להמציא דברים זה קשה. ניסיתם פעם לשבת ולכתוב סיפור שלם מאפס? עם דמויות ורקע ועלילה והכל? אני לא. אבל ממה ששמעתי זה מלא השקעה, ואם רוצים שאנשים גם יקנו את זה אז צריך להוסיף עריכה ובקרת איכות וכל מיני זוטות כאלה. הרבה יותר קל למצוא סיפור קיים שכבר הוכיח את עצמו ולכתוב לו המשך. אם אתם מרגישים עצלנים במיוחד, אל דאגה: פשוט קחו את אותו סיפור בדיוק ושחררו גירסה מחודשת עם קצת שינויים, ותנו לנוסטלגיה לעשות את שלה.
כן, לכבוד סיום שנות ה-2010, אנחנו הולכים לדבר על כל העשורים האחרים. כי אחוז נכבד מהמשחקים שיצאו בשנים האלה היו רימייק, ריבוט, רימאסטר, או סתם פורט מודרני לאיזה Final Fantasy ישן או משהו כזה.
מי מאיתנו לא אוהב pixel art? יש לזה את כל היתרונות של גרפיקה ישנה וגרועה, בשילוב עם הרגשה שהמפתחים לא רצו להשקיע בעיצוב הויזואלי, ועם הבונוס הנוסף שזה מזכיר משחקים פחות טובים מלפני שלמדנו לעצב משחקים כמו שצריך. טוב, כן, התשובה היא “אני”. אני לא אוהב פיקסל ארט.
לא שאני מתנגד לנוסטלגיה באופן כללי; כמו כולם, גם אני אהבתי את השלבים הדו-מימדיים ב-Super Mario Odyssey, או המכניקה הבלתי-מתפשרת של Super Meat Boy ו-Cuphead, או הסגנון ה-over-the-top של Far Cry: Blood Dragon. אני בטוח שאם איזושהי התערבות קוסמית הייתה מאפשרת לי לקנות SNES Classic איכשהו, הייתי מאוד נהנה מהמשחקים הקלאסיים שהוא מכיל, לפחות לזמן הקצר שהיה לוקח לי להיזכר כמה משחקים בתקופה הזו היו מתסכלים ולא ידידותיים.
אבל זו הבעיה שלי עם נוסטלגיה for its own sake: בניגוד למה שכל אחד מעל גיל מסוים יגיד לכם, פעם לא בהכרח היה טוב יותר.
מריו קופץ בשמחה באוויר. לינק מנגב זיעה של לחץ מהמתח. נינטנדו חשפה בסוף השבוע שעבר את הקונסולה החדשה שלה, Nintendo Switch, ובשלב זה קשה להחליט אם מדובר בפוטנציאל להצלחה מטורפת או לכישלון מפואר.
החשיפה הזו, אחרי שנים של שמועות (וחודשים של ידיעה חלקית, על סמך טיזר קצר שנינטנדו שחררה לפני חודשיים), הציגה הרבה פרטים מסקרנים ומגניבים לצד הרבה פרטים מעצבנים. נינטנדו היא עדיין נינטנדו, והיא עדיין מפגינה כישרון נדיר בלהציג משחקים נהדרים שעושים חשק, ובדיוק ברגע שנראה שהכל הולך בכיוון הנכון והאצבע מתחילה לנוע לכיוון כפתור ה"הזמן" באמזון נינטנדו משחררת איזה פרט מבאס, שגורם לי לסנן בקול רם "מה לעזאזל נינטנדו". כזו היתה נינטנדו כבר הרבה מאוד שנים, וכזו היא נינטנדו עדיין.
עבר כמעט שבוע מהחשיפה. מספיק זמן לקרוא מלא מלא התרשמויות של עיתונאים ששיחקו בקונסולה, לצפות בשעות רבות של וידאו מאולם התצוגה של נינטנדו, ולנסות לגבש כל מיני מחשבות בנוגע להרפתקה הבאה של שלה. אחרי הקיפול תוכלו לקרוא, אם תרצו, את המחשבות האקראיות האלה, שמציגות את מה שנראה לי יכול לעבוד ממש טוב ב-Switch ומה שנראה כמו WTF מוחלט. ראו הוזהרתם – זה הולך להיות ארוך לאללה.
לא תאמינו מה קרה! שערוריה! זוועה! חברת פיתוח משחקי מחשב גדולה התייחסה לחלק מהפידבק שהיא קיבלה!
התקרית המזעזעת התרחשה בסוף חודש מרץ, כשאחד המשתמשים בפורומי הפידבק לבטא של Overwatch (ה- FPS מרובה-המשתתפים של בליזארד), התלונן על אחת מפוזות הניצחון של אחת הדמויות במשחק. הדמות היא הלוחמת בעלת יכולות השליטה-בזמן, טרייסר. פוזת הניצחון היא, ובכן, תחת.
המשתמש המתלונן, המכונה Fipps, מציין מפורשות שאין לו באמת בעיה עם תחת, אבל הוא מסביר שזה לא מתאים לדמות. טרייסר, הוא טוען, היא דמות חצופה וקצת ילדותית ומשעשעת, ופוזת הניצחון הזאת לא מכילה אף אחד מהאלמנטים האלה. פוזת הניצחון הזאת היא פשוט, ובכן, תחת. והמעצב הרשאי של בליזארד הסכים איתו, ואמר שכן, סבבה, אנחנו מורידים את הפוזה הזאת. זה גרם לבלגן בפורומים, דיבורים על כך שבליזארד "נכנעת" לאבירי הפוליטיקלי-קורקט ומקריבה את החזון האומנותי שלה בשביל לספק מיעוט קולני (כמה אירוני, אבל נגיע לזה אחר כך). אז הוא השאיר תגובה ארוכה יותר, שבה הוא מסביר, בפירוט, שהם גם לא ממש אהבו את פוזת התחת, והפידבק ש- Fipps השאיר להם בפורומים עזר להם להגיע להחלטה להסיר אותה, ושבדיוק בשביל פידבק מהסוג הזה הם עושים בטא בכלל, והם לא הקריבו את החזון האומנותי שלהם בשביל לספק משתמש אחד, ואולי תרגעו כבר עם כל ההאשמות האלה.
מי שחשב שפה הסיפור הזה נגמר כנראה חדש בכל הקטע הזה של האינטרנט.
לפעמים קל לשכוח שמשחקי וידאו הם דבר יחסית חדש. עם גרפיקה מדהימה ועולמות גדולים ומרשימים ו-voice acting ועיצוב מוקפד, לא חסרים דברים שיסיחו את דעתנו מהעובדה שעדיין יש לא מעט ללמוד ולשפר. Case in point: עד יחסית לא מזמן נראה ש-quick time events הם פשוט משהו שנצטרך לסבול לנצח. למרות שדי היה קונצנזוס שהם כמעט תמיד גרועים או לפחות לא מוסיפים כלום, הם המשיכו לצוץ בכל מקום, בכל ז’אנר, בלי שום שיפור נראה לעין. דייויד קייג’ אפילו הצליח ליצור ז’אנר שלם שכולו QTEs. ואז, יום אחד, התעוררנו ופתאום שמנו לב שמחוץ למשחקים של Telltale, הם די נעלמו. And there was much rejoicing.
תמיד יש משהו מוזר בלדבר על משחקים של Bethesda. כבר מעל 20 שנה הם מפתחים משחקים מרשימים, מעניינים, כיפיים בטירוף, מלאים lore – ועם המון בעיות מאוד בולטות. אה באמת, הדיאלוגים ב-Fallout 4 מטופשים? וואו, אני כל כך מופתע. והמשחק מלא באגים? והממשק מזעזע? אין מצב.
בסופו של דבר הרבה מהתסכול נובע מביקורת אחת מרכזית – זה די אותו משחק שוב ושוב, לא? אפשר להעביר חוט מאוד עבה מ-Fallout 4 אחורה בזמן דרך כל המשחקים שהגיעו לפניו: Fallout 4 הוא פשוט Fallout 3 במנוע של Skyrim; ו-Skyrim היה תכלס Oblivion עם דרקונים ומנוע גרפי חדש, ו-Fallout 3 היה Oblivion עם סקין של Fallout; והרי Oblivion עצמו הוא לא יותר מגירסה dumbed down של Morrowind עם מנוע גרפי חדש (יחסית) והרבה voice acting גרוע. וכן, כמובן שזה תיאור נאיבי ומופשט של המציאות, אבל קשה לטעון שאיפשהו בדרך הייתה קפיצה משמעותית כלשהי. וזו אחת הביקורות הגדולות שראיתי כלפי Fallout 4: הוא לא באמת מחדש כלום. גירסה משופרת של Fallout 3 ולא יותר. למה זה בכלל מצדיק כמה שנות פיתוח ו-60 דולר?
ובכן, התשובה פשוטה: המשחקים האלה מאוד כיפיים. כל אחד מהם סיפק לכמה מיליוני אנשים מאות שעות של הנאה. וגם עם כל ההקצנות, קשה להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר, הם הולכים ומשתפרים. המשך »
בדרך כלל, הגישה שלי להזמנות מוקדמות היא "תעשו מה שבא לכם. זה הימור, אבל כל עוד אתם מודעים לכך שאתם לוקחים הימור וחושבים שזה שווה את מה שאתם מקבלים תמורת ההימור הזה, תהנו". אפילו כתבתי על זה פוסט. אבל במקרה של Deus Ex: Mankind Divided אני מרגיש צורך, אפילו מחויבות, להגיד לכם – לא, אל תזמינו את המשחק בהזמנה מוקדמת. לא בגלל שאני חושב שאתם מובילים להרס תעשיית המשחקים. לא בגלל ש- Square-Enix עושים פה מהלך מלוכלך ודי מטופש (למרות שהחלק הזה נכון!). אני אומר את זה בשבילכם, אתם מבינים. אם אתם רוצים להנות מ- Mankind Divided כהלכה, אתם צריכים לקנות אותו בשיטה "הרגילה".
בואו ונדבר לרגע על איך השיטה הזאת עובדת. אתם יודעים מה, עזבו לדבר, בואו נראה טריילר.
המם, אוקיי. אז כשאני עושה הזמנה מוקדמת, אני יכול לבחור אחד מתוך שלושה פרסים, ואם מספיק אנשים יעשו הזמנה מוקדמת, אני אוכל לבחור פרס נוסף מתוך שני פרסים נוספים, וכן הלאה, וכן הלאה, ואם המון [citation needed] אנשים יעשו הזמנה מוקדמת, המשחק יופץ 4 ימים מוקדם יותר!
לוחמים הם לא חכמים במיוחד. כל מי ששיחק D&D יודע את זה. דיוק היסטורי? היגיון בריא? פחחח, אנחנו עוסקים פה במשחקי וידאו, למקרה ששכחתם. והאמת שיש ב-trope הזה מידה כלשהי של היגיון – המיומנות של להסתער לתוך שדה קרב ולהרביץ לאנשים עם חרב ענקית לא בדיוק דורשת מאמץ מנטלי מטורף; אם יש מישהו בחבורה שהתפקיד שלו הוא לפתור חידות ולקבל החלטות אסטרטגיות קשות, לא מאוד מופרך להניח שזה כנראה לא יהיה ה-meat shield הענק שרץ לעבר האויבים ודופק את הראשים שלהם זה בזה.
משחקי אקשן נוטים לאמץ חזק את הגישה הזו, ולעצב את הקרבות שלהם כאתגרים מכניים שדורשים יחסית מעט תכנון ומחשבה ובעיקר דיוק וזריזות. לפעמים הם ייתנו לכם סוגים שונים של נשקים, או כל מיני רימונים / קסמים / גאדג’טים, או זרועות ענקיות שיכולות לתפוס את האויבים ולזרוק אותם על אויבים אחרים, אבל בהרבה מקרים זה רק רמה אחרת מעבר ללהחליט אם להשתמש בחרב הענקית כדי להרביץ לאויב בראש או בבטן. לא שזה רע – סדרות כמו Asylum או God of War או Half Life הוכיחו שאפשר לעשות המון עם הבסיס הזה ולעשות את זה מאוד מעניין ומאתגר.
אבל מדי פעם מגיע משחק שמצליח להתעלות מעל לסטריאוטיפ של הבריון הטיפש ולהפוך קרבות זמן-אמת לאתגר מחשבתי ממשי. לא, אני לא מדבר על הרמאות הקלאסית בשם real-time with pause; אני מדבר על The Witcher 3. המשך »
