אחרי מסיבת ה-Rock Band\Guitar Hero שערכתי אתמול – לפניכם המסקנות לגבי Guitar Hero 5.

הדבר הכי טוב במשחק הוא מצב ה-Party. סוף סוף המפתחים הצליחו לקלוע בדיוק לדרך שבה מסיבות Guitar Hero צריכות להתנהל. כל השירים פתוחים מהתחלה, כל אחד יכול להצטרף ולצאת בכל שלב ולשנות את רמת הקושי שלו מבלי להשפיע על אף אחד אחר, והשירים רצים אחד אחרי השני, מבלי ההפסקות המעיקות שבהן דנים: “טוב, מה בא לכם עכשיו? את זה אתה יודע לשיר?” וכו’. החסרון היחידי הוא שהאלמנט המשחקי קצת הולך לאיבוד – אי אפשר להיפסל, ולא מצילים אחד את השני מכשלונות. זה קצת פוגע במתח ובהתלהבות, אבל אני מוותר על כך בשמחה לטובת האפשרות ללכת לפתוח למישהו את הדלת מבלי שהאחרים יצטרכו להפסיק לשחק כדי לא להיפסל.

את מצב הקריירה אני פחות מחבב. אני לא יודע כמה אנשים משחקים בו עם להקה שלמה, אך בתור אחד שמשחק בו לבד – העדפתי בהרבה את הפשטות של Guitar Hero: Metallica, שעוקב בנפרד אחרי ההתקדמות שלכם עם כל כלי נגינה, וגם סידור השירים הוא ברמת קושי עולה לפי הכלי בו בחרתי לנגן. ב-Guitar Hero 5, לעומת זאת, אם אני רוצה לנגן לפעמים בתופים ולפעמים בגיטרה, קשה לי לעקוב אחרי מה כבר ניגנתי ובאיזה כלי. אמנם אותה בעיה קיימת גם ב-Rock Band 2, אבל למשחק שנקרא “להקת רוק” יותר קשה לי לבוא בטענות על להקתיות-יתר.

מבחינת מבחר השירים – ב-Playlist שיצרתי למסיבה אתמול ספרתי בערך 17 מתוך 85 שירים שהם פחות או יותר מוכרים. מתוכם Plug In Baby, Smells Like Teen Spirit, Sultans of Swing וכמובן Play That Funky Music (White Boy) הם החביבים עליי. עוד לא הספקתי לנגן בכל השירים במשחק, אך בינתיים הייתי מגדיר את המצע בתור סביר-אך-לא-מזהיר.

לסיכום, Guitar Hero 5 הוא משחק מוצלח. אין פה שום דבר שיזעזע את עולמכם, אבל אם השירים מוצאים חן בעיניכם הוא שווה את מחירו ב-ebay (אני מצאתי ב-40$ כולל משלוח, אבל בלי התלוש ל-GH: Van Halen). אם רק היה אפשר לשחק במצב ה-Party עם כל שירי ה-Rock Band שלי, המצב בכלל היה נהדר.

הדמו של Dirt 2 עשה לי חשק למשחק מירוצים טוב. אני אוהב משחקי מירוצים כיפיים שלא דורשים מיומנות כדי להתחיל לשחק – כנראה כי אני גרוע במשחקי מירוצים. משחקים ריאליסטיים מייאשים אותי אחרי הפעם העשירית שבה אני מתחיל להסתחרר סביב עצמי עם האוטו.

אז Dirt 2 נראה אחלה, אבל לא התחשק לי לשלם מחיר מלא על משחק חדש. נזכרתי ששיחקתי פעם בדמו של Pure, משחק מירוצי טרקטורונים ארקיידי, ומאוד נהניתי. ניגשתי לחנות ה-ebay הקרובה לביתי, וכשבוע אחר כך אני עם מינוס 100 ש”ח בחשבון ה-PayPal שלי, ועם המשחק בכונן ה-XBox שלי (יש גם גרסת PC, אבל נו, מסתבר שאין לי כבר כוח להתקנות ולקנפוג ההגדרות של כרטיס המסך. חוץ מזה – Achievements!).

לא התאכזבתי: Pure הוא כל מה שאני אוהב במשחקי נהיגה. הוא מהיר, יש לו גרפיקה יפהפייה ונופים מרהיבים והמון המון ריחופים באוויר. הוא מצליח לאזן בצורה מצוינת בין ביצוע פעלולים למירוץ עצמו – ככל שעושים טריקים משוגעים יותר מקבלים יותר בוסט למהירות. יש המון מסלולים וכולם כיפיים לנהיגה. אם אתם בעניין של קוסטומיזציה לכלי רכב – אז יש גם מזה, אבל אותי זה נוטה לעייף.

הדבר היחידי שבאמת מפריע לי במשחק הוא המחסור ב-Split Screen. אני לא יודע מתי התחילו להוציא את זה מכל המשחקים, אבל בשמחה הייתי מוותר על משחק Online בשביל האופציה הזו. כך או כך – Pure הוא מציאה במאה שקלים. מומלץ בחום.

קבלו משהו אדיר: אחד המודרים של Half Life 2 החליף כמעט כל הקולות במשחק בקולו האנושי. זה כולל את כל כלי הנשק, האויבים ואפילו את הרכבת. הדיאלוגים לא הוחלפו (וחבל שכך, זה היה יכול להיות קומי למדי). עדיין, התוצאה היא אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי בזמן האחרון.

אפשר להוריד את המוד הזה מכאן.

4 דרכים אפשריות לחגוג את השנה החדשה – כולן עולות 20 דולר או פחות:

1. כל משחקי Jedi Knight ב- 20 דולר ב- Steam.
2. 4 קווסטים קלאסיים של לוקאסארטס (כולל אינדיאנה ג'ונס וגורל האטלנטיס המופתי) ב- 10 דולר ב- Steam.
3. The Longest Journey, ב- 10 דולר ב- Gog.com.
4. או שאתם יכולים לבלות את סוף השבוע כמוני, ולקנות לעצמכם את Zuma's Revenge (או, כפי ש- Popcap קוראים לו: Zuma's Revenge!) בעשרים דולר.

מכיוון שעבר כבר מספיק זמן מאז הפעם האחרונה שעשיתי את זה – הנה צמד קישורים שאין ביניהם שום קשר, אבל לא היה לי מספיק מה להגיד עליהם בשביל לשים כל אחד מהם בפוסט נפרד:

1. Stereogram TETRIS: אם אתם מסוגלים לראות תמונות תלת-מימדיות באמצעות פזילה, תוכלו לבדוק את יכולתכם באמצעות הגרסה המיוחדת הזאת של טטריס. אישית, מאז הניתוח שעברתי בעיניים קצת יותר קשה לי להתמקד בתמונות כאלה, כך שלמרות כישורי הטטריס הנפלאים שלי, הצלחתי להגיע רק ל- 3,000 נקודות לפני שכאב הראש שלי הכריע אותי. בכל מקרה, מדובר במשחק כיפי. ותודה ל- Offworld.
2. GamesGirl, בלוגרית ישראלית שלאחרונה כותבת המון מדריכים שימושיים, פרסמה בבלוג שלה מדריך שמסכם בצורה מוצלחת את סוגי הכבלים השונים שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לחבר בין הטלוויזיה לקונסולה שלכם. אם לא מתחשק לכם לנבור בנבכי פורום הקולנוע הביתי החביב עליכם, מדובר בקיצור דרך מעולה למי שרוצה להבין מה המשמעות מאחורי כל השמות המוזרים האלה שאתם שומעים כל הזמן.

וזהו, לבינתיים.

הנה משהו קטן שהצליח לשמח לי את הבוקר: כל מי שהוריד את הגרסה הפרוצה של Batman: Arkham Asylum, גילה שמהלך הדאייה של באטמן פשוט לא עובד לו. כיוון שהמהלך נדרש על מנת לצלוח אזור חומצתי כלשהו במשחק, הם מצאו עצמם תקועים, ללא שום דרך להתקדם הלאה.

אז כן, כנראה שהפיראטים יוציאו תיקון לעניין הזה תוך זמן קצר, אם הוא עדיין לא קיים. בכל זאת, מחמם לי את הלב לדעת שכל מי שרץ להוריד את המשחק מדוד ביטורנט ביום שהוא יצא, נדפק וקצת התבאס.

אוקיי, אני רוצה להבהיר את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: אני תמיד שמח כשמזמינים אותי לכנסים. אני שמח להגיע למלון, להתארח בחדר ממוזג שכולל כיבוד קל, ולצפות במשחקים שעדיין לא יצאו לשוק ולהעיר עליהם כמה הערות מתחכמות. אני קצת פחות שמח לשלם 30 ש"ח על חניה, אבל זה לא העניין עכשיו. העניין הוא כזה: אם אתם מזמינים אותי לאירוע חברת אקטיביז'ן-בליזארד, אני רוצה לראות את סטארקראפט 2. לא, תמונות של העטיפה של World of Warcraft זה לא מספיק. לא, אמירות על פוטנציאל המכירות המטורף של המשחק זה לא מספיק. מארגנים יקרים: העובדה שהקהל מצטופף סביב עמדות ה- Guitar Hero עלולה להסתיר את זה, אבל האמת היא שכל האנשים שהגיעו לכנס הזה, הגיעו כי הם רצו לראות את Starcraft 2.

הכנס המדובר, שהתרחש לפני מספר שעות בלבד, אורגן ע"י חברת "נמקו-בנדאי פרטנרס" (לשעבר, "אטארי ישראל"). כל המאורע היה בעל אופי שיווקי משהו, וכלל עשרות פריטי טריוויה לא מעניינים בעליל בנוגע לגודל הקופסאות הקטן יותר של מארזי Guitar Hero החדשים ("ככה אתם יכולים להכניס יותר קופסאות על המדף!" ) וכמות העותקים של Call of Duty 4 שנמכרו ברחבי העולם ("הרבה"). אבל בנוסף לאלה, היו בכנס קצת משחקים. ואחרי הכל, בשביל זה הגענו לכאן.

התותחים העיקריים של חברת אקטיביז'ן, כך נראה, הם כל משחקי המשהו-Hero למיניהם. במצגת שהוצגה ע"י מר Arnaud Doudard (הוא מ- Activision, והוא צרפתי, וזה כל מה שאני יודע לגביו) נכלל שקף שמסביר כיצד שלושת משחקי ה- Hero הקרובים שיוצאים לשוק אמורים להעניק ל- Activision שליטה עולמית. בצד אחד של המפה יש את Guitar Hero 5, עם 85 שירים וגיטרה חדשה. ההצגה שלו היתה נחמדה, אבל בכל זאת סירבתי להתרגש ממשחק שכבר אפשר לקנות לחנויות.

בצד השני קיימים שני משחקים שמנסים לפנות לקהל יעד שונה במקצת מזה של Guitar Hero. לחובבי הטראנסים, המיקסים, וכל הדברים האלה שכל כך חביבים על הדור הצעיר בימים אלה, אקטיביז'ן מייעדת את DJ Hero. בנוסף אליו, אקטיביז'ן הולכת להוציא את Band Hero, שהוא בערך אותו הדבר כמו Guitar Hero 5, רק עם להיטי פופ אפשריים במקום שירי רוק קלאסיים (או, כפי שאקטיביז'ן ניסתה לרמוז לנו בטריילר של המשחק, פשוט מיועד לבנות).

מבחינת החומרה שמגיעה עם המשחקים האלה, לא התרשמתי יותר מדי. גם אני וגם עידן דקל (שהגיע איתי לאירוע) חשבנו ש"שולחן המיקסים" של DJ Hero נראה כמו צעצוע לילדים. חוץ מזה, הגיטרה של Guitar Hero 5 החליפה קצת את מנגנון הפריטה שלה, והמפרט החדש שלה מרגיש קצת יותר מדי קשיח עכשיו.

מה שאני באמת מתלהב ממנו, בינתיים, זה התופים החדשים ש- Activision מתכננת להוציא. אבל מארגני הכנס הבהירו שהתופים החדשים הולכים להיות מופצים, בשלב הזה, רק בחבילה ביחד עם Band Hero. לטענת הבחור מ- Activision, אין להם סיבה להפיץ את התופים ביחד עם Guitar Hero 5, כי השוק כבר רווי בכלים מפלסטיק. לדעתי הצנועה, החבר'ה האלה סתם מנסים לשכנע יותר אנשים לקנות את Band Hero.

קצת אחרי שסיימנו עם ההדגמות המרגשות של משחקי המוזיקה, התחילו המארגנים להציג משחק מעניין הרבה יותר על הבמה: Blur. מדובר במירוץ המכוניות החדש מבית היוצר של Bizarre Creations (שיצרו את Project Gotham Racing ואת Geometry Wars הנהדר), שבו כלי רכב לא רק עוקפים זה את זה, אלא גם מורידים את אויביהם מהמסלול בעזרת טילים מתבייתים. דקל סירב להתלהב מהמשחק הזה, אבל אני מאוד נהניתי ממשחק קצר בגרסת הבטא שלו, ואני לא יכול שלא לתת קרדיט לחברה המוכשרת הזאת.

מכאן והלאה, העניינים התחילו להיות הרבה פחות מעניינים, ונעו על הקו שבין טיזינג מציק (תראו! הנה הטריילר של Modern Warfare 2!) לשעמום גדול עבור כל מי שבא לכאן עבור המשחקים ולא בשביל לשמוע עצות שיווקיות (Bakugan ימכור ממש הרבה עותקים! זה כמו פוקימון, אבל חדש!). אבל השיא, כמובטח, הגיע ברגעיו המסיימים של הכנס, בו הוצג בפנינו… הלוגו של בליזארד. וקצת תמונות מהאריזות של משחקי World of Warcraft. דיאבלו 3? Starcraft 2? תשכחו מזה. האמירה הכי טובה שקיבלנו מ- Activision לגבי בליזארד, למעשה, היתה "החדשות הטובות הן שאתם תדעו את תאריך היציאה של Starcraft 2 ברגע שאנחנו נדע אותו. החדשות הרעות הן שזה יקרה רק 60 יום לפני התאריך המדובר".

ככה שבשורה התחתונה, באמת שהיה נחמד לשחק קצת ב- Guitar Hero 5, וב- Blur. אבל המסקנה העיקרית שיש לי מכל הערב הזה היא שבהחלט הגיע הזמן שמישהו יתחיל כבר את הבטא של Starcraft 2. ואז יזמין אותי אליה.

כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן על משחק פלאש קטן וכיפי. אבל כשראיתי את הפוסט על Fig 8. Ability Game ב- Rock, Paper, Shotgun, הייתי חייב לנסות אותו. אין מה לעשות – הסגנון הגרפי המינימליסטי שלו עושה לי את זה.

מדובר, למי ששוקל לנסות, במשחק שבו אתם מובילים זוג אופניים דרך שרטוט גרפי, ומנסים להמנע מהתקלות בכל חפץ דומם שעומד בדרככם. זה לא החזיק אותי לשעות על גבי שעות מול המחשב, אבל מדובר בהסחת דעת כיפית ביותר.