2016 היתה שנה מלאת הפתעות. חלק מההפתעות היו הפתעות לטובה (הו, שלום לך DOOM!), חלק מההפתעות היו הפתעות לרעה (או לפחות זה מה שמספרים לי על No Man's Sky), אבל אף אחת מהן לא היתה מפתיעה כמו Overcooked. כי על הנייר, Overcooked הוא משחק בישול. בסך הכל משחק בישול! אתם יודעים, מהקטגוריה הזאת שמתחילה ב״מלך הפלאפל״ ומלאה במיליוני משחקי פלאש ומשחקי פייסבוק וכל מיני דברים שהשיא שלהם הוא Cook, Serve, Delicious, שאמנם ערן אבירם מאוד אהב, אבל הוא עדיין בסך הכל משחק בישול! מה אתם כבר יכולים לצפות ממשחק בישול?

ובכן, אני אגיד לכם למה אני לא ציפיתי. לא ציפיתי לחווית המולטיפלייר הכי כיפית של שנת 2016. זה היה די מפתיע. המשך »

נתחיל בדיסקליימר. לא שיחקתי באף אחד משחקי Gears of War הקודמים ל-Xbox 360. אז אם אתם שחקני Gears of War ותיקים שרוצים לשמוע כיצד המשחק החדש משתווה לקודמיו, זו כנראה לא הביקורת בשבילכם. הניסיון היחיד שלי עם הסדרה היה כשקניתי את גרסת ה-PC של המשחק המקורי, אי שם ב-2007, ופשוט לא הצלחתי לשחק בה בגלל בעיות טכניות. מאז, לא חשתי צורך לחזור למשחקים האלה. עוד Cover Shooter גנרי ומצו’איסטי, חשבתי. לא תודה. לכן אני מודה שהייתי קצת פסימי כשניגשתי לשחק בגרסת ה-PC של Gears of War 4. המשחק רץ תחת פלטפורמת ה-UWP של חלונות 10, שהתפרסמה לאחרונה הודות לכמה פורטים בעייתיים למדי. לכל הפחות, חשבתי, גם אם המשחק עצמו לא יהיה כמו פרק משעמם של ‘כוח המחץ’, הוא בטח יפעל כמו תחת על המחשב שלי.

ובכן, אני שמח לבשר שטעיתי, ודי בגדול. לא נתקלתי בשום בעיה בזמן ההורדה (העצומה – 70 פאקינג ג’יגה) וההתקנה של Gears of War 4. המשחק רץ נהדר ונראה נהדר על המחשב הרק-סביר שלי (GTX 970, מעבד i5 עתיק, 8 ג’יגה זיכרון). אם יש לכם מחשב גיימינג מהשנים האחרונות, אני מעריך שהוא יפעל על 1080p60 ללא בעיות מיוחדות. הבעיות הטכניות היחידות שנתקלתי בהן היו במולטיפלייר, שם סבלתי מלאגים קשים ולא באמת הצלחתי לשחק. העדר server browser או אפילו תצוגה של הפינג אחרי שמתחברים למשחק מקשים כאן עוד יותר. לי זה פחות מפריע כי אני מעדיף משחקי סינגל פלייר בכל מקרה, אבל אם זה חשוב לכם אולי כדאי לחכות שיתקנו את זה, כדי שלא תתחרפנו.

והמשחק עצמו? אין ספק שבבסיסו אין פה הרבה ייחוד. זהו משחק פעולה מגוף שלישי רגיל למדי. רצים ממחסה למחסה ויורים מחסנית אחר מחסנית אחר מחסנית במפלצות. ומה אין בו? אפשרות לקפוץ, אפשרות להתכופף, שדרוג של הדמות או כלי נשק, חידות, ולמעשה שום דבר שהוא לא לירות, להסתתר מאחורי מחסה ולרוץ. אם הוא לא היה כל כך יפה היה אפשר לחשוב שמדובר במשחק מ-2008. והאמת? מלבד חוסר היכולת לקפוץ (כי רבאק, יש פה סלע קטן, אין מצב שמי שהרגע הרג חמישים מפלצות במו ידיו לא יכול לעלות עליו), הדברים האלה לא חסרים אפילו קצת. Gears of War 4 לא מתיימר להיות מתוחכם. הוא עושה מעט, אבל הוא עושה את זה בענק. המשך »

Just Cause 3 הוא משחק טוב. זה נכון ש-Avalanche Studios נגסו קצת יותר ממה שיכלו לבלוע, והוציאו משחק עם עלילה באופי ובעובי של קרטון, זמני טעינה ארוכים וסביבות הומוגניות מדי (בטח ביחס למה שהיה למשחק הקודם בסדרה להציע), ולכן מצטרף אליו זכרון של טעם לוואי לא נעים. אבל גם אם לוקחים את כל זה בחשבון, המאזניים עדיין ייטו לטובתו. בעיקר בזכות כל מה שנוגע לתחושת חופש בעולם פתוח ואורגיית הרס, איתם Avalanche פגעו בול במטרה.
לפני כמה שבועות יצאה חבילת ההרחבה האחרונה מבין השלוש שמרכיבות את ה-Air, Land and Sea expansion pass, אז כשהיתה לי את ההזדמנות לחזור למדיצ'י, יריתי עליה מיד grappling hook והכנסתי ל-PS4 שלי. טוב, מה שבאמת עשיתי זה לעשות העתק+הדבק לקוד שקיבלתי במייל, אבל מטאפורית אני לגמרי עשיתי את זה עם Grappling hook.

המשך »

Washington Square, אמצע השבוע, שעה 23:00, לילה קיצי חביב למדי. ברקע מוזיקת ג’אז נעימה באדיבות הרכב כלשהו שהתמקם מתחת לשער הניצחון בכיכר. המים זורמים במזרקה ועשרות אנשים מסביב יושבים, מדברים, מצלמים, מבלים כרגיל. אבל לאחרונה נוסף מוקד עניין חדש: בעולם של Pokémon Go, השער הוא גם Pokémon gym, וכרגע שתי קבוצות נלחמות בהלתהבות על השליטה בו.

מולי עומדים שלושה סטודנטים. הם בקבוצה הכחולה, ואני בקבוצה האדומה. אני מסביר להם קצת על החוקים של gyms ואיך כל העניין הזה עובד בכלל, ובינתיים על מסכי הטלפונים שלנו מתנהלת מלחמה עקובה מדם על השליטה בשער הניצחון. מאחורי שני חבר’ה על סקייטבורדים חשמליים – גם הם כחולים – ובצד עוד שתי בנות בקבוצה שלי, וכולם צועקים וצוחקים ונהנים. ואז פתאום השרתים נופלים לרגע ובהפסקה שנכפתה עלינו אני שם לב שנשארו לי 5% סוללה. הקסם נשבר ואני חוזר הביתה וגוזר את הקבוצה שלי להפסד מר ובלתי נמנע.

המשך »

נתחיל בשתי אמירות קיצוניות, שיעזרו לכם להחליט עד כמה אתם מסכימים עם דברי:

1. מעולם לא שיחקתי Total War, אפילו לא ראיתי הקלטות משחק, ואם ראיתי אפילו טריילר, אני לא זוכר.
2. אני חובב עצום של העולם של וורהאמר, מריץ מערכה שבועית במשחק התפקידים, ואוהב כ-90% מכל מה שקשור אליו.

בהתחשב בכך, הנה דעתי על המשחק: הוא סבבה. המשך »

עשרים שנה עברו מאז שכדור הארץ נכבש ע״י החייזרים. ארגון XCOM, פעם קו ההגנה הרשמי של ממשלות העולם כנגד האיום מהחלל, הוא לא יותר מארגון גרילה – מתחבא בחללית ישנה שהוא שפצר, בלי משאבים, בלי חיילים, ובלי המפקד שלו. אבל כל זה עומד להשתנות. שרשרת של אירועים מאחדת את ארגון XCOM עם המפקד המיתולוגי, והוא יוצא לגלות איזה סודות הממשלה החייזרית החדשה מסתירה, להדביק את הפער הטכנולוגי בינו לבינם, ולהחזיר למין האנושי את השליטה על כדור הארץ.

יותר מחודשיים עברו מאז שהתחלתי לשחק ב- XCOM 2. במשך התקופה הזו קשקשתי עליו בכל פודקאסט שהיה מוכן לקבל אותי, הקלטתי עליו סרטונים, ליהגתי עליו בפורומים, וגם השקעתי יותר מ- 100 שעות במשחק. במהלך התקופה הזו סיפרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע על כל מיני דברים ש- XCOM 2 עושה טוב. דיברתי על כמה הוא חכם, איך הוא משלב בצורה מוצלחת בין האווירה שלו למכניקה, איך הוא מתקן כל מיני טעויות שהמשחק הקודם (והמצוין גם הוא) עשה. ותוך כדי שעשיתי את כל אלה, חלחלה אלי ההבנה הלא-טריוויאלית בכלל…

המשך »

אחת החידות הכי מאתגרות ב-The Witness הייתה להבין למה בדיוק לא אהבתי אותו. היו כמה תשובות מאוד מתבקשות – הוא עיצבן אותי מספיק בשעות הראשונות כדי לגרום לי לנטוש אותו לשבוע-שבועיים. חזרתי לשחק רק אחרי ששמעתי עוד דעות חיוביות והיה לי יום פנוי בלי יותר מדי כוח לעשות משהו מעבר ללשרוץ על הספה – אבל כן חזרתי, וכן סיימתי אותו. היו קטעים כיפיים. מאוד אהבתי הרבה מהרעיונות שלו. ויצאתי מאוכזב. המשך »

אם שיחקתם Vampire: The Masquerade – Bloodlines אתם בוודאי זוכרים את הסצינה המצמררת בבית הרדוף, הרגע הזה שבו ראיתם רוח של נערה רצה בתוך הבית לחלקיק שניה ואתם לא באמת בטוחים אם ראיתם את זה או שזה הפחד שמתעתע בכם. Layers of Fear הוא בדיוק הסצינה הזו, רק שמן הסתם הוא קצת יותר מסתם קטעון. זה אומנם לא משחק ארוך, רוב הסיכויים הם שתסיימו אותו באותו יום שתתחילו ולא רק בגלל שלא תוכלו לעזוב אותו. זה משחק שמספר סיפור שיקפיא את הדם שלכם, ואני אומנם פחות מתחברת לז'אנר משחקי אימה שבו אני לא יכולה לירות בדברים, אבל לא יכלתי להתנתק ממנו.

המשך »