בעתיד, אני ללא ספק אזכור את 2013 בתור אחת מהשנים המשמעותיות ביותר בחיים שלי. אבל אם שמים לרגע בצד את השינויים הדמוגרפיים בבית משפחת זיירמן ומתמקדים במשחקים, כנראה שאת 2013 אני אזכור בעיקר בזכות דברים שהתחילו ב- 2012.
אז הנה שלושת הדברים שעשו לי את 2013.
הנה שוב הגיעו להם אותם ימים קסומים בשנה שבה חברי הבלוג מתכנסים להם למען מטרה קדושה שהפכה לנדירה; כתיבת פוסטים. עם השנה שמסתיימת לה, מתחילים כמה ימים מרגשים של פוסטים מסכמים, בהם משתתפי הבלוג יחוו דעה על אירועי הגיימינג המשמחים יותר והמשמחים פחות שעברו עליהם במהלך שנת 2013.
מבחינתי השנה הייתה חריגה מבחינת המשחקים ששיחקתי בהם, אבל דווקא בלי יותר מדי קשר למשחקים עצמם שחלפו דרך חשבון הסטים שלי. בתקופה שגרתי בלונדון, הייתי רק עם מחשב נייד, שאמנם היה מעולה באופן יחסי, אבל קשה לומר שנועד להיות "מחשב גיימינג" של ממש. אבל בין אם הוא רצה או לא (ותחנוני המאוורר הנואשים שלו בישרו לעיתים דחופות על מצוקותו מהעניין), עליו שיחקתי רוב הזמן במהלך השנה. אז בכל זאת, למרות המגבלות והעדר הזמן הפנוי, הנה קודם כל שלושת המשחקים שבלטו אצלי במיוחד. המשך »
לא הספיק לכם לקבל את סיכום השנה שלנו בטקסט? תקבלו אותו באודיו! וגם, אתם יודעים, עוד כמה דברים שלא דיברנו עליהם בסיכום בטקסט.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod058-4.1.2013.mp3|titles=Gamepod Episode 58]שנת 2012 הייתה עמוסה מבחינתי בחוויות שונות ומשונות, גם מעולם הגיימינג וגם בעולם "האמיתי". בין היתר, הבשילו סוף סוף כמה משחקים שחיכיתי להם הרבה זמן, גם אם לא היה לי הרבה מאוד זמן לשחק בהם. אמנם אין ספק שהאירוע הכי משמעותי מבחינתי בשנת 2012 היה מעבר ללונדון, אבל היו גם כמה אירועים חשובים עבורי גם בתחום המשחקים. על חלקם לא אדבר כי כבר הזכירו אותם בהרחבה; כמו שהזכיר עידן את XCOM, שהיה המשחק הראשון מזה שנים רבות ששיחקתי בו פעמיים ברצף מהתחלה ועד הסוף ו-FTL, אחד ממשחקי האינדי היחידים שבאמת הצליח לתפוס אותי ליותר מכמה שעות בודדות.
טוב, אבל לגופו של עניין. מה שלושת האירועים המשמעותיים ביותר מבחינתי?
שנת 2012 תמיד תזכר אצלי כשנה אבודה. לא בגלל המשחקים שיצאו השנה, לא בגלל הקונסולות שלא יצאו וגם לא בגלל סוף העולם שלצערי – לא הגיע כדי לגאול את כולנו מגנגם סטייל. השנה הייתה מבוזבזת כי התבגרתי. סוף סוף הבנתי איך זה שכשלאנשים יש עבודה וחברה – גיימינג מקבל כיסא אחורי במקרה הטוב ואת הבגאז׳ במקרה שהוא לא נזרק לגמרי מהחלון.
מצד אחד, עם סדר יום שמתחיל ב-7 בבוקר, משם זורם לנסיעת רכבת של שעה ורבע, עבודה עד 20-21 ושעה ורבע נסיעה חזרה, אין הרבה זמן לפעילויות פנאי. עם שיגרה שהגימינג נוזל ממנה לאט לאט, גם סופי השבוע מתחילים להיות פחות תלויים בו ויותר תלויים באיזה תרגילים יש להכין לתואר שני או איזה תכננונים קבעתי עם החברים שלא ראיתי במהלך השבוע. מצד אחר, עם משכורת זעומה של קצין בחובה אין לי את כסף לקנות את המשחקים שאני מתרגש מהם מיד עם ההשקה, ואת המשחקים שאני כן קונה במבצעים – אין לי באמת זמן לשחק.
זהו, אפשר להגיד שנגמלתי מגיימינג בדרך הקשה – אין לי זמן אליו. ולחשוב שפעם הייתי מבלה מספר שעות כל יום בניסיון ללמוד בעל פה את התזמונים של PowerUps ב-Unreal Tournament 2004.
אז אולי אני קצת מגזים. לא הייתה לי שנה נטולת גיימינג לחלוטין, אבל בהחלט הייתה לי שנה חלשה. משחק ה-AAA האחרון שאני זוכר ששיחקתי בו בהשקה היה Serious Sam 3, וגם הוא הושק איי שם בשלהי 2011. בכל זאת, הינה מספר אלמנטים שעשו לי את השנה:
2012 היתה אחלה חמודה. הנה כמה מילים על מה שעשה לי אותה.
אולי יצא לכם לשים לב, בשנתיים וחצי האחרונות, שיש לי נטייה קלה לחפור. אני אוהב דיונים תיאורטיים ואקדמיים, ואני חושב שאין מספיק כאלה על משחקי וידאו. לכן אני משתדל, באופן כללי ובפרט בסיכומי שנה, לכתוב לא רק על משחקים ספציפיים ועל חוויית המשחק שהייתה לי, אלא גם על דברים יותר כלליים ומופשטים.
אני מזכיר את זה לא כדי לנסות להצדיק שום דבר או כדי לתת הקשר או משהו, אלא כדי להתלהב מזה שאחרי שני סיכומי שנה ולא מעט פוסטים של חפירות, תעשיית המשחקים עדיין מצליחה להפתיע אותי, ולא הייתה לי שום בעיה למצוא דברים מעניינים לדבר עליהם גם השנה.
סיכום השנה שלי הוא מעט יותר אישי מזה של שאר חברי הבלוג. אל דאגה, זה לא יהיה פוסט פילוסופי או מהורהר, זה פשוט שאמנם השנה יצאו אי אילו משחקים טובים, ואמנם שיחקתי באי אילו משחקים ראויים לציון, אבל לרוב לא היתה חפיפה בין שתי הקבוצות. מבצעי Steam וחבילות אינדי צנועות שיצאו בחודשים האחרונים וידאו שיהיה לי מספיק תוכן מעניין גם ללא משחקי 2012. אז במקום לדבר על דברים שקרו השנה בעולם הגיימינג, אני אדבר על דברים שקשורים לגיימינג שקרו לי השנה, והפכו אותה לטובה יותר (או, במקרה אחד, למעפנה).