חברינו ב- Good Old Games שחררו להורדה השבוע את המשחק Republic: the Revolution – משחק אסטרטגיה משנת 2003 שהבטיח הרים וגבעות, וסיפק תלולית עפר קטנטנה, אבל היה מוצלח למרות הכל. די חיבבתי אותו, בסך הכל. קצת חבל לי שהוא עולה 10$ ולא 6$, אבל הוא מסקרן למדי. וזה לא כאילו שיש במה לשחק בקיץ הזה – רק Batman: Arkham Asylum, אולי, וגם הוא יוצא רק בסוף החודש.
זמן קצר לאחר שאנשים שונים ברחבי האינטרנט זעמו על הפרסום הדבילי עבור המשחק Evony, החבר'ה מ- Popcap צצו עם הברקה פרסומית שמיועדת להזכיר לנו את התקרית:
תודה ל- Offworld.
לא יכולתי שלא להתאכזב כש- Aliens vs. Predator הוצג לראשונה. זה לא שהמשחקים הקודמים בסדרה (בניגוד לסרטים המזעזעים) לא היו מעולים, אבל משום מה, בעת ההצגה ב- E3, התעקשו המפתחים להציג את המשחק בתור ה- Predator – היצור המשעמם ביותר במשחק, בהפרש ניכר.
תמיד הסתכלתי על Aliens vs. Predator יותר כעל Aliens vs. Marines, כשה- Predator רק נדחף לסיפור כדי שהוא יהיה קצת מגניב יותר. במשחקים הקודמים, נהניתי לשחק בתור Marine, ונהניתי יותר לשחק בתור Alien… לעומתם, ה- Predator נראה כמו תוספת מיותרת.
אז עכשיו, סוף סוף התחילו מפיצי המשחק לדבר ברצינות, ולהתחיל להציג את בני האדם במשחק. השלב הבא, שבו הם ידברו על ה- Alien עצמו, הוא השלב שבו אני אהיה מאושר באמת.
לפני שאני אתחיל, אני רק רוצה להצהיר שתחום ההתמחות שלי הוא לא בדיוק משחקי לוח. אם מישהו מהקוראים מתעניין בתחום, תשמחו לדעת שהחבר'ה מ"המשחקיה" או מחנות המשחקים "טקטיקה" מבינים בזה הרבה יותר ממני. למעשה, כשפתחתי את הבלוג לא ציפיתי שאני אכתוב כאן לעולם על משחק לוח כלשהו. אחרי הכל, רציתי להתמקד בנושא של משחקי מחשב ווידאו ככל האפשר. אבל אז קיבלתי משחק לוח שמבוסס על אחד ממשחקי המחשב המפורסמים ביותר ביקום (או לפחות בקוריאה).
Starcraft: the Board Game הוא משחק לוח המתבסס בצורה מדוייקת-להפליא על משחק המחשב בעל אותו השם. כל שחקן משחק בו אחת משש סיעות המשתייכות לשלושה גזעים (בני אדם, זרג ופרוטוס), וצריך לבנות מבנים ובסיסים, לאמן יחידות, לחקור טכנולוגיות ולכבוש טריטוריות חדשות במטרה לנצח במשחק. בנוסף להם, השחקן גם צריך לאסוף משאבים שיאפשרו לו להניע את מכונת המלחמה המשומנת שלו – אבל המשאבים שלו מוגבלים מהרגע הראשון, והדרך היחידה של השחקן להשיג עוד היא, כמובן, לכבוש אזורים נוספים ולהתחיל לנצל את המשאבים הטבעיים שלהם.
המנגנון העיקרי ששולט במשחק הלוח של Starcraft הוא "מחסנית הפקודות". לוח המשחק מחולק למספר כוכבי לכת, ועל כל כוכב ניתן למקם סדרה של הוראות. ההוראות השונות הן "תנועה" (מזיז חיילים לכוכב הלכת הנבחר), "בנייה" (בונה יחידות או בסיס על כוכב הלכת הנבחר, או משדרג את כל הבסיסים של השחקן) או "מחקר" (מאפשר לשחקן לקנות טכנולוגיה חדשה, שתעניק לו יתרון בשדה הקרב). כל תור מתחיל בסבב בין כל השחקנים, ובו כל שחקן, בתורו, מניח הוראה על הלוח. הסבב נמשך עד שכל שחקן מניח ארבע הוראות על הלוח, ואז מתחיל סבב חדש, שבו כל שחקן מסיר את אחת ההוראות שלו מהלוח, ומבצע אותה.
מכיוון שבכל פעם ניתן להסיר מכוכב לכת כלשהו רק את ההוראה העליונה, המכניקה הזאת פותחת פתח להמון אסטרטגיות ואפשריות מעניינות. בתור התחלה, היא דורשת מהשחקן לתכנן מראש את כל הצעדים שלו בתור הקרוב: אם אני רוצה לבנות בסיס בכוכב חדש, אני קודם כל צריך להניח פקודות "בנייה" על הכוכב, ולאחר מכן פקודת "תזוזה" – כי הפקודות יתבצעו בסדר הפוך. כמו כן, אני צריך להתחשב בעובדה שייתכן ששחקן אחר "יחסום" את ביצוע ההוראות שלי בעזרת הנחת פקודות משלו על הפקודות שלי. ובכלל, אני לא יכול להיות בטוח אף פעם אילו הוראות השחקנים האחרים מניחים על הלוח. כששחקן מסוים מניח על כוכב לכת שלי הוראה, האם אני צריך להתכונן למתקפה, או שבסך הכל מדובר בהוראת "מחקר" לא מזיקה? המשחק יכול להתפתח בהרבה מאוד כיוונים, והצורך שלי להתכונן לכולם הופך את שלב הנחת הפקודות (ואת החשיפה שלהן, מאוחר יותר) למותח במיוחד.
אבל המכניקה הזו היא חלק קטן מתוך משחק הלוח של סטארקראפט, ומפתחי המשחק לא עשו לעצמם ויתורים בניסיון להעביר כל אלמנט ממשחק המחשב למשחק הלוח. חלק מהיחידות מעופפות (מה שדורש מהשחקן להעניק להן יחס מיוחד בהתקפה), חלק מהיחידות יכולות לבצע Cloaking, חלק מהיחידות יכולות לגלות Cloaking, יש עשרות טכנולוגיות קטנות שיכולות לעזור בקרב, יש יצורים שנוצרים רק בעת הקרבה של יצורים אחרים… התוצאה היא ש- Starcraft הוא משחק מסובך. מאוד, מאוד מסובך. יצא לי להסביר את חוקי המשחק לשחקנים חדשים כבר ארבע פעמים בשבועות האחרונים, ובכל פעם זה לקח לי לפחות שעה (בדרך כלל זה לקח לי יותר). גם כשמתחילים לשחק, לוקח זמן עד שכל החוקים מובנים ע"י כל המשתתפים, והמשחק מתחיל לנוע בעצלתיים קדימה. יש לי חשד שאחרי עוד שניים או שלושה משחקים, המשחקים יתחילו לזוז יותר מהר, אבל בכל מקרה מדובר כאן בלפחות שלוש שעות של משחק (או יותר, אם במשחק משחקים חמישה או שישה שחקנים).
גם כשכל השחקנים יודעים את החוקים, עדיין יש בסטארקראפט בעיה בסיסית: כל שחקן מבלה אחוז גדול מהתור שלו ב"משחק עם עצמו". הוא מתבונן בחלוקת המשאבים שלו, מתבונן בלוח, ואז מתבונן ברשימת היחידות שהוא יכול לאמן. ואז הוא מתבונן בקלפי המחקר שלו, ואז שוב במשאבים, ואז שוב בלוח. ואז הוא מסתכל בדף ה- Reference הקטן שכל שחקן מקבל כדי לקבל מושג על העוצמה היחסית של היחידה שהוא חושב לאמן. ואז שוב מסתכל על הלוח. זה לוקח זמן, ושחקנים אחרים עשויים למצוא את עצמם בוהים ביריב שלהם במשך דקות ארוכות כשהוא מתחבט בינו לבין עצמו בנוגע לצעדים להמשך. כל התהליך הוא אפילו פחות אינטואיטיבי אם השחקן גם לא מכיר את העולם של Starcraft, וצריך לבדוק כל הזמן איזה בניין מסוגל לאמן Ultralisk או איזה יחידות של הפרוטוס יכולות לתקוף יחידות אוויריות.
מהסיבה הזו, אני חושד שמשחק הלוח של Starcraft לא באמת מיועד לששה שחקנים כפי שהוא מפרסם את עצמו. לפחות, לא אם אתם שחקנים שרק רוצים להעביר שעתיים-שלוש בכיף, ולא רוצים להסחף עכשיו לסאגה של שבע שעות. במספר קטן יותר של שחקנים, אתם מבלים פחות זמן בהמתנה לשחקנים אחרים, ורמת המורכבות של המשחק כמעט ולא נפגעת (בכל מקרה במהלך משחק טיפוסי אתם באים במגע רק עם שניים או שלושה שחקנים, כך שצמצום מספרם לא יפגע במיוחד בחווית המשחק שלכם).
אבל אם עוברים את המשוכות שמשחק הלוח של Starcraft מציב בפני השחקנים (בהיבטי מורכבות ורמת השקעה נדרשת), מתגלה משחק כיפי במיוחד. הוא מתאפיין בכמה רעיונות מוצלחים מאוד (כמו "מחסנית הפקודות" שתוארה קודם לכן, או קלפי ה"אירועים" שמעניקים כוחות חזקים יותר לשחקנים ככל שהמשחק מתקדם), ויש משהו ממכר ברצון לבנות בסיס גדול יותר וכוח צבאי חזק יותר בכל תור.
כך שאם אין לכם סבלנות, אתם לא מוכנים להשקיע הרבה זמן במשחק לוח, או שניסיון לאזן כמות עצומה של גורמים בראש לא עושה לכם את זה – לא תתלהבו יותר מדי ממשחק הלוח של סטארקראפט. אם, לעומת זאת, אתם נהנים מחשיבה אסטרטגית עמוקה, אין לכם בעיה להשקיע כמה שעות טובות במשחק לוח, או אם אתם פשוט מאוד אוהבים את היקום של Starcraft – כנראה שיש על מה לדבר. באמת מדובר במשחק טוב, מהרגע שנכנסים אליו. הבעיה היא שעד שנכנסים אליו, הוא ידידותי למשתמש בערך כמו טיפול שורש.
אם אתם עדיין לא מסוגלים להחליט מה דעתכם, או שאתם רוצים להבין קצת יותר איך חלק מהדברים שדיברתי עליהם כאן באמת עובדים, באתר הרשמי של המשחק ניתן למצוא סקירת וידאו של המשחק, ואפילו את חוברת ההוראות שלו.
הקרדיט לתמונות שמופיעות בעמוד הזה מגיע לאלון שוורץ. תודה, אלון.
לפעמים אני לא מבין כל כך את סדרי העדיפויות של אתרי המשחקים הישראליים בהעלאת ידיעות לאתרים שלהם. בכל פעם שאיזשהו אנליסט מעלה השערות לגבי תאריך היציאה של Starcraft II, מיד מדווחים על זה. אבל כש- Electronic Arts אומרים שגם המערכה לשחקן-יחיד של Command & Conquer 4 תדרוש חיבור לאינטרנט? דממה.
ברור לחלוטין מאיפה המחשבה הזו מגיעה. יכול להיות שהיא נובעת מאותן הסיבות שבגללן ב- Starcraft II לא תהיה תמיכה במשחק על רשת מקומית: הניסיון להלחם בפיראטיות על המחשב האישי. אבל בעוד שבמקרה של Starcraft II המפתחים בחרו פתרון יחסית-לגיטימי, במקרה של Command & Conquer 4, מדובר בפתרון דורסני ומגעיל.
אין דבר יותר מעצבן מלקנות משחק, ואז לגלות שהוא לא נגיש לי לחלוטין. זה הדבר העיקרי שמעצבן אותי ב- Steam, אבל ב- Steam עדיין אפשר להפעיל משחקים ב- "מצב לא מחובר" לאחר ההפעלה הראשונית. הדבר הזה התגלה כנחוץ במיוחד, מכיוון שבכל משחק שדרש ממני חיבור קבוע לרשת, נתקלתי בבעיות חיבור בשלב מסוים. כשבעיות החיבור האלה מונעות ממני לשחק במשחק מרובה-משתתפים זה דבר אחד. אבל למה חייבים להציק לי כשאני רוצה לשחק במערכה לשחקן-יחיד?
ב- Electronic Arts טוענים שההחלטה הזאת נעשתה בעקבות הפיצ'רים הפסאודו-המוניים של Command & Conquer 4. אבל על כך אני מוכרח להגיב ב"בולשיט". אם ה- Xbox Live מאפשר לי לצבור Acheivements חדשים גם כשאני לא מחובר לרשת (ורק מסנכרן אותי עם ה- Xbox Live ברגע שבו הוא מצליח ליצור קשר עם השרת סוף סוף) – אין סיבה שגם Command & Conquer 4 יאפשר לי לשחק בצורה מנותקת לגמרי לשרת, וידרוש ממני להתחבר רק בשביל באמת לעדכן אותו בהתקדמות שלי.
ואולי הסיבה שאני מתעצבן על הנושא היא פשוטה הרבה יותר. נכון לזמן כתיבת שורות אלה – עדיין לא הצלחתי להפעיל את המשחק מרובה-המשתתפים של Red Alert 3 (שהוא, אגב, הסיבה היחידה לכך שקניתי אותו). אני לא יודע אם האשמה מוטלת על ספקית האינטרנט שלי או על המשחק (אם כי אני עדיין מנסה לברר את זה) – אבל ללא ספק, המחשבה על כך שאני לא אוכל לשחק ב- Command & Conquer 4 בלבד כי הוא יחליט, כמו Red Alert 3, שאני "לא מחובר לרשת" – מצליחה להוסיף עוד קצת אלמנטים מעצבנים לכל הסיפור הזה.
למעריצים של בליזארד לא לקח הרבה זמן להתארגן על עצומה להסרת המגבלה על משחק ברשת מקומית ב- Starcraft II. איפה המעריצים של Electronic Arts, ולמה הם לא עושים בדיוק אותו דבר?
לפני שנה, ניצלתי את הבמה הזו כדי לציין מספר גדול של בלוגים ישראליים בנושא משחקי מחשב שהתחילו לצוץ ברחבי הרשת. מאז, קרו לא מעט דברים. חלק מהבלוגים אכזבו והפסיקו את העדכונים שלהם כמעט לחלוטין (כמו הבלוג של ויגיימס או "המטווח"), ונעקפו בסיבוב ע"י בלוגים אחרים כמו GamesGirl (שהעלתה את קצב העדכונים שלה לאחרונה, אבל ממש בלי לפגום באיכות הפוסטים).
בכל התקופה הזו, "המשחקיה" הצליחה לשמור על הקצב הקבוע שלה בקצב כמעט מעורר-הערצה. הבעיה היתה שזה בעיקר השאיר אצלי טעם של עוד. בין הפודקאסטים של RPS ו- PC Gamer, ייחלתי לעוד פודקאסט משחקים מוצלח בשפת הקודש. ובסופו של דבר, קיבלתי את זה.
קוראים להם "פאנבויז". הם שלושה חבר'ה, שלכולם יש בבית פלייסטיישן 3 וכמויות משתנות של זמן פנוי להשקיע בו, והם מבלים כשעה בכל פעם בדיבור על החדשות האחרונות מעולם משחקי המחשב והוידאו, סיקורים של המשחקים שהם שיחקו בהם לאחרונה, ותשובות לכל מיני שאלות באיכות-משתנה. האיכות של ההקלטה מעולה, העריכה מצויינת, ובסך הכל, מדובר בדרך מוצלחת להעביר בכיף את הפקק היומי בנתיבי איילון. ההאזנה מומלצת בחום.
כש- Neversoft חשפו את הגיטרה החדשה שתגיע ביחד עם Guitar Hero 5, לא התרגשתי. אני לא ממש משתמש בסליידר של הגיטרה שלי, ו"מרקם חדש על המפרט" זה לא משהו שיגרום לי להתרגש מדי. אבל התופים החדשים שנחשפו בסוף השבוע שעבר כן הצליחו לגרום לי לשקול לקנות סט חדש עבור האקס-בוקס שלי.
הסיבה לכך היא לא העיצוב החדש, המצילתיים העגולים או העובדה ש"פאנל השליטה" עבר לקדמת התופים. הסיבה לכך היא שהוסיפו לתופים האלה את הדבר היחיד שהיא חסר לי מהתופים של Rock Band: מחזיק נורמלי לפדל.
אז… למישהו מתחשק לקנות תופים משומשים של Guitar Hero: World Tour?
אם עד עכשיו לנגן שירים של ברי סחרוף או היהודים ברוק באנד היה נראה כמו חלום רחוק, מיזם חדש של הרמוניקס משנה את התמונה. בקרוב, כל אמן או להקה שירצה בכך יוכל ליצור ולהעלות את שיריו למכירה כ-DLC.
אז נניח שאתם אמן עלום שם כלשהו, נגיד ברי סחרוף. תוכלו לפנות למעריץ כלשהו שיודע להשתמש בתוכנה ליצירת הטראקים ולהעלות אותם ל-XNA Creator’s Club (קהילה של מיקרוסופט למפתחי משחקים חובבים) לביקורת הקהילה. לאחר שמוסכם שהטראק אכן מוצלח ומהנה לנגינה, ניתן יהיה להעלות אותו למכירה במחיר של חצי עד 3 דולר. כך גם שימחתם את המעריצים שלכם, מצאתם דרך פשוטה יחסית לשווק את המוסיקה שלכם, ועשיתם קצת כסף מהצד.
כן, אני יודע, לא בטוח שהאמנים הישראלים יקפצו על המציאה, ויש גם עלות כספית ליצירת והפצת השירים (התוכנה עולה 225$ והמנוי ל-Creators Club עולה 100$ לשנה). אבל לפחות עכשיו האופציה קיימת, וגם אם האומנים עצמם לא ייזמו, אני רוצה לקוות שהמעריצים כן יעשו זאת.
ועוד משהו קטן – כל הסיפור הזה תופס רק ל-Xbox 360. מי שיש לו PS3 או Wii יוכל לקבל חלק מהשירים, “אולי”.