זוכרים את הסיפור שהיה לפני חצי שנה עם הפריצה המטורפת של ה-PSN? זה קרה שוב, הפעם ל-Steam.

הסיפור בקצרה: ביום ראשון קבוצה של האקרים פרצה לפורומים של סטים והוסיפה אליהם פרסומת לאתר שלה. כמובן שהפורומים נסגרו מיד, ו-Valve הבטיחו שהם בודקים מה קרה ואיך לתקן את הבעיה. היום נשלחה הודעה רשמית מגייב נוול, בה הוא אומר שהם גילו שהבעיה היא לא רק בפורומים, ושההאקרים הצליחו להשיג את ה-database של סטים, שמכיל הרבה אינפורמציה על המשתמשים. ה-DB מכיל שמות משתמשים, כתובות אימייל, רשימות משחקים, סיסמאות מוגנות ופרטי אשראי מוצפנים.

אז קודם כל – אם אתם רשומים ב-Steam, מומלץ להחליף סיסמה. אבל שימו לב שהסיסמאות כן מוגנות (הן עברו תהליך של hash עם salt, מה שאומר שתיאורטית אמור להיות מאוד קשה לשחזר את הסיסמאות עצמן מתוך המידע שב-DB) ופרטי האשראי מוצפנים, וכמובן שיש את ההגנה הנוספת של SteamGuard. כמו כן, נוול טוען שהם לא ראו שום עדויות לכך שהפרטים המוגנים נפרצו.

את ההודעה המלאה מגייב נוול אפשר לקרוא כאן.

עד כאן החלק האינפורמטיבי של הפוסט. עכשיו אני רוצה לעשות השוואה נקודתית בין המקרה הזה לבין הפריצה של ה-PSN, ולהראות כמה סוני היו גרועים וכמה Valve היו בסדר:

• שקיפות: במקרה של סוני עברו כמה ימים מאז שה-PSN נפל ועד ששמענו מהם משהו. גם כשהם סוף סוף הסכימו לחלוק עם המשתמשים שלהם מידע, זה היה מידע חלקי ומעורפל. זה לא הוגן כלפי הלקוחות (הנאמנים והמשלמים, ראוי לציין). וואלב, לעומת זאת, מסבירים במפורט מה קרה, מה בדיוק הם יודעים, ממה כדאי להיזהר ומה יקרה בהמשך.
• הודאה: אם אני זוכר נכון לקח בערך חודש מהנפילה של ה-PSN ועד שקיבלנו התנצלות אמיתית מסוני. ופה יש לנו התנצלות רשמית מהמנכ”ל, באותו יום שבו גילו את הבעיה.
• אבטחה: וואלב עשו כל מה שאפשר כדי לוודא ולהבטיח שהסיסמאות ופרטי כרטיס האשראי מוגנים, ובעיקר כדי להרגיע את המשתמשים. אצל סוני עברו איזה שבועיים עד שהם נזכרו להגיד שכנראה שהסיסמאות היו מוגנות ופרטי האשראי כנראה בטוחים.

אפשר לטעון שוואלב למדו מהטעויות של סוני, אבל אני חושב שהם פשוט יודעים מה הם עושים ואיך להתייחס כראוי ללקוחות שלהם. סוני פשוט לא הבינו שהם קודם כל צריכים לדאוג ללקוחות שלהם ורק אחר כך לעצמם. וזו טעות שלדעתי אף כמות של משחקים חינם לא יכולה לפצות עליה.

NRG (וכנראה, גם "סופשבוע" של מעריב, אבל אין לי באמת דרך לוודא את זה) פרסמו השבוע כתבה על ליאל ליבוביץ – בחור שפרסם עבודת דוקטורט של יותר מ- 300 עמודים שעוסקת במשחקי מחשב.

מדובר בכתבה מרתקת למדי, ומעניין לקרוא את הדעות של מר ליבוביץ על נושאים שלפעמים מצאתי טריויאליים לחלוטין (כמו צ'יטים). אני אפילו מסוגל לסלוח לכתבת שלקחה את הראיון שוב ושוב לכיוונים ה"מפחידים" וה"קונספירטיביים", ושמשום מה הקדישה תשומת לב לעובדה שאביו של ליאל ליבוביץ היה האופנובנק. מר ליבוביץ עצמו מצטייר כבחור שמשחק במשחקי מחשב ווידאו מאז ילדותו, ובעל הבנה מאוד עמוקה בנושאים הללו. כל זה רק הופך את אחד הקטעים בכתבה (זה שמופיע תחת הכותרת "ארץ האפשרויות המוגבלות", לתמוה יותר בעיני. המשך »

רציתי כבר לכתוב על זה מאז שבוע שעבר, אבל בתוך כל האי-בלגן שאפיין את E3 השנה, לא ממש מצאתי לזה זמן: Ratatouille, הסרט החדש של פיקסאר, הוא סרט מדהים.

ואיך זה קשור למשחקי מחשב, ישאל הגולש התמים? ובכן, אף על פי ש- Ratatouille עוסק בענייני מסעדות גורמה צרפתיות, נאום אחד הצליח לקלוע היטב לעולם שאני מכיר יותר מדי מקרוב: עולם הביקורות. הנאום הבא, שנאמר ע"י מבקר מסעדות במהלך הסרט, מנסח באופן מושלם את המחשבות שלי. עם זאת, מילת אזהרה: ניסיתי שלא לספיילר את הסרט, והציטוט למטה הוא די תמים – אבל אם אתם באמת מתכוונים לראות אותו, אולי עדיף שתחכו קצת עם הפוסט. המשך »

שני משחקים תפסו את תשומת ליבי בכל הבלגן שמכונה "E3". ומה לעשות, אף אחד מהם הוא לא Metal Gear Solid 4.

הראשון שבהם הוא ה- Wii Fit. מה שנראה בתור גימיק קטן וטיפשי הוא, לדעתי, רעיון גאוני – מהסיבה הפשוטה שהוא לוקח את הרעיון האהוב על נינטנדו, מינימום של חוטים וכפתורים בין השחקן למשחק – ומותח אותו לרמה הגבוהה ביותר האפשרית כיום. המשך »

אוקיי, אחרי כמה מסיבות עיתונאים לתוך E3 2007, מה יש להגיד על התערוכה המכווצת? ובכן, אני מרגיש שמדובר בימי תערוכה: מס' הטריילרים והחדשות שהצטברו לי ב- Google Reader בהחלט גדול מהרגיל… אבל בסך הכל, עושה רושם שהולכת להיות תערוכה מפוהקת למדי. המשך »

בשעה שכל אוכלוסיית הבית שלי (אפילו הכלב) תפסו את תנומת צהרי-שישי שלהם, הייתי עסוק בסריקה, בשיא המהירות, של כל העדכונים שחמקו ממני בימים האחרונים. כל כך במהירות, עד שכמעט פספסתי את הפוסט הזה של קיירון גילן, עיתונאי המשחקים החביב עלי (כפי שכבר רמזתי בעבר).

לעצלני-העכבר שביניכם, אני אספר שהפוסט שלו הוא לא יותר מהבעת-זעם כלפי הפוסט הזה של החבר'ה הבלגיים מ- Tale of Tales (גם עליהם כתבתי בעבר). החבר'ה מבלגיה טוענים: משחקי מחשב הם לא משחקים – ויש לנו רשימה של עשרה הבדלים בשביל להוכיח את זה. מר גילן טוען: אין להם שמץ של מושג על מה הם מדברים – משחקי מחשב הם הצורה העליונה ביותר של משחקים, אבל הם עדיין משחקים. המשך »

Auto Assault, משחק המוני שזכה לביקורות מוצלחות למדי, נסגר. אין מספיק מנויים, אומרת חברת האם של המשחק, NCsoft. בטח כולם הלכו לשחק World of Warcraft. או לצאת מהבית, מדי פעם.

אילן גלר לא מופתע. משחקים המוניים, לטענתו (שהופיעה גם במאמר מיוחד בנענע, בנוסף לבלוג שלו) משחקים המוניים הם לא באמת משחקים שונים מהותית, וההבדלים ביניהם נמדדים רק בזכות הפופולריות שלהם. ברגע שיש בעולם World of Warcraft אחד… זהו, אפשר לסגור את הבסטה. אין מקום לעוד שחקנים באזור. אני ממליץ לכם לקרוא את הקישורים המצורפים – גם בבלוג וגם במאמר שלו בנענע, אילן בונה דעה לא-שגרתית ומאוד מעניינת. אם כי אני לא מסכים איתה לחלוטין. המשך »

בגלוב של יובל דרור, הוא כותב על כך ש- Digg הפנה אותו לכתבה הזאת ב- Games Radar. הנושא: ציצים. ב- Soul Calibur 4, כל הדמויות עברו שידרוג חזותי קטן. וכשאני אומר "קטן", זה למעשה שקר גס, אבל אולי עדיף שתלחצו על הקישור כדי לדעת על מה אני מדבר. המשך »