוויח הכי טוב בהיסטוריה הוא דוקא גיטר הירו 3, עם רווחים של 830 מיליון דולר. זה עדיין לא מתקרב לרווחים של סרטים הוליוודיים (אווטאר למשל מתקרב ל-3 מיליארד, ללמדכם שמי שטוען שמשחקי וידאו הם יקרים מדי כנראה צריך לוותר גם על סרטים), אבל אין ספק שזה מרשים, וטוב לדעת שיש לגיטר הירו 3 (לדעתי המשחק הכי טוב בסדרה) מקום של כבוד בהיכל התהילה.

הידיעות שכבר נמאס לנו לקרוא באתרי משחקים

עידן זיירמן|כללי 22 תגובות »

מתוקף תפקידנו בתור בלוג משחקים רציני ומקצועי (זו הגרסה שלי, ואני דובק בה), וסתם כי בא לנו, רוב חברי הבלוג עוקבים בצורה אדוקה אחרי אתרי המשחקים השונים ברחבי העולם – מהחברים המקומיים (גיימר/ויגיימס/גיימס) ועד לענקים הגדולים של התעשיה (Eurogamer/Gamespot וכו’). תחת הקטגוריה של “משחקים” ב- Google Reader שלי, נמצאים כשלושים פידים באנגלית (ועוד כעשרים בעברית) שמספקים לי, ביום חול ממוצע, בערך 500 אייטמים חדשים לקרוא. הרבה מהם, מטבע הדברים, חוזרים אחד על השני, שזה סביר והגיוני. אבל הרבה מהם פשוט מעצבנים.

אספתי לכבודכם רשימה קצרה של ידיעות שמופיעות באופן סדיר למדי באתרי המשחקים ברחבי העולם, שבשמחה הייתי מוותר עליהן. הן מיותרות, הן לא-מעניינות, ואני חושב שהעולם היה מקום טוב יותר לכולנו (או לפחות שקט יותר) אם אתרי המשחקים לא היו מתעקשים כל כך לפרסם אותן כל הזמן.

אה, ולפני שמישהו יקפוץ ויגיד את זה במקומי: כן, אני יודע שגם אני פרסמתי מעל דפי הבלוג הזה פוסטים שמתאימים כמעט לכל אחת מהקטגוריות שאני הולך לרשום פה. כולנו עושים טעויות לפעמים, ואני מתנצל על כך.

ואחרי כל ההקדמה הזו – הנה הרשימה של הידיעות שממש נמאס לי לקרוא באתרי משחקים:

1. חברה כלשהי מכריזה ש”אנחנו עדיין מאמינים במחשב האישי!”

פעם בכמה חודשים קופצת חברת משחקים כלשהי, או חברת פיתוח, או סתם ילד שלא לקח את מנת הריטלין שלה הוא כל כך זקוק, ומספר בראיון למישהו שהמחשב האישי עדיין לא מת. ושהוא לא הולך למות. ושהחברה שלו ממש חושבת על ה- PC בתור פלטפורמת משחקים כל הזמן, ושהעתיד נמצא שם, וכל מיני שטויות כאלה.

וזה מעצבן בגלל שתי סיבות: הראשונה היא שלפחות חלק מאתנו לא אידיוטים, ויודעים שההצהרות האלה שוות כקליפת השום אם הן לא מגובות במעשים (אתם יודעים, דברים קצת יותר רציניים מלהכריז על שני משחקי PC אחרי שבמשך כל E3 התעלמתם מהמחשב האישי לחלוטין), וההצהרות האלה, כשהן מלוות בהתנהגות מזניחה ומעצבנת מצד החברות שאומרות אותן, מצליחות יותר לעצבן מלהפיח תקווה. השנייה היא ש… ובכן, אין דרך אחרת לנסח את זה, DUH. מותו של ה- PC בתור פלטפורמת משחקים נחזה שוב ושוב במשך כבר יותר מעשור. יש אמנם אנשים שטוענים פעם אחר פעם שהפלטפורמה הזאת שועטת אל מותה, אבל אני לא בטוח למה אנחנו צריכים להתרשם ממי שחושב שמה שלא קרה בעשור האחרון לא יקרה גם בקרוב.

גרסאות נוספות: “המחשב האישי ממש חשוב לנו”, “המחשב האישי עדיין חשוב גם בימינו” או “היי, אז מה אם גרסת ה- PC של המשחק שלנו היא סתם פורט מסריח. כשעיצבנו את המשחק חשבנו על שחקני ה- PC. באמת”.

2. ציטוטים של אנליסטים בכלל (ומייקל פאצ’טר בפרט)

אם הידיעות על כך שחברה כלשהי מצהירה עד כמה ה- PC חשוב לה מופיעות באתרי המשחקים פעם בכמה חודשים, זה כבר נושא שזוכה להתייחסות באתרי הגיימינג ברחבי העולם על בסיס שבועי. הרעיון הוא כזה: אנליסט כלשהו שאוהב לנתח את תעשיית המשחקים מצהיר איזושהי הצהרה בראיון או בתוכנית דו-שבועית, וכל אתרי המשחקים מקדישים לכך ידיעה. הבעיה? בדרך כלל הדברים האלה מוצגים בתור ניתוח אמין של מצב התעשיה ע”י “אחד שיודע”. בפועל, הם לא יותר מניחושים מלומדים במקרה הטוב, התבטאויות טפשיות וחסרות בסיס במקרה הרע, או דברים כל כך ברורים ובנאליים עד שכל ילד בן 3 היה יכול להגיד אותם (אני נטפל בעיקר למייקל פאצ’טר, אבל זה רק בגלל שהוא האנליסט הכי מצוטט, וכי היה לי ממש קל לעשות חיפוש על “פאכטר” בויגיימס ולשלוף שלל ידיעות רלוונטיות – אבל לא חסרות גם התבטאויות מיותרות/ניחושים של אנשים אחרים בתעשיה).

אתרי המשחקים צריכים להפסיק עם זה. באמת. ההתבטאויות האלה לא מעניינות את מי שיודע שהאנליסטים האלה צודקים בערך באותה התדירות כמו התחזית האסטרולוגית שלכם, וסתם מטעות את מי שחושב שהם כן יודעים על מה הם מדברים.

3. פורסמו: דרישות המינימום של משחק כלשהו!

יש לי שאלה אליכם, ותענו בכנות: האם מישהו מכם התעניין אי-פעם, באמת ובתמים, בידיעה שמספרת שדרישות המערכת של משחק מסוים פורסמו? הרי כולנו יודעים שלעתים רחוקות יש קשר בין דרישות המינימום שמופיעות על קופסאות המשחקים לבין דרישות המינימום האמיתי שלהם (כן, בטח, בכיף אתם יכולים להריץ את Crysis על Pentium 4 2.8 Ghz עם ג’יגה זיכרון – אם לא אכפת לכם להיות האדם הראשון בעולם שקצב הפריימים לשניה שהוא רואה צונח מתחת לאפס), וגם אם היה קשר… כל כך חשוב לכם לדעת את זה ברגע שהדרישות האלה מתפרסמות? אתם הולכים לבצע בשניה הזאת את ההחלטה האם לקנות את המשחק או לא? האם לשדרג את המחשב שלכם או לא? ואם תחליטו לשדרג את המחשב שלכם פתאום – האם תעשו את זה בהסתמך על דרישות המינימום של משחק כלשהו? ההצדקה היחידה שאני רואה לקיומן של ידיעות כאלה היא שזו דרך של חברות ההפצה להקדיש ידיעה למשחק שלהן באתרים רלוונטיים תוך כדי השקעה של מאמץ מינימאלי.

4. בקרוב: משחק ההמשך?

כבר כתבתי על דפי הבלוג הזה, מספר פעמים בעבר, שאני לא מחבב יותר מדי ידיעות שעוסקות בשמועות – פחות או יותר בגלל אותה הסיבה שבגללה אני לא מחבב ידיעות שעוסקות בניתוחים של אנליסטים (אם כי להגנת הידיעות מהסוג הזה כדאי לציין שלפחות הן בדרך כלל לא מנפנפות בתואר שמרמז על אמינות כלשהי, כמו “אנליסט”). אבל יש סוג אחד של שמועות שאני פשוט לא מסוגל לסבול – השמועות על כך שייתכן ויוכרז בקרוב משחק המשך למשחק מסוים.

יש המון ידיעות כאלה. לפעמים הן ברורות ממש, ןלפעמים הן קצת פחות צפויות, אבל לכולן יש מאפיין אחד עיקרי: לרוב הקוראים הן מוסיפות בדיוק אפס מידע. אנחנו כבר מכירים את העולם שאנחנו חיים בו. אנחנו יודעים שלכל דבר עשוי להיות המשך, וכל שטות יכולה להתפתח למותג שיתפרש על פני עשרות משחקים, סרטים, ספרים וצעצועים בארוחות ילדים במק’דונלדס. כלומר, אלא אם כן יש לכם איזשהו מידע קונקרטי שהוכרז לגבי משחק ההמשך, אתם מבזבזים את הזמן שלנו בקריאה של ידיעה שלא מוסיפה לנו שום מידע שלא ידענו קודם. ואולי לא חבל לכם לבזבז עוד קצת מקום בשרת שבו האתר שלכם מאוחסן, אבל בחייכם, לנו ממש חבל על הזמן שלנו.

Bulletstorm: הביקורת

דני מור|כללי תגובה אחת »

אני תמיד שמח לראות רוח חדשה נכנסת לשוק רווי; בעולם שבו כל כך הרבה מהמשחקים מתגאים בריאליזם הצבוע בשלל גוונים של אפור וחום, התפוצצות מפתיעה של צבע היא מראה מבורך. כבר מהטריילרים היה ברור ש-Bulletstorm מנסה לגשת למכניקת ה-FPS מזווית קצת שונה מחבריו לז'אנר, ואכן כך הוא עושה. אבל השאלה האמיתית היא, עד כמה באמת הוא שונה, ועד כמה באמת הוא מצליח לייצר חווית משחק מוצלחת? אני לא אשאיר אתכם במתח: התשובה הפשוטה היא שהמשחק מוצלח, אבל גם עושה המון פשרות שמונעות ממנו להיות באמת ייחודי.

קצת רקע: Bulletstorm מתנהל בעתיד שרירותי כלשהו, בו השחקן מקבל את דמותו של מתנקש "ממשלתי" לשעבר בשירותו של גנרל עם תסמונת טורט קשה במיוחד. מהר מאוד מתגלה שהגנרל לא טלית שכולה תכלת, מה שמכריח את המתנקש וחבריו לנסות ולצוד אותו. כמעט כל המשחק עובר על כוכב ממנו מנסים לברוח מסיבות שאני אמנע מלציין, כשלצידו של השחקן נמצאת דמות אחת או שתיים (לסירוגין) המלוות אותו במסע הליניארי.

ובדיוק על הנקודה הזו כדאי להתעכב. המשחק ליניארי לחלוטין ומתנהל כולו במסדרונות מתפתלים ואולמות אותם יש לנקות מאויבים, כשהבחירה היחידה שנשארת בידיו של השחקן היא הדרך שבה הוא יעשה המתת חסד לאויבים הטיפשים שמסביבו. רוב הריצה נעשית מאירוע מתוסרט אחד לאחר, ולמרבה ההפתעה, מהר מאוד מגלים שגם כאן הלחימה מבוססת מאוד על מחסות ובריאות מתחדשת. אחרי כמה פעמים שרצתי לתוך ערימה של אויבים וכמעט נקרעתי לגזרים על ידי ירי מטווח אפס, קיבלתי על עצמי את הגזירה.

הייתרון הגדול ביותר של המשחק הוא הדרכים היצירתיות שבהן ניתן להרוג את כל האנשים, החיות ושלל המפלצות המאכלסות את העולם ההרוס בו נמצאים, ולפעמים נראה כי כלל מטרת המשחק היא לאפשר לשחקן לנסות את כל הדרכים המגוונות אותן הוא מציע. לרשותה של הדמות בשלב מוקדם מאוד עומדים שלושה אמצעים שבאמצעותם אפשר להטיל מום ולהרוג; שוט חשמלי שמאפשר למשוך אויבים או חפצים, בעיטה חזקה מטווח קצר שמשליכה אויבים הרחק מהשחקן וכמובן מגוון נשקים. המשחק בנוי על כך שדרכים ייחודיות בהן הורגים אויבים מתוגמלות על ידי נקודות, שבאמצעותן ניתן במוקדים שונים לקנות תחמושת ושדרוגים לנשקים. השיטה עובדת לא רע, למרות הנסיון האבסורדי של Bulletstorm להסביר את המכניקה באמצעות העלילה.

הבעיה העיקרית בכל השיטה הזו היא שאחרי פעם אחת שהצלחתי להשיג כמעט את כל ה-Skillshots הייחודיים, בדרך כלל נצמדתי לשיטות מוכרות, יעילות וגרפיות במיוחד שפשוט שרתו אותי מצויין בכל נקודה במשחק. אלו כללו דברים קסומים ובכלל לא פסיכוטיים כמו לשפד אויבים על קקטוסים ענקיים ("Pricked"), להעיף אותם בבעיטה מעבר למעקה גבוה ("Vertigo") , או סתם למשוך עם השוט ולהרוג מטווח קרוב. אמנם לא יצא לי לשחק במצב מרובה המשתתפים, אבל הבנתי ששם יש אפשרויות נוספות שמעודדות גם הרג משותף של אויבים על ידי מספר שחקנים.

אם אפשר, כדאי תמיד לקחת כמה שניות בשביל להינות מהסביבה. העולם מפורט במיוחד –  מלא בצמחיה, בניינים מרוסקים ונוף צבעוני. חלק מהסצינות המתוסרטות הן דרמטיות במיוחד ומצליחות להחריב לחלוטין חלקים שלמים מהנוף רק לטובת האפקט, וזה בהחלט מרגיש מושקע ומרשים. אבל גם כאן כמובן שיש בעיה. בחלק מהמקרים אין זמן לעצור ולהריח את השושנים המפוייחות, כי רודפות אחריך מפלצות ענק או שהכול מתמוטט מסביב. המשחק דוחק להתקדם עוד ועוד ולרוץ קדימה לקראת האויב והאירוע הבא, ולפעמים אין ברירה אלא להחמיץ חלק מהעולם היפה שהם השקיעו כל כך בבנייתו.

אני יכול לסכם ולומר שהמשחק מומלץ, אבל קצת קשה לי לעשות את זה כל עוד הוא עולה מחיר מלא. בעיני הוא ממצה את עצמו די מהר, ושיטת ה-Skillshots בפני עצמה לא מחזיקה לאורך זמן. בתור חוויה קצרה ואלימה במיוחד הוא בהחלט מככב, אבל מי שמצפה לחוויה שונה במיוחד צפויה לו אכזבה. אם תתקלו במבצע כזה או אחר שיהפוך את המחיר לאטרקטיבי יותר, אז בהחלט אפשר להגיד שהוא מומלץ בחום. כמובן, אם מישהו שיחק מספיק במצב מרובה המשתתפים ויכול להעיד על כמה הוא תורם למשחק, מוזמן לעשות את זה בתגובות. עד אז, אני אמשיך לתהות אם Duke Nukem Forever יביא איתו משהו חדש (או ישן ונוסטלגי) חזרה לשוק.

כמה הודעות קצרות (ואחת ארוכה)

עידן זיירמן|כללי 2 תגובות »

הצטברה לי שורה של עדכונים קצרצרים, באורך של שורה או שתיים, שממש רציתי לחלוק אתכם. אף אחד מהעדכונים האלה לא מצדיק פוסט בפני עצמו, אז קבלו אותם באופן מרוכז:

  • עבר קצת יותר מדי זמן בין הרגע שבו הכרזתי על זה לבין הרגע שבו זה קרה, אבל בדף הפייסבוק שלנו מתחיל עכשיו סבב חדש של חידות. אתם מוזמנים לבקר שם ולנסות את מזלכם.
  • אגב דף הפייסבוק שלנו – ניתן לעקוב אחריו גם ב- RSS, אפילו אם אין לכם פייסבוק. אבל אם יש לכם פייסבוק, אנחנו עדיין ממש נשמח אם תעשו לנו Like. ככה יהיה לנו יותר קל לשכנע אנשים להביא לנו כל מיני פרסים מגניבים. ואולי אפילו נחלק לכם חלק מהם.
  • למקרה שעדיין לא ראיתם – לספריית המשחקים שלנו יש כעת דף קבוע שניתן לגשת אליו מכותרת הבלוג. היום הספריה חצתה את רף 30 המשחקים, ונשמח אם בעלי ה- Xbox שביניכם יצטרפו גם הם, או אם תמשיכו להפיץ את הבשורה הלאה לחברים שעלולים להיות מעונינים בנושא.

ואם אנחנו כבר מדברים על דברים כמו פייסבוק, הנה הודעה ארוכה קצת יותר: בין ה- 30.3 ל- 2.4 יתקיים בסינמטק חולון אירוע שנקרא “Print Screen: סוף שבוע של תרבות דיגיטלית”. האירוע יכלול  מגוון רחב של הרצאות וסרטים סביב הנושא הזה של “תרבות דיגיטלית” – מטוויטר, דרך יוטיוב ועד ל- Second Life או לעולם המשחקים שאנחנו כל כך אוהבים. אתם יכולים למצוא עוד פרטים באתר האירוע. המחיר של כרטיס להקרנה/הרצאה בודדת הוא כ- 40 ש”ח, ו- 60 ש”ח יקנו לכם כניסה חופשית לכל האירוע. שזה נחמד.

מארגני האירוע הסכימו לחלק לקוראי הבלוג שלוש הזמנות לאירוע שיתקיים ביום שישי בצהריים, ויעסוק במשינימה, שבמהלכו יוקרן הסרט Second Skin. אם אתם רוצים להגיע לאירוע, כל מה שאתם צריכים זה לשלוח מייל ל- contact@gamepad.co.il, שבו אתם כותבים את השם המלא שלכם, מספר הטלפון שלכם ומה היה הפוסט האהוב עליכם במהלך ארבע שנות קיומו של “גיימפאד”. שלושת האימיילים הראשונים שיגיעו אלי יזכו את כותביהם בכרטיס כניסה לאירוע. אז קדימה.


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS