לפני שלוש שנים, Broken Age שבר את קיקסטארטר. ההבטחה של טים שייפר לקווסט 'קלאסי' מהאנשים שהיו אחראים לכמה מהקווסטים הטובים ביותר בכל הזמנים הביאה אנשים לשפוך על הסטודיו שלו כמויות של כסף. כמויות שגרמו לכל מיני מאמרים מביכים של "האם אנחנו צופים בתחילת המוות של מפיצות המשחקים?" להכתב ברחבי הרשת. אבל מאז עברו שנים, הפיתוח של Broken Age נקלע לקשיים כלכליים (שזו דרך יפה להגיד "נוהל בצורה כושלת"), והמשחק פוצל לשני חלקים. החלק הראשון יצא לפני יותר משנה, והחלק השני יצא ממש לא מזמן.

בעולם מתוקן, האקספוזיציה הזאת היתה מיותרת. התוכנית המקורית שלי היתה להתעלם מהמסלול רב-התהפוכות שהמשחק הזה עבר, ולנסות לשפוט אותו כמוצר שלם, כפי שהוא נמכר היום. זו התגלתה כבעיה. הסיבה הראשונה לכך היא ש- Broken Age הוא משחק שהעלילה שלו מקבלת ברקס מאוד חזק קצת לפני נקודת האמצע שלו, אבל זה לא הפריע לי במיוחד. הסיבה המשמעותית יותר היא שהחצי השני גרוע.

המשך »

קצת חבל לי על Evolve. על הנייר, הוא עשוי מאותו החומר כמו החלומות שלי. משחק מרובה משתתפים א-סימטרי, שבו ארבעה שחקנים צריכים לשתף פעולה (כמו ב- Left 4 Dead! והוא מהיוצרים של Left 4 Dead! זה מושלם!) בשביל להפיל שחקן אחד ששולט במפלצת ענקית. זה רעיון נפלא למשחק. ובאמת, מגיע לרעיון הזה משחק אדיר ומדהים, שיסחוף את העולם בסערה ויהפוך למשחק מרובה-המשתתפים הפופולרי ביותר שהוא לא Dota 2. אבל זה לא מה שקרה – במקום זה קיבלנו את Evolve.

חשוב לי לציין – אני מאוד נהנה מ- Evolve. זה לא עניין של מה בכך. Evolve הוא המשחק הראשון מאז Left 4 Dead 2 שהצליח להחזיר אותי לקטע הזה של לשחק עם אנשים אמיתיים. בשבועות האחרונים ביליתי כמות מגוחכת של זמן בתור צייד או מפלצת על הפלנטה הבדיונית Shear. אבל, באותה נשימה, חשוב לי לציין ש- Evolve הוא סוג של תאונת דרכים שבה כל מיני רעיונות נהדרים מתנגשים בכל מיני אלמנטים רעים ויוצרים בלגן אדיר ומבלבל. כאמור, אני מאוד נהנה מ- Evolve, כשהוא עובד. אבל לפעמים הוא פשוט לא עובד. המשך »

יש הרבה דברים טובים שאפשר להגיד על Ori and the Blind Forest. הוא מעוצב בסגנון הציורי היפה הזה שהולך ונהיה נפוץ בשנים האחרונות – לשמחתי הרבה, כי היה שלב שבו חששתי שמרוב דאגה לריאליזם ופוליגונים אנחנו מאבדים כל שביב של עיצוב אמנותי וסגנון. הוא משחק metroidvania שמכיל בדיוק מספיק backtracking כדי להיות מעניין אבל לא מעבר לזה כדי שלא יהיה מעיק. יש בו קטעי פלטפורמינג מעניינים וכיפיים וכמה חידות נחמדות. יש גם דברים פחות טובים – כמו כמה קטעים שנמרחים יותר מדי, או חלק מהאויבים שמרגישים כאילו הם נועדו בעיקר לעצבן, או העלילה שמקפצת לאורך המשחק בין נוגעת ללב, גנרית, מיותרת וסתם מטופשת – אבל בסופו של דבר הוא כנראה שווה את זה אם מה שתיארתי פה נשמע לכם טוב.

כל זה טוב ויפה, אבל רוב הסיכויים שהדבר העיקרי שאני אזכור מהמשחק הזה הוא כמה שנאתי את מערכת השמירות שלו.

המשך »

בחופה המזרחי של הָרָן, העיר מוכת הזומבים של Dying Light, שוכנת הפתעה חביבה. אם תשחו לכם שם, תוכלו לשים לב לסלע שבו תקועה חרב העונה לשם EXPCalibur.  עלו על הסלע, לחצו על F למשך דקה שלמה, ותזכו בחרב חזקה להפליא, בשלב שבו המשחק מציע לכם מבחר משמים של מקלות וצינורות גז. הידד! סוף סוף אפשר לשסף את המתים כהוגן! מוהאהאהא! אך שמחתכם  מוקדמת. החרב מספיקה לשלושה זומבים בערך לפני שהיא יוצאת מכלל שימוש.  חס וחלילה שתיהנו למשך מספר רב ספרתי של שניות. המפתחים טרחו ושמו במשחק Easter Egg מגניב. הם גרמו לכם להסתכל על מפה באינטרנט, לשחות עד לשם וללחוץ על פאקינג כפתור במשך פאקינג דקה. ואז החרב נהרסת בין רגע. אבוי.

הדוגמא הזו, מסכמת, בעיניי, את הבעיה של Dying Light. זהו משחק שהיה לו את כל הפוטנציאל להיות מצוין. כל המרכיבים נמצאים שם: עולם פתוח יפהפה, מערכת פארקור מוצלחת ומיליוני זומבים שאת ראשם ניתן לערוף. ואיכשהו, באופן מכעיס כמעט, Techland דפקו את זה. הם מתעקשים לא לתת לנו ליהנות. המשך »

הרגע סיימתי לשחק את Starships בפעם הרביעית, והספיק לי, תודה.

קצת כמו Pirates הישן של סיד מאייר, גם Starships מתחיל בהבטחה מאוד נחמדה: בוא להיות מפקדו של צי ספינות חלל, צא אל היקום הרחב וגלה אין-ספור פלנטות מיושבות, בעודך מבצע עבורן מגוון משימות ומתמודד מול אימפריות אחרות בניסיון להשליט את שררתך על הגלקסיה. וממש כמו Pirates הישן של סיד מאייר, זה מה-זה ממצה את עצמו מהר.

המשך »

זוכרים את Sunless Sea, המשחק הזה שערן מאוד אהב חוץ מהקטע הזה שלמה לעזאזל הוא Roguelike? אז גם שחר לנגבהיים שיחק בו, ואחרי שזה קרה, הוא עשה את הדבר הזה ששחר לנגבהיים עושה לפעמים – שלח לנו ביקורת אורחת.

אתמול בערב לקחתי תריסר ארונות קבורה לסיור נופים. אתמול בערב תמכתי במושבת חזירי ים ימי-ביניימים במאבקם כנגד עכברושים מודרניים. אתמול בערב שייטתי דרך שלדן של מפלצות ים ענקיות ולא מזוהות, כססתי ציפורניים כשבחנתי בקפידה את המפה, מנסה לתכנן נתיב מאי-לאי כדי להספיק לחזור לנמל לפני שייגמר לי הדלק, ואתמול בלילה, כמו בכל לילה השבוע, לא הפסקתי לשחק ב- Sunless Sea עד שספינתי עגנה בנמל הבטוח של לונדון, מתודלקת, מתוקנת ומוכנה למסע נוסף היום בערב.

מזמן לא נסחפתי על ידי משחק כמו ש- Sunless Sea סוחף אותי. מזמן לא ביליתי שעות במהלך היום, מתכנן מה אעשה בערב, כשיתפנה לי זמן לשחק ואצא שוב לחקור את הים התחתון של לונדון השקועה. ואני מופתע, כי לאחר שהבנתי מה המוקד של המשחק, ציפיתי להשתעמם מהמשחק הזה, לא לאחת מהחוויות המשחק המהנות ביותר שהיו לי בשנים האחרונות. הביקורת הזו, כמו הביקורות המוקדמות שקראתי בחודשים האחרונים, היתה גורמת לי לפני שבוע להאמין ש- Sunless Sea לא בשבילי, כי המשחק עושה נכון את כל הדברים שחשבתי שפחות מעניינים אותי, ונכשל דווקא בדברים שחשבתי שהכרחיים להנאה שלי.

כך חשבתי לפני שבוע, כשהתחלתי לשחק. טעיתי. אני מקווה שאתם לא תחזרו על הטעות שלי. המשך »

החיים הם עסק משונה. רגע אחד אתם מנמנמים בשיעור צילום באקדמיה היוקרתית לאמנויות בה אתם לומדים, ורגע אחד לאחר מכן אתם מוצאים את עצמכם צופים בסופת טורנדו מטורפת שמאיימת להשמיד את כל מה שעומד בדרכה. ואה, אז אתם מתעוררים ומגלים שאתם יכולים לשלוט בזמן. בהחלט עסק משונה, וכזה גם Life is Strange, משחק ההרפתקאות (או אם נרצה לקרוא לילד בשמו – הקווסט) החדש של Square Enix: משחק משונה. אבל בקטע הכי טוב שאפשר.

אם אתם קצרים בזמן ועדיין לא זכיתם ביכולת להחזיר אותו לאחור, הנה סיכום קצר של כל מה שאתם צריכים לדעת על המשחק הזה: זה קווסט במיטב המסורת של Telltale, עם דגש על בחירות מוסריות ולא על פאזלים, רק שבניגוד למשחקים של Telltale יש לו ערכי הפקה הרבה יותר מוצלחים, שגורמים לו להרגיש כמו משחק הרבה יותר מודרני מ-Walking Dead או Wolf Among Us. העלילה היא שילוב של דרמת תיכון (טוב נו, דרמת אוניברסיטה) עם אלמנטים על טבעיים. אם אתם בקטע של דוסון קריק ובוורלי הילס ומתבאסים שאין יותר מדי משחקים שמבוססים עליהם – אתם הולכים לאהוב את זה. ואה, כן – זה משחק אפיזודיאלי. הפרק הראשון ששוחרר ייגמר לכם תוך שעתיים במקרה הטוב וחבל – שקופית ה"המשך יבוא" מגיעה בדיוק כשהעניינים מתחילים להתחמם.

מצאתם מספיק זמן ואתם רוצים לקרוא עוד? ההמשך מחכה לכם אחרי הקיפול, ואתם יכולים גם לקפוץ ולראות את ה-Let's Play שהקלטנו עליו בשבוע שעבר.

המשך »

וכך, כמו הרבה דברים טובים (וגם כמו תיכונים אמריקאיים), סדרת הפוסטים שלי על Dragon Age: Inquisition מסתיימת בנשף גדול.

המשך »