Wired העלו מאמר מרתק על הכשלון של 3D Realms בהפקת Duke Nukem Forever. הכתב נעזר בראיונות עם מפתחים בחברה לשעבר, והתמונה שעולה היא שהגורם המרכזי לכשלון הוא הפרפקציוניזם של ג’ורג’ ברוסארד, אחד משני המייסדים, שפשוט לא הסכים לשחרר משחק שאינו מושלם. בתור מתכנת אני יכול להבין את זה: אפשר לעבוד על פיסת תוכנה לנצח בלי להפיק משהו גמור ועובד, אבל, כפי שאמרו חכמים ממני, Shipping is a feature.
בכל אופן, לכו לקרוא.
(ותודה ל-RPS).
כמידי שנה PC Gamer מפרסמים את 100 המשחקים הטובים בכל הזמנים, לדעתם. בניגוד למתלהמי ה”מה זה? איך משחק X לא מופיע ברשימה?”, מבחינתי זו בסך הכל הזדמנות טובה להיזכר במשחקים שאני עוד צריך לשחק בהם, ולא להתבכיין על מיקום כזה או אחר.
ועדיין. BioShock היה צריך להיות בטופ 10, אם תשאלו אותי.
אז יש אתר בשם Spike (אין קשר משפחתי) שמאז 2003 עורך את טקס פרסי משחקי המחשב (תחת השם מעורר ההשראה Spike Video Game Awards), ואתמול נערך הטקס השביעי במספר.
בניגוד לטקסים אחרים מעולם הבידור, כמו פרסי האוסקר והאמי, הדגש בטקס הזה הוא על משחקים כמוצר שלם, ולא על האנשים שעומדים מאחוריהם, לכן רוב הפרסים ניתנים למשחק הטוב ביותר בקטגוריה מסויימת (משחק ה-Xbox הטוב ביותר, משחק המוזיקה הטוב ביותר, ה-RPG הטוב ביותר וכן הלאה), ורק מיעוטם לקאסט הטוב ביותר, לפסקול הטוב וכו’. מסתבר גם שהם לא מתייחסים לעצמם ברצינות יתרה, ומוסיפים ומורידים קטגוריות בהתאם למשחקים שהם רוצים שיזכו (מה שמסביר מדוע Flower זכה בפרס, ואני מקווה שאני מתרגם את זה נכון, “המשחק הטוב ביותר המונע ע”י טל”).
אבל לא על זה אני רוצה לדבר. כמו בפרסים המוכרים יותר שהוזכרו למעלה, הפרסים עצמם הם החלק הכי פחות מעניין. הסיבה שאנשים צופים בשעמומונים בני ה-3 שעות ומעלה האלה היא מה שיש בין הנאומים המפרכים בהם אנשים שאתם לא מכירים מודים לאנשים אחרים שאתם לא מכירים ולסטיבן ספילברג, שבזכותם הם פה היום; וב-Spike VGA מדובר בטריילרים.
Joystiq איחדו בפוסט הזה את כל מה שהיה מעניין בטקס. אז כן, כל מיני משחקים זכו בכל מיני פרסים, אבל תראו אילו דברים מגניבים באמת היו שם:
הנה טיזר מסקרן ל-Batman Arkham Asylum 2 (שם זמני); הנה טיזר פחות מסקרן ל-Star Wars: The Force Unleashed 2; והנה טיזר ל-Prince of Persia: The Forgotten Sands (מוזר. הייתי בטוח שהם סיימו עם הסדרה הזאת. אולי זה Movie tie-in?); תמצאו שם גם טריילר למשחק החדש בסדרת Medal of Honor, שהמפתחים שלו כנראה קינאו בהצלחת Modern Warfare, ולכן יתרחש בימינו אנו.
טיזרים וטריילרים פחות מעניינים תמצאו גם ל-Tron Evolution, Crackdown 2 ועוד כמה משחקים אחרים.
בגזרת משחקי המוזיקה החדשות היחידות הן ש-Harmonix עובדים על Green Day: Rock Band. כמו הביטלס בזמנם, גם במשחק הזה שם הלהקה מופיע לפני שם המותג. הם לא היו צריכים להתקפל כ”כ מהר. אבל בניגוד לביטלס בזמנם, כל השירים במשחק יהיו ניתנים לייצוא למשחקי Rock Band אחרים. ולכו תדעו, אולי במשחק הזה גם ה-Whammy Bar יעבוד.
אוקיי, זה יהיה מעניין.
Team Fortress 2 כמעט הרגיל אותי לצפות להכרזות פסיכיות מצד Valve. אתם יודעים, כאלה שכוללות קומיקסים, סרטונים מצחיקים, או קרבות חורמה בין שחקנים. אבל ההכרזה הזאת הגיעה בצורת הודעה לעיתונות סטנדרטית לחלוטין: חבילת הרחבה ל- Left 4 Dead 2.
חבילת ההרחבה תקרא The Passing, ותכיל מערכת משחק חדשה, כלי נשק חדשים (לטווח קצר וארוך כאחד), Uncommon Zombies חדשים, וזירות חדשות לכל מצבי המשחק של Left 4 Dead 2. חוץ מזה, היא גם תכלול בצורה כלשהי את ארבעת הדמויות מ- Left 4 Dead הראשון, מה שעשוי לרמז גם על תוספת כלשהי למשחק הראשון.
מחרימי המשחק למיניהם (ויובל בירב) בטח ימצאו כל מיני דברים להתלונן עליהם, כמו השמועות על כך שההרחבה הזו עלולה לעלות כסף (ההימור שלי הוא שזה באמת יעלה כסף – על ה- Xbox), או שהם יראו בכך הוכחה ש- Valve מתכוונת לחסל סופית את המשחק הראשון. אבל אחרי ששעתיים בודדות של משחק ב- Left 4 Dead 2 גרמו לי להתלהב כמו ילדה קטנה, לא באמת אכפת לי. אני שמח.
לא הרבה קרה בזמן שהעזתי להתחתן ולטוס לטנזניה. Left 4 Dead 2 יצא, אבל כותבי הבלוג לא הצליחו לארגן לעצמם משחק בלעדיי. Lego Rock Band יצא, אבל הוא בכל מקרה נחת בתיבת הדואר שלי רק יומיים אחרי שנחתתי בארץ. בסך הכל, נראה שהחודש האחרון עבר כמעט ללא אירועים מיוחדים. חוץ מזה שמיקרוסופט שוב עדכנו את מערכת ההפעלה של ה- Xbox 360.
אם לומר את האמת, ציפיתי לעדכון הזה בקוצר רוח. בין רשימת העדכונים, מיקרוסופט הכריזה על שתי תוספות שעניינו אותי מאוד. הראשונה – האפשרות להאזין למוזיקה מ- last.fm דרך ה- Xbox. השנייה – קישוריות בין רשת ה- Xbox Live ל- Facebook. בתור מישהו שתמיד התעניין ב- Xbox Live כרשת חברתית, ופחות כאמצעי למשחקי מולטיפלייר, החיבור עם פייסבוק נראה לי מסקרן במיוחד, ובעל פוטנציאל להיות מעניין מספיק כדי לשכנע אותי לעשות סוף כל סוף מנוי Gold. אבל התוצאות בשטח, בלשון המעטה, לא היו מעניינות במיוחד.
נתחיל מ- last.fm. למי שלא מכיר, האתר last.fm בונה למשתמש פרופיל מוזיקלי על סמך השירים שהוא אוהב, ומחפש לו מוזיקה דומה שעשויה למצוא חן בעיניו. מלבד האפשרות להאזין לערוץ ההמלצות הזה של last.fm, האתר מכיל עוד מגוון עצום של תחנות רדיו, שמוקדשות לכל ז’אנר מוזיקלי ולהקה שאתם יכולים להעלות בדעתכם. שילוב של last.fm במערכת ההפעלה של ה- Xbox היה יכול לעבוד נהדר, למרות החוצפה של מיקרוסופט לדרוש ממני לשדרג למנוי Gold לפני שאני יכול להשתמש בו (גם אם יש לי חשבון בתשלום ב- last.fm עצמו).
הבעיה היא שמשום מה, הסיפור הזה לא עובד בשום מקום מלבד ארה”ב או בריטניה. נכון, זה לא חדש. כבר התרגלתי ליותר מדי אפשרויות חסומות במערכת ההפעלה של ה- Xbox 360. אבל זה תמוה במיוחד בהתחשב בעובדה ש- last.fm עצמו כן עובד מכל מקום בעולם.
מדוכדך וממורמר, פניתי לבדוק את החיבור בין Facebook ל- Xbox Live. אחרי שבחודש האחרון קיבלתי כל מיני הודעות בפייסבוק מחברים שלי על משחקי PSN שהם קנו ו- Trophies שהם השיגו, הנחתי שעדכון הפייסבוק של ה- Xbox יעבוד בצורה דומה. בפועל, אפליקציית ה- Facebook של ה- Xbox לא באמת מעדכנת את Facebook בנוגע לפעילות שלכם, לא מצאתי שום דרך לגרום ל- Achievement-ים שאני משיג להופיע על המסך, ואפליקציית ה- Facebook על ה- Xbox מסתכמת בלא-יותר מממשק קצת פחות נוח לאתר (ועוד אחד שלא תומך בעברית).
מאז שקניתי את ה- Xbox, למדתי בכל הזדמנות שמערכת ההפעלה שלו עושה את כל מה שמערכת ההפעלה של ה- Playstation 3 עושה, אבל טוב יותר. זה מאוד לא אופייני למיקרוסופט, להפסיד לסוני בצורה הזאת. חבל.
העולם כמרקחה. לפני כמה ימים הוכרזה המלחמה הגדולה ביותר אי פעם. גופות ה-Soldiers וה-Demomen נערמות במפות של Team Fortress 2. זה התחיל כקומיקס תמים, שבישר שמשהו גדול הולך לקרות, והמשיך בקריאה של Valve לצאת לשטח. עדכון לשתי המחלקות יצא בעוד שבוע, אבל רק המנצח במלחמה יזכה בנשק רביעי.
נכון לעכשיו ה-Soldiers מובילים בערך ב-100,000 הריגות, ואני, נחוש בדעתי שיש להגדיל את ההפרש, ירדתי לשטח כדי לעזור. ה-Soldier תמיד היה אחת הדמויות החביבות עליי, ואמנם לא ממש אכפת לי אם הוא יקבל שלושה או ארבעה כלי נשק חדשים, אבל ארור אהיה אם אתן לספאמר הסקוטי לנצח במלחמה הזאת!
בפועל כנראה שעשיתי יותר נזק מתועלת, כי כשהגעתי לשרת, רימוני הסטיקי המקוללים הרגו אותי פעם אחר פעם. בכל זאת, לא יכולתי שלא להרגיש טוב עם עצמי בכל פעם שמונה התרומה שלי למלחמה, שמוצג כעת באופן קבוע, עלה שוב. קולה של ה-Administrator, אותה מכשפה זקנה שמככבת בקומיקס ההוא, החליף את הקריינות הרגילה של המשחק, ועתה היא מנסה לחרחר מלחמה בכל מחיר, עם הכרזות בסגנון “Alert: friendship detected”.
מאזן ההרג הנוכחי מוצג כאן, ולי לא נותר אלא להתפעל כיצד Valve מצליחים להחזיר אותי למשחק הזה כל פעם מחדש. גאונים, אני אומר לכם.
לפני כשלושה שבועות ציינתי את יום ההולדת ה-28 שלי (“ציינתי” כי מספרים כאלה כבר לא חוגגים. It’s only downhill from here), ולכבוד המאורע החברה המקסימה שלי הפתיעה אותי עם לא פחות, ואף יותר מקונסולת Xbox 360 Elite, שחורה ומלאת הוד, שהיא סחבה על גבה בכל רחבי ארה”ב בחודשים האחרונים. סוף סוף לכל הכותבים של “העולם על פי אינטל”, הבלוג שזיירמן פתח לפני אי אילו שנים (לפני שקנה Xbox, התחתן ועזב אותנו לטובת אפריקה) והיה מבוסס על טהרת משחקי המחשב (כן, מקריאה מחודשת של הבלוג אני רואה שהזכרון שלי הכזיב אותי מרה, ועידן עסק שם בשלל נושאים, החל מנטלי פורטמן ועד לנטלי פורטמן, אבל למען הרושם הדרמטי, בואו נניח שאני צודק), יש Xbox. אני גם חושב שאני יכול להמר בבטחה על כך שרוב זמן המשחק שלנו (אפילו אם אשכח לרגע את Guitar Hero ו-Rock Band) עובר על הספה מול מסך הטלוויזיה.
עבורי, המכשיר הזה מסמל את החזרה שלי לעולם הקונסולות, אותו עזבתי כשהתחיל להמאס לי מהמגה דרייב שלי (אמנם עם השחרור שלי מצה”ל קניתי פלייסטיישן 2, אך כבר הרבה שנים שהוא מתפקד בעיקר ככלי קיבול לאבק, מבלי ששיחקתי בו ביותר מעשרה משחקים שונים בכל חייו). ביחד עם המחשב שלי וינג, הוא בטח יגרום לכך שהגיימינג יתפוס חלק משמעותי בחיים שלי, מה שיבוא על חשבון טלוויזיה, סרטים, חברים או היכולת שלי להשאר ער יותר משעה באופן רצוף.
עם הקונסולה קיבלתי כרטיס של 4,000 נקודות לשימוש ב-Xbox Live, ועם התחברותי לשירות מיהרתי לבזבז 1,200 מתוכן על רכישת Trials HD, שמ-10 דקות של משחק בו אצל חברים הבנתי שמדובר במשחק ממש מגניב. אבל אחרי שעזבתי את הרמה הקלה, והפסקתי לקבל מדליות זהב בפעם הראשונה ששיחקתי במסלולים, המשחק התחיל לאבד את האפיל שלו. כשהלחיצה על לחצן הגז היא מחושבת מדי, כשההבדל בין מעבר לנקודת השמירה הבאה לבין עוד התרסקות הוא בערך שלוש מעלות בנטיית האופנוע וכשמספר הנסיונות למעבר השלב כבר עבר מזמן את ה-100, זה פשוט לא… מה המילה? כיף.
טוב, זה לא נכון. זה עדיין כיף. רק פחות.
בכל מקרה, יש לי עדיין 2,800 נקודות לבזבוזים, ואין לי מושג על מה כדאי להוציא אותן. המילים Trine, ‘Splosion Man ו-Shadow Complex נזרקו לחלל האוויר, אבל אני חושש שאני זקוק ליותר מזה בשביל לרכוש אותם. אז מה דעתכם, מה אתם קניתם ב-Xbox Live לאחרונה, והאם הייתם ממליצים לבלוגרי המשחקים החביבים עליכם (ואם לא להם, לפחות לי) לעשות אותו דבר?
אתם יודעים מה? אם אני כבר בקטע, אולי אני אעשה סקר קטן. מה הם המשחקים בהם הכי נהניתם לשחק על ה-Xbox שלכם?
את הימים האחרונים ביליתי עם גרסת ה-PC של Borderlands, שנמכרה במחיר מבצע ב-Steam לפני כמה ימים. כיאה למשחק מחשב, תוך שעה מההרצה הראשונה שלו כבר מצאתי את עצמי עורך קבצי ini. עכשיו הוא כבר עובד לשביעות רצוני, וההתרשמות שלי היא מאוד חיובית.
Borderlands הוא FPS, אבל עם מחלקות (אני החייל. יש לי רובים), נקודות ניסיון, דרגות וטריליון סוגים שונים של כלי נשק. כל ביקורת שקראתי מכנה את המשחק ‘דיאבלו פוגש את [הכנס של משחק פעולה בגוף ראשון כלשהו]’, ואני נוטה להסכים. יש בו את כל הכיף של לפוצץ דברים עם משגר טילים, יחד עם סיפוק הצורך הממכר של להתקדם עוד רמה, למצוא את הפריט המגניב ההוא ולאסוף את השלל של הבוס שהרגע הרגתם.
בהתחלה הוא קצת עצבן אותי, כי בדרך למשימות השונות היה עליי ללכת ברגל מרחקים ארוכים תוך כדי חיסול חוזר ונשנה של כלבים מציקים. למרבה המזל, העניין כמעט נפתר כשקיבלתי כלי רכב איתו אני פשוט יכול לדרוס אותם. עכשיו רק השליטה ברכב עם העכבר והמקלדת מעצבנים אותי.
אבל אני לא אתבכיין יותר מדי. Borderlands הוא ממש כיפי. האקשן פשוט וטוב, הגרפיקה מגניבה (מצוירת כזאת. מזכירה את XIII. או איקס איי איי איי, כפי שאנשים מסויימים אומרים) וההתעסקות הבלתי פוסקת במלאי איכשהו לא משעממת אותי בכלל. מסתבר שהדרך אל האושר דווקא כן תלויה במציאת רובה סער בדרגה 15 שמעלה אויבים באש.
אז מה אתם אומרים? תקנו אותו גם? שיהיה לי עם מי לשחק ב-co-op.