היום התפרסם בקפטן אינטרנט, מוסף המחשבים של "הארץ", אייטם על פרוייקט "עידן קונה מחשב", תחת הכותרת "מסע התלאות של עידן בדרך למחשב החדש".
הנה האייטם בגרסא המקוונת של המוסף. יש פה מישהו עם גישה לגרסת הפרינט ולסורק שמוכן לסרוק את האייטם ולהעלות אותו לרשת?
ולכל מי שהגיע לכאן בזכות הכתבה – ברוכים הבאים. שמח לראות אתכם פה. אתם מוזמנים להתרשם מהבלוג, או פשוט ללחוץ כאן כדי להגיע לרשימת כל הפוסטים שקשורים לפרוייקט (בסדר כרונולוגי הפוך).
זהו זה, נגמר. הפרוייקט שהתחיל לפני קצת יותר מחודש וחצי (חודש ושבוע, אם מחשיבים את רק את השלב המעשי) הגיע ביום שישי שעבר לסיומו, עת נכנסנו אני וחברתי (ההיא מהפוסט הראשון. אקדח, מערכה ראשונה, אתם יודעים) לזיגזג 2000, והזמנו לי מחשב. המחשב הראשון שקניתי בעצמי, והוא לגמרי שלי.מאחר שבשבוע שעבר מאז ביקרתי בחנות, הדולר שוב התחיל לתפוס פוזות מול השקל, המחיר הכולל של המפרט עלה מעט. כדי לחסוך כמה שקלים, עשיתי שני שינויים במפרט, בעצתו של דורון נציג המכירות – הספק של Enermax הוחלף ב–TR2 Qfan של Thermaltake, שמסוגל לספק 500W, מול 525 הוואטים של ה–Modu82, אבל זול ממנו בכ-100 ש"ח; הזכרון גם הוא הוחלף, בעקבות ההצעה של TMS, בזכרון מסדרת PI של G.Skill עם אותם נתונים, שזול מה -OCZ בכ-20 ש"ח. להלן המפרט הסופי:
מחיר כולל: 4,855.12 ש"ח.
חדי העין ביניכם בטח שמו לב שאין לי שום דרך להגיד למחשב מה לעשות, או, נגיד, לראות את הפוליגונים היפים שכרטיס המסך שלו יודע להציג. בקיצור, חסרים לי מקלדת, עכבר ומסך.
אחרי הרבה (ואני מתכוון ל*הרבה*) שיטוטים באינטרנט, בעיקר בפורומים של HWZone ו–IOpaneL, החלטתי ללכת על עכבר הגיימרים MX518 של Logitech, ועל מקלדת Wave של אותה חברה שתשלים אותו. המסך שבחרתי בו הוא ה–Samsung 2253BW. קניתי אותו במחיר טוב, אבל קשה להגיד שאני שלם עם הבחירה הזו. גם אחרי שהבנתי שאני אלך בכל מקרה על מסך עם פאנל TN (מצטער גיא, פאנלים אחרים פשוט יקרים מדי, ומאחר שלא מצאתי שום מקום בו אוכל להשוות בין הפאנלים השונים אני לא יודע אם הם שווים את המחיר) לא הצלחתי לבחור בין Samsung, Asus או Chimei, ושלל הדגמים שכל חברה מציעה, ומאחר שלא ראיתי שום דרך בה אעשה בחירה מושכלת אמיתית, הימרתי. בדיעבד, אני מניח שהיה עדיף לקנות את ה-2243 עם הארגונומיה העדיפה, אבל גם הדגם הזה מוצלח למדי בסופו של דבר.
לכל זה הוספתי גם זוג אוזניות, כדי שזעקות חברי הנאכלים על–ידיד זומבים בעודם בחיים לא יגרמו לשותפה שלי לחרדות. הגעתי לחנות כלי זמר בדיזנגוף סנטר, מוכן ומזומן לרכוש לי את אחד הדגמים של Sennheiser, עליהם שמעתי כל–כך הרבה, ויצאתי עם ה–RH5MA של Yamaha, שהמוכר פשוט לא הפסיק לשבח.
למרות הטון בו סיימתי את הפוסט הקודם, רציתי לבדוק לפחות עוד חנות אחת, כדי לדעת שאני לא עושה טעות גדולה.
יש לא מעט חנויות שקיבלתי החלצות חמות עליהן ולא ביקרתי בהן במסגרות הפרוייקט, כמו IQPC, FOXPC, SKYPC ועוד, ובסופו של דבר בחרתי ב–TMS. מהחנות הזו זיירמן קנה את המחשב הנוכחי שלו, והוא יצא מאוד מרוצה מהקנייה הזאת, בזכות המחירים והשירות. אז החלטתי שגם אני רוצה לבדוק אותה.
מאחר שהחנות נמצאת אי שם בצפון הרחוק (קרי: מעבר להרצליה), לא רציתי לכתת את גלגלי האוטו שלי עד חיפה, אז הרמתי להם טלפון. ענה לי בחור בשם אלכס, שאמר לי שאין בעיה להרכיב מפרט לבקשתי. לאחר שהסכמנו (בהמלצתו של אלכס) על מחשב שמבוסס על ה-E8400, מכל הסיבות שכבר עלו פה בעבר, אלכס הבטיח לי שמפרט יישלח אלי בקרוב למייל, והוא יתקשר אלי מאוחר יותר, לענות על כל השאלות שיתעוררו אצלי לגביו.
אחרי חצי שעה הג'ימייל שלי הודיע על מייל חדש מ-TMS, שכלל שני מפרטים:
סה"כ (כולל משלוח): 5,204 ש"ח.
סה"כ (כולל משלוח): 4,782 ש"ח.
אז מה יש לנו בשני המפרטים?
על המעבד כבר הרחבתי מספיק בעבר, אז אני לא רואה צורך לחזור על דברים שכבר כתבתי. כנ"ל לגבי הדיסק הקשיח.
שני פתרונות הקירור שאלכס בחר מאוד דומים זה לזה, גם מבחינה חיצונית וגם מבחינת הביצועים. שניהם מקבלים בחו"ל ביקורות מצויינות, ונמצאים בראש רשימות פתרונות הקירור המומלצים למחשבים תקציביים. בארץ, לעומת זאת, ה-Vendetta עולה יותר מפי 2 מה-Freezer (עלות של 245 ש"ח לעומת 109 ש"ח), מה שמוריד הרבה מהמשיכה שלו. הוא אמנם יקרר את המעבד שלכם בעוד כמה מעלות בודדות, אבל הוא מרעיש הרבה יותר מה-Freezer במהירויות גבוהות (מה שמאוד חשוב אם אתם אוברקלוקרים, ובכלל לא חשוב אם אתם לא). באופן אישי, הייתי הולך על ה-Freezer.
גם שני לוחות האם די דומים זה לזה, כשההבדל העיקרי ביניהם הוא שה-Asus מגיע עם צינורות קירור מובנים עליו (ועם שלל תוכנות ופיצ'רים אחרים, כמו ה-Five Seconds Boot Time). עם זאת, במחיר של 798 ש"ח הוא גם יקר יותר בכ-130 ש"ח מזה של Gigabyte, שעולה רק 671 ש”ח. אני לא מבין למה אלכס הכניס אותו למפרט הזול יותר, ונראה לי שהוא ירגיש הרבה יותר בבית במפרט הראשון.
שני המארזים המוצעים גם הם לא קוטלים קנים. ה-Antec כבר כיכב בבלוג במפרט של קוברה, וה-Coolermaster מומלץ גם הוא (אפילו בתגובות כאן בבלוג). הם שניהם שקטים, מאווררים וגדולים (מקום לעד 9 כוננים). ה-CM 690 מגיע עם 3 מאווררים, בניגוד ל-2 איתם מגיע ה-300, לכן אלכס הוסיף עוד מאוורר למפרט של ה-300. בסופו של דבר, ההפרש בין המארזים הוא כ-50 ש"ח (ה-CM 690 נמכר ב-399 ש"ח; ה-300 + מאוורר נמכרים ב-348 ש"ח). עם הפרש כזה, אני הייתי נוטה לבחור ב-690, פשוט בזכות המוניטין שלו.
בכל מה שנוגע לספקי הכח, אני לא רואה סיבה ללכת על יותר מה-550W שנותן הספק במפרט השני. אלא אם אתם מתכננים להוסיף עוד כרטיס מסך בעתיד, ה–550VX יספק אתכם בהחלט.
הזכרונות של G.Skill עושיים הופעת בכורה בפרוייקט הזה. מדובר בחברה שמציעה מוצרים שלא נופלים באיכותם מאלו של OCZ או Corsair, ושני הקיטים שהציע לי כאן אלכס זולים יותר מאלו של החברות המתחרות, וגם נראים טוב יותר, לדעתי. הקיט הראשון הוא מסדרת PI של G.Skill, ומגיע עם גופי קירור אימתניים שיושבים על כל אחד מהמודולים שלו. הקיט השני נראה יותר סולידי. לשני הקיטים CAS 4, וההבדל ביניהם, חוץ מגופי הקירור, הוא שהזכרונות בקיט הראשון פועלים במהירות של 900MHz לכאורה. זו הפעם הראשונה ששמעתי על זכרונות שפועלים במהירות כזו, בין 800MHz ל-1066MHz, ולא הצלחתי למצוא סימוכין לטענה הזאת.
כרטיסי המסך בשני המפרטים מבוססים על אותו צ'יפסט, HD4870 המשובח והמוערך, ונבדלים זה מזה בעיקר בכמות הזכרון. מי שמעוניין בכרטיס חזק מאוד, שלא יתחיל לבכות גם אם מבקשים ממנו להריץ משחקים ב-Full HD, עדיף שיילך על האופציה הראשונה. הכרטיס הזה גם מגיע עם שני מאווררים, לקירור מקסימלי. לשאר, מומלצת האופציה השנייה. אתם לא תתאכזבו.
הפריטים האחרונים בשני המפרטים הם הצורבים. שוב, אין התייחסות מיוחדת לתכונות שלהם או לחברות שהם נושאים את שמן. מה שכן, הצורב הראשון עולה 35 ש"ח יותר מהשני כי הוא מציע את אופציית ה–LightScribe (צריבת תמונות על גבי תוויות הדיסקים). אם אתם לא מעוניינים בזה, לכו על הצורב השני.
(הערה: נכון לעכשיו, TMS לא מציעים את ה-GH20NS למכירה באתר שלהם. במקומו, קישרתי ל-GH22NS שזהה לדגם הקודם למעט העובדה שהוא צורב במהירות של X22).
בסופו של דבר, שני המפרטים מאוד דומים ברמתם, ונותנים תמורה מצויינת למחיר שלהם . ההבדלים הגדולים ביניהם הם בכרטיס המסך ובספק, ומדובר בתכל'ס בעניין של העדפה אישית. המפרט השני נותן יותר כח פר שקל, בעוד המפרט הראשון מיועד יותר לאוברקלוקרים, ולאנשים שאוהבים את המחשב שלהם עמוס פיצ'רים.
מה שאני אוהב אצל TMS זו העובדה שהם מציעים להעביר את המחשב Overclocking אצלם, ללא תוספת תשלום ובאחריות מלאה. לטענת אלכס, הם יאיצו את המעבד עד למהירות של 3.6GHz, וזה פשוט רווח נקי. נכון, זה לא משהו שאני לא יכול לעשות בעצמי, אבל זה נחמד לקבל מחשב מומהר מהאריזה, כשאני יודע שאם הוא יעשה לי בעיות בעתיד אף אחד לא יוכל להתנער מאחריות בגלל ה-OC.
לסיכומו של עניין, TMS מציעים מפרט מצויין במחיר נמוך. אם הם לא היו רחוקים כל–כך (הם אמנם שולחים את המחשב עם שליח לכל הארץ, אבל אני מעדיף לדעת שהמעבדה נמצאת קרוב לבית שלי, לכל בעיה שלא תצוץ), ואלמלא כבר התרגלתי לרעיון של לקנות את המחשב בזיגזג 2000, יש סיכוי טוב שהייתי בוחר בהם.
<נוסטלגיה>
הפעם הראשונה בה נתקלתי ב"זיגזג 2000" היתה לפני עשור, כמעט.
בין סיום התיכון לגיוס זכיתי בסכום כסף צנוע, שהחלטתי להשקיע בשדרוג המחשב שלי למחשב מולטימדיה (!) – לקנות לו מסך 17” ענק, ארבעה רמקולים היקפיים, כונן DVD שיידע לקרוא דיסקים מהפורמט החדש, וכמובן מעבד חדיש, שיוכל לעבד את זרם הביטים האדיר שנפלט כל שנייה מתקליטור DVD.
בחיפושי אחר חנות להוציא בה את הכסף נתקלתי בזיגזג, שהציעו רכיבי שדרוג של חברת Powerleap. מבלי להכנס לפרטיים טכניים (כי אני ממש לא זוכר אותם, ולא בטוח שבכלל הבנתי אותם בזמנו), הרכיבים האלה אפשרו להתקין מעבדים מדגמים חדשים על לוחות אם שבדרך–כלל לא היו מתאימים להם. ראיתי כי טוב, וקניתי שם את כל הרכיבים, מוכן ומזומן לפצוח בחיי החדשים וליהנות מכל מה שיש למדף ה-DVD היחיד בספריית הוידאו הקרובה לביתי להציע.
לצערי, המחשב עשה בעיות. כנראה יש סיבה לכך שלוחות אם ישנים לא תומכים במעבדים חדשים.
לשמחתי, הבעיות הללו אפשרו לי להכיר את הגישה של זיגזג לשירות לקוחות, כזו ששמה את הלקוח מעל לכל, אבל באמת, ולא כסלוגן חסר תוכן. אורן (הבעלים דאז והמנכ"ל היום, אם הבנתי נכון) דאג לתת לי תמיכה טלפונית, וכשזה לא עזר נסע אלי הביתה (חצי שעת נסיעה בערך) לאסוף את המחשב ולקחת אותו למעבדה לבדוק מה הבעיה איתו, ובסופו של דבר החליף לי את לוח האם ללוח חדש, והכל בלי לקחת שקל נוסף.
</נוסטלגיה>
כזה דבר נוטים לזכור הרבה זמן, ולכן היה לי ברור שאני אבדוק במסגרת הפרוייקט הזה מה יש לזיגזג להציע.
לא ראיתי את השם שלהם ב"זאפ" יותר מדי, ונראה שהם כמעט אף פעם לא מופיעים בהמלצות על החנויות הכי זולות, אבל אני עדיין רואה את השם הזה צץ אצל "מביני עניין", שתמיד מזכירים את השירות המשובח שלהם. אני שמח שלמרות הזמן שעבר, מנהלי החנות לא איבדו את העקרונות עליהם בנו אותה.
על שירות משובח אני מוכן לשלם אקסטרא. השאלה הגדולה היא רק עד כמה גדול האקסטרא.
זיגזג ממוקמת באיזור התעשיה ביהוד. הם עברו לבניין הזה לפני כ-9 חודשים, אבל זה נראה כאילו הם הגיעו רק בשבוע שעבר. איזור קבלת הקהל עדיין עירום ברובו, אבל מסודר, עם עמדות למוכרים וקיר מלא ציוד היקפי מאחוריהם, אבל אם נכנסים קצת פנימה לחדרים הפנימיים (שם ישבתי, כי כל העמדות האחרות היו תפוסות) מגלים בעיקר בלגאן.
התיישבתי מול שגיא, שכמו כפיר מ"קוברה" לפניו, השקיע בי הרבה מאוד זמן, גם אחרי שעת סגירת החנות, ובאף נקודה לא גרם לי להרגיש שאני מעיק עליו, גם כששאלתי שאלות שאולי הרגישו מיותרות. כשסיפרתי לו את הסיפור שלי עם זיגזג אמר שהוא לא ממש מופתע, וגם הוא הגיע אליהם כלקוח בזכות השירות, ולאחר כמה שנים זה מה שמשך אותו לעבור צד ולהתחיל לעבוד בחברה.
(הערת ביניים: אני מתנצל אם הפוסט הזה נשמע כמו פרסומת. זו לא הכוונה שלי, ולצערי אף אחד לא משלם לי או נותן לי טובות הנאה בשביל לכתוב את הדברים האלה. אני באמת התרשמתי מאוד לטובה מהחנות).
אז התחלנו עם המפרט עצמו. אמרתי לשגיא, כרגיל, שאני מחפש מחשב לגיימינג. המחיר לא ידוע, ואני סומך עליו.
שגיא פתח עם השאלה באיזה מעבד אני מעוניין. מאחר שזו כנראה השאלה שהאני הכי מתחבט בה, החזרתי אותה אליו. הוא, מסתבר, שייך למחנה ה-Dual Core. חברי אותו מחנה חושבים שעדיף לקנות מעבדים כפולי ליבה זולים יחסית, שיריצו את המשחקים של היום בצורה הטובה ביותר, במקום לשלם הרבה כסף על מעבד שהמשחקים יידעו איך להשתמש בו רק מנקודה לא ידועה כלשהי בעתיד. המעבד כפול הליבה החזק ביותר הוא ה–E8500, אבל עדיף לחסוך קצת כסף, ולרכוש את ה–E8400, שזול ממנו ב-150 ש"ח בערך, וההבדל היחיד ביניהם הוא 160MHz לטובת הראשון.
זיגזג מציעים את המעבד הזה בבאנדל עם גוף קירור Freezer 7 Pro של Arctic Cooling, במחיר של 896 ש"ח.
הלאה ללוח אם: השאלה העיקרית לדעת שגיא היא Asus או Gigabyte. אין לי העדפה אמיתית בין שתי החברות, ואני רק זוכר שבימי התיכון Asus היו שם נרדף ללוחות אם יוקרתיים ויקרים. אני לא יודע עד כמה הדבר הזה נכון גם היום, אז שוב הלכתי עם הבחירה של שגיא. לא מדובר בבן–אדם שחי על הקצה, לכן הוא הלך על הלוח הסולידי שכבר הופיע פעם או פעמיים פה בבלוג, ה–GA-EP45-DS3 של Gigabyte. הוא עבר איתי קצת על כל הדגמים שהחברה מציעה, הסביר לי את ההבדלים ביניהם, ובסופו של דבר נתן לי לבחור בין לוח עם תמיכה ב–RAID לאחד ללא תמיכה. לאחר שהסביר לי מה זה RAID (לא ידעתי על זה שום דבר קודם, למעט העובדה שמדובר בשיטה לגרום לשני דיסקים קשיחים לעבוד מהר יותר), החלטתי לוותר על התענוג, וללכת על הלוח הזול יותר.
עכשיו תור כרטיס המסך. בעקרון, לדעת שגיא הבחירה היא בין ה-4870 של ATI ל-260 של nVidia. לשניהם יתרונות וחסרונות, אבל היתרון הגדול של ה-ATI הוא בעיבוד הקול שהוא מבצע, מה שמאפשר לחבר אותו לטלויזיית HD (דרך מתאם DVI to HDMI) ולצפות בסרטים בלי להסתבך עם חיבורים לכרטיס הקול. מה אני אגיד לכם – קנה אותי.
שגיא חיפש את הכרטיס הזול ביותר שמבוסס על השבב הזה (כל היצרנים אותו דבר בסופו של דבר, לטענתו), ומצא את ה– AX4870 PCS PLUS של PowerColor. מדובר בכרטיס שעבר OC במפעל, ומגיע עם קירור רציני יותר מהסטנדרט. למרות שבד"כ הוא לא ממליץ להעביר את כרטיס המסך OC, כי זה פוגם ביציבות שלו, שגיא הוציא את הכרטיס הזה מהכלל כי הוא מגיע מומהר מלכתחילה. וחוץ מזה הוא זול יותר, אז זהו.
הבחירה בדיסק הקשיח היא לא ממש דילמה, אבל סוף סוף הבנתי למה הנטייה לכיוון Seagate – הם פשוט מציעים נפח cache כפול. בעוד הדיסק של WD מציע רק 16MB ב-cache, זה של Seagate מציע 32, ולכן הוא יותר מומלץ. זה הכל. לכן, שוב, כרגיל, המפרט מכיל את ה–ST3500320AS של Seagate.
הבחירה בצורב עוד פחות בעייתית מזו של הדיסק הקשיח. בכל מקרה "כולם ימותו תוך שנה ויום" לפי שגיא. אז שוב, נלך על הזול ביותר. Samsung DVR-S223F במהירות של X22 נבחר. נקווה שהוא ישרוד קצת יותר. תהיתי שוב לגבי כונן Blu-ray, והחלטתי לוותר לאור המחירים הנוכחיים. שגיא שיבח אותי על הבחירה הנכונה.
עכשיו נותר לסגור את הכל במארז. אני לא מעוניין במארז מוציא עיניים, אלא בסך הכל במשהו שיחזיק את כל החלקים ביחד, ולא ירעיש במיוחד. למרות זאת שגיא המליץ לי על מארז עם חלון, כי מסתבר שהחלונות פוגעים בתהודה של המארז, וזה מפחית מהרעש הכולל של המערכת.
הסתכלתי על כמה מארזים, באתר ובחנות עצמה, ובסוף הלכתי על (שוב, בהמלצתו של שגיא) על ה-Thermaltake M9 עם חלון. זה מארז שחור, גדול ולא יקר, עם מקום לעד 9 כוננים, “כלוב" דיסק קשיח ניתן להסרה, חיבורי USB וסאונד עליוניים (שזה נוח למי שרוצה לשים אותו על הרצפה, כמוני) וזוג מאווררים גדולים.
הערת אגב אנקדוטלית: זיגזג הם היבואנים הרשמיים של Thermaltake ו-Arctic Cooling, אבל הם לא מציעים את המחירים הזולים ביותר על מוצרי החברות הללו. לטענת שגיא, לא משתלם בהכרח לקנות ישירות מהיבואן כי יש לו אינטרס לדחוף את המוצרים שלו אצל הספקים, ולכן לתת להם למכור אותו במחירים נמוכים יותר. לא יודע, אותי זה מעניין.
אם נחזור למפרט, כספק שגיא המליץ על ה–EMD525AWT של Enermax, עם Active PFC והספק מקסימלי של 525W, כמשתמע משמו. גם במקרה הזה זו לא הפעם הראשונה שהדגם הזה מופיע בפרוייקט, ואפילו זיירמן ממליץ עליו (בערך), אז אני מסופק.
הדבר האחרון שנשאר זה זכרון. זכור לי שישבתי הרבה זמן עם שגיא, מנסה לבחור את הזכרון המתאים, ולא מגיע להחלטה. ראשית, תהיתי לגבי הטענה של כפיר – האם באמת עדיף לקנות 2GB, ואולי לשדרג בהמשך, כשהמערכות יתמכו במלוא הזכרון? בפירוש לא, ענה שגיא. עם הפרשי המחירים שקיימים כיום אין סיבה ללכת על נפח קטן יותר מ-4GB, גם אם ייקח זמן עד שאני אוכל להשתמש בכולו. כמו–כן, אם אני ארצה לשדרג בעתיד, מתוך הנחה שהמחירים של מודולים כאלה יהיו מאוד זולים כי מדובר בטכנולוגיה ישנה, אני עלול לגלות בדיוק את ההיפך. עם הכניסה של DDR3 לשוק והדחיפה של DDR2 מחוצה לו, מחירי DDR2 דווקא יעלו בסופו של דבר, כי כמעט לא מזמינים אותם מהספקים. הוא הראה לי איך 1GB של DDR עולה היום כמו 1GB של DDR3, כשה-DDR2 זולים באופן ניכר. אבל גם ככה, נשארתי עם הדילמות – זכרון מהיר או איטי? CL5 או CL4? גופי קירור מאסיביים או לא?
בסופו של דבר, זו בחירה אישית. מאחר שאני לא מתכנן OC, אין לי צורך בגופי קירור ומהירות מטורפת, אז הלכתי על בחירה סולידית – OCZ2T800C44GK, זוג מודולים בני 2GB האחד, במהירות של 800MHz עם CL-4-4-4-15, שמכוסים במפזרי חום דקים. אם תשאלו אותי למה הלכתי דווקא על זה אני אאלץ להשאיר אתכם נטולי תשובה, ויש מצב שאם אני אחזור לבנות את המפרט מחדש אני אבחר בדגם אחר.
בזה סיימנו עם רכיבי החומרה, אבל עדיין נותרו מסך, מקלדת ועכבר.
הדבר הראשון ששגיא אמר כששאלתי אותו על אמצעי קלט הוא "לא אלחוטיים, נכון?” הוא טוען שלמרות שהוא לא גיימר, הוא מרגיש את ה-Lag במשחקים. ואני חשבתי שכבר עברנו את התקופה הזאת. הוא הראה לי כמה קיטים שיש להם בחנות, והמליץ מאוד על עכבר הגיימרים G5 של Logitech ועל מקלדת Comfort Curve Keyboard 2000 של מיקרוסופט, שאיתה הוא גם עובד בחנות. אבל בסופו של דבר, אמר לי, ההעדפות במוצרים כאלה הן מאוד אישיות, והוא ממליץ לי לבדוק חנויות כמו באג, שיש להן מבחר גדול של ציוד היקפי, ולראות מה יושב לי הכי טוב ביד.
מבין מסכי ה-22", המסך ששגיא הכי ממליץ עליו הוא ה–2243BW של Samsung. הוא עדיף על פני ה–2253BW וסדרת T החדשים יותר, בעיקר כי אין לו את מנגנון ה-Overdrive, שנועד למנוע מריחות תמונה אבל כנראה פוגם בה יותר משהוא עוזר.
חוץ ממנו, יש גם את ה-Asus MW221C, שזכה במבחן המסכים של HWZone כזכור, וגם הוא עדיף על פני הדגם המחליף שלו, ה–VW222U, לטענת שגיא. אבל בתכל'ס, גם כאן מדובר בהעדפות מאוד אישיות, והוא ממליץ לי לבדוק את המסכים בעצמי, באופיס דיפו או אצל אנשים שיש להם את אחד הדגמים בבית, ולראות מה הכי מתאים לי.
הנה ההצעה הכוללת:
מחיר סופי: 4,877.18 ש"ח
תשמעו, זה פחות מ-5,000 ש"ח. המפרט הכי זול שהציעו לי בכל הפרוייקט, ואחד שאני מאוד שלם איתו. זוכרים כשאמרתי שעל שירות משובח אני מוכן לשלם אקסטרא? אני מוכן גם לשלם פחות בשביל אותו שירות. אז אלא אם תצוץ לה סיבה לא ללכת על זה, נראה לי שמצאתי את המחשב הבא שלי.
קוברה מחשבים היא החנות השלישית והאחרונה בגיחה הראשל”צית שלי.
החנות הזאת צצה לא מעט בתוצאות החיפוש שלי ב"זאפ", כמעט תמיד בין המקומות הראשונים, מה שמצביע על מחיריה הזולים. לכן, למרות שהשם שלה לא עלה פה בבלוג, ולא שמעתי עליה בשום מקום אחר, החלטתי לנסות את מזלי איתה.
אני חייב להודות שלא הייתי הכי אופטימי בקשר אליה. השם, הלוגו והעיצוב הכללי של האתר יצרו אצלי ציפיה לחנות שמיועדת לאוברקלוקרים, או סתם לבני נוער מתלהבים, ולא למקום רציני שייתן מענה ספציפי לדרישות שלי. אבל ברגע שהגעתי לשם, הבנתי שטעיתי.
בדמיוני ראיתי חנות ענקית, עמוסה במאווררים, צלעות קירור וצינורות מים, עם מארזים בעיצוב מטורף ומרובה לדים פזורים בכל מקום, משהו שנראה כאילו הוא אמור לגרום לי להרגיש כמו ילד בחנות צעצועים, אבל בעצם מעורר אצלי אנטגוניזם. במקום זאת נכנסתי לחנות צנועה וקטנה שפועלת מתוך מרתף באחת משכונות הווילות בראשון לציון.
הגעתי לחנות כחצי שעה לפני שעת הסגירה (שמונה בערב, לפחות שעה מאוחר יותר משאר החנויות שבדקתי, מה שמהווה יתרון גדול לאנשים עובדים), ושם פגשתי את כפיר, בחור מאוד נחמד, שמעביר את הרושם של מישהו שעושה את זה קודם כל בשביל הכיף ומתוך אהבה לתחום, ורק אחר–כך כדי להרוויח מזה כסף. למרות שהתקרבנו לסוף היום, כפיר בנה איתי מפרט שלם, שאל, התעניין והציע הצעות שהתאימו לבקשות ולתקציב שלי.
אבל לפני שניכנס למפרט עצמו, יש משהו שאני רוצה לחלוק איתכם. בסוף הערב, כשיצאתי מהחנות בדרכי הביתה, היה לי ברור שמבין חמש החנויות שביקרתי בהן עד עכשיו, זו החנות ממנה אני ארצה לקנות את המחשב. קיבלתי יחס אדיב, ומפרט שנראה לי מצויין במחיר לא גבוה. זו גם הגישה בה התחלתי לכתוב את הפוסט הזה. אבל ככל שהתקדמה העבודה עליו, התגברה בי התחושה שמשהו לא עובד פה כמו שצריך. פתאום שמתי לב שיותר מדי רכיבים נראים לי בעייתיים – יקרים מדי, חלשים או חזקים מדי – והחלופות שהכרתי נשמעו לי הגיוניות יותר.
אני לא יודע בדיוק מי או מה אחראים על הדיסוננס בין התחושות שלי, כי נראה שהכל נעשה פה בתום לב. אני לא מאמין שכפיר ניסה "לסבן" אותי, ולדחוף לי מחשב שאני לא צריך; גם התרשמתי ממנו שהוא שולט בתחום, אז אני לא יכול להאשים בזה את חוסר הכרתו את השוק; אולי זה הזמן שעבר מאז שהייתי בחנות? אולי שכחתי את הנימוקים לבחירות שלו בשבוע וחצי שעברו מאז? ואולי אני סתם בן–אדם שנוח להתרשם, ואני צריך להסתכל על הפרטים היבשים, ולא לתת לאנשי מכירות לסנוור אותי? אני לא יודע.
אבל בואו נחזור להתחלה – בניית המפרט. כדי לכוון את כפיר לכיוון מעט פחות כללי מ"מחשב לגיימינג" אמרתי לו שאני רוצה לבנות מפרט סביב ה-4870, ונתתי לדמיון שלו לרוץ.
ראשית – מעבד. כפיר, כמו רוב קודמיו, המליץ על ה–Q9550 מרובע הליבות של אינטל. לטענתו מעבד כפול ליבה פשוט חלש מדי. וכן, המשחקים של היום יודעים לנצל את כל ארבע הליבות. ובעתיד הקרוב יידעו לנצל עוד יותר טוב. לא נותר לי אלא להנהן, כי למעט דיעות של מוכרים אחרים ושל מגיבים פה ובפורומים, אין לי נתונים מוצקים בנושא. היום, יותר משבוע אחרי הפגישה, אני נוטה דווקא לכיוון ה–E8400 כפול הליבה, אבל שם, בחנות, הטענות של כפיר נשמעו מאוד הגיוניות.
לוח האם שכפיר ממליץ עליו למשחקים הוא ה–DFI LanParty DK P45-T2RS Plus.
DFI לא משתייכת לקבוצת השמות הגדולים כמו Asus ו-Gigabyte, אבל היא מייצרת מוצרים מצויינים שמיועדים לגיימרים. הלוח מגיע עם צינורות קירור מובנים וטכנולוגיית ABS. בניגוד לטכנולוגיה בעלת השם הזהה מתחום הרכב, היא דווקא עוזרת בהמהרה אוטומטית של המחשב. חוץ מזה, הלוח גם רגיש לקרינת UV, למי שאוהב את הדברים האלה. כפיר הוציא עבורי לוח כזה מהאריזה שלו והראה לי אותו, ואכן מדובר בלוח מרשים. שאלתי אותו לגבי לוח אם שמבוסס על צ'יפסטים יותר מתקדמים, כמו ה-X38 וה-X48, והוא אמר שאין סיבה לקנות אותם כרגע. ה-X38 בכלל ללא מיוצר כבר (זה נכון?), וה-X48 פשוט יקר מדי ביחס לתמורה שלו.
ההפתעה הגדולה עבורי באה דווקא מכיוון הזכרון. אחרי שכבר התכווננתי על 4GB של זכרון במהירות 800MHz, בא כפיר ואמר שעדיף בכלל ללכת על לא יותר מ-2GB של זכרון.
אהם, מה? כן, 2GB. המערכות של היום לא תומכות ב-4GB שלמים של זכרון פנימי, ובמקרה הטוב, עם ויסטה 64 ביט, אני אוכל לראות 3.5GB. אז עדיף לקנות זכרון בנפח קטן יותר ומהירות גבוהה יותר, ולהשקיע את הכסף במקומות אחרים. כרטיס מסך, לדוגמא. אם אני ארצה, תמיד אפשר להוסיף זכרון מאוחר יותר.
הקיט שכפיר הציע לי הוא ה–OCZ2N10662GK של OCZ, זוג מודולים בני ג'יגה כל אחד, במהירות של 1066MHz שמכוסים במפזרי חום ממש לא מרשימים, ואני הלכתי עם הבחירה שלו. בדיעבד אני חושב שהייתי צריך ללכת על הבחירה המקורית שלי. זכרון בנפח כפול ומעט יותר איטי עולה כמעט אותו דבר, ובכל מקרה הבדלי המהירויות כמעט חסרי משמעות.
בשביל לקרר את המעבד, כפיר הציע את ה–Scythe Ninja 2, גוף קירור אימתני במחיר סביר מאוד, שקיבל ביקורות מצויינות. רק חבל שהאריזה שהוא מגיע איתה גורמת לו להיראות כמו מוצר מזוייף מסין.
למפרט הזה הוסיף כפיר דיסק קשיח של (כולם ביחד) Seagate בנפח של (רק הבנים) 500GB, מדגם (ועכשיו הבנות) ST3500320AS וצורב DVD של Samsung במהירות X22, מדגם SH-S223.
את כל זה הכניס כפיר ל–Antec 300 For Gamers, מארז גדול ולא יקר (356 ש”ח), שלא מושך תשומת לב מיותרת אליו, אבל מתאפיין בזרימת אוויר מצויינת. כספק, כפיר המליץ על הOCZ600SXS של OCZ. אין ספק שמדובר במוצר איכותי, עם Active PFC ומאוורר שקט במיוחד, אבל בהספק של 600W נראה לי שמדובר ב-Overkill. גרסת ה–500W מומלצת גם היא, אבל כפיר טען שעדיף לי לקחת ספק חזק יותר, אם אני ארצה להוסיף רכיבים למחשב בעתיד.
אה רגע, מה עם כרטיס מסך? כפיר הציע שאם כבר חסכנו כסף ברכיבים (במבט מפוכך יותר לאחור קשה לי לראות איפה בדיוק חסכנו. חוץ מבזכרון לקחנו רכיבים איכותיים, שעולים בהתאם. אבל בזמנו ההצעה נראתה זולה), כדאי לשדרג מעט את כרטיס המסך, וללכת על ה–Gigabyte GeForce GTX 260, שמצוייד ב-896MB של זכרון פנימי. הוא עולה כ-130 ש"ח יותר מכרטיס Radeon 4870 עם 512MB, אבל גם חזק ממנו. כמה חזק? טוב, זה כבר עניין של נקודת מבט. כפיר הראה לי כמה בנצ'מרקים ש–Tom's hardware ערכו לפני מספר חודשים על 101 כרטיסי מסך, בהם ה-GeForce התעלה על ה-Radeon, אבל התעלם מלא מעט אחרים בהם המצב הפוך. בטבלה הזאת מופיעות התוצאות של כל הבדיקות שנערכו על שני הכרטיסים, ואפשר לראות שאף כרטיס לא מתעלה על השני באופן מובהק. במקרה הזה עולה כמעט מעצמה השאלה אם לא כדאי ללכת על הכרטיס הכי זול וזהו. האם כפיר באמת מאמין שמדובר במוצר טוב יותר, או שהוא ניסה לדחוף לי כרטיס יקר שלא שווה את הכסף? אין לי מושג.
נכון לעכשיו, הגענו למפרט במחיר של 5,805 ש"ח. כ-200 ש"ח פחות מההצעה של גולדטופ, וכ-900 ש"ח יותר מזו של פי.סי. סנטר (אם מורידים ממנה את מחיר הרשיון לויסטה). אבל מאחר שכבר היה לי נח עם המפרט ועם כפיר, ביקשתי להוסיף גם מערכת הפעלה, מסך, מקלדת ועכבר להצעת המחיר. אני מתנצל, זה לא היה אמור להתחרז. על ויסטה כפיר לא ממליץ, מהסיבות הידועות – כבדה מדי, לא מותאמת למשחקים, ובכל מקרה Windows 7 מעבר לפינה, אז כדאי לי להשאר עם ה-XP שלי.
בחודשים האחרונים התעניינתי יותר בחומרה מאשר בכל נושא הקיטים של מקלדת+עכבר, אז אני לא ממש יודע באילו פיצ'רים אני מעוניין, אם בכלל. לכן נתתי לכפיר יד חופשית להכניס להצעה את ה–Microsoft Wireless Laser Desktop 5000, סט סולידי למדי, שכולל מקלדת ארגונומית ועכבר נטול גינונים, במחיר של 379 ש"ח.
המסך שכפיר המליץ עליו הוא ה-Asus MW221C, במחיר של 1467 ש”ח. הוא גיבה את הבחירה שלו בעובדה שמדובר במסך שזכה במקום הראשון במבחן המסכים של HWZone, מה שבהחלט נתן לה גושפנקא מצויינת. רק כשחזרתי הביתה גיליתי שהוא הראה לי את תוצאות המבחן שנערך בתחילת השנה, ולא את אלו של האחרון, שכלל את הדגם החדש יותר של Asus, ה–VW222u. אז נכון, יש לא מעט שטוענים שה-221 עדיף על פני המחליף שלו, אבל הייתי מרגיש יותר טוב לגבי הבחירה אם כפיר היה מתייחס למבחן העדכני, ולמסך שניצח בו (ה–Chimei 222H), כי התחושה שלי כרגע היא שהוא הראה לי רק את הנתונים שתומכים בהמלצות שלו, ולא את כל מה שהוא יודע, בדומה למה שהוא עשה עם כרטיסי המסך.
אז מה יש לנו, בסופו של דבר:
מחיר סופי: 7,530 ש"ח.
אמנם במבט ראשון המחיר יקר, אבל צריך לזכור שזה מפרט מושלם, בעוד המפרטים הקודמים לא כללו מסך, מקלדת ועכבר, כך שמדובר במחיר סביר בהחלט.
בסופו של דבר, נשארתי לצערי עם טעם רע בפה מהחוויה הזאת. יכול להיות שאם הייתי יותר מתעניין, חוקר ושואל שאלות, ולא נותן לכפיר ליהנות מהספק, הייתי יוצא יותר מסופק מהמפרט הנוכחי, או עם מפרט אחר שהייתי יותר שלם איתו. אבל זה לא מה שקרה, לכן מה שנותר לי הוא להמליץ לא לזנוח את החנות, כי אני עדיין מאמין שמנהלים אותה אנשים עם כוונות טובות, אבל לא לקבל את ההמלצות שתקבלו כמובנות מאליהן.
התחנה השנייה שלי בגיחה הראשל"צית היתה פי.סי. סנטר.
יצאתי מגולדטופ בעשרה לשבע, כשבשבע פי.סי. סנטר נסגרת. למזלי, שתי החנויות מספיק קרובות זו לזו, והצלחתי אפילו למצוא חניה בקרבת מקום.
לקח לי קצת זמן עד שמצאתי את קניון ערי החוף, בו נמצאת פי.סי. סנטר. לאחר מה שהיה בטח שתי דקות אבל הרגיש כמו, אהם, יותר (נגיד, ארבע), מצאתי את המקום. עברתי מהר את השומר והשתחלתי לתוך החנות, נושם לרווחה.
החנות עצמה היתה אכזבה ביחס לחנות ממנה בדיוק יצאתי. היא נראית אפורה למדי ולא ממש מזמינה אנשים פנימה. כמה מסכים כבויים, לצד מספר דומה של מארזים, ציוד היקפי גנרי ומאווררים. סולידית. אין שם שום דבר שמושך את העין, ואני מאמין שאם לא הייתי מתכנן להגיע אליה מראש, וסתם הייתי במקרה באיזור, הייתי חולף על פניה בלי מחשבה שנייה.
התיישבתי מול נציג מכירות, ואמרתי לו שאני רוצה לקנות מחשב. מאחר ששנינו היינו קצרים בזמן (הוא רצה ללכת כבר הביתה, ולי היתה עוד חנות לעבור דרכה. וללכת הביתה), לא בזבזנו זמן על שיחות חולין, או על היכרות. אני חושב שקראו לו יוני או ברק. הצעת המחיר לא ממש ברורה בקטע הזה.
אמרתי לו שאני מחפש מחשב לגיימינג, לא במחיר ספציפי. משהו שייבנה סביב ATI 4870, ויתאים לו מבחינת הביצועים. יוני/ברק בנה לי מחשב מאפס, ועבר איתי רכיב רכיב – שאל אותי לדעתי, ואז אמר על מה הוא ממליץ. בסופו של דבר, תמיד הלכתי על ההמלצה שלו. זו הפעם הראשונה שנציג המכירות לא הציע לי מפרט מוכן ואמר את דעתו עליו רק בדיעבד, ואני הרבה יותר אוהב את הדרך הזו מאשר את הקודמות. למרות שהתוצאה הסופית יכולה להיות זהה בשתי הדרכים, אני מרגיש הרבה יותר מעורב בדרך הזאת, ולכן גם יותר שלם עם המפרט.
ברק/יוני התחיל עם המארז. מאחר שאני ממשיך עם גישת ה"אין לי מושג במארזים" שעבדה כל–כך טוב עד עכשיו, אמרתי לו שאין לי שום העדפה. הוא הציע את ה–Thermaltake Soprano VX VD6000BNS. זה מארז שחור וסולידי, כמו החנות, עם הרבה מקום לכוננים, כרטיסים ואוויר שיזרום. אמרתי לו שבסדר.
הספק שהוא המליץ עליו הוא ה–Thermaltake 550W W0134RI. גם עם ההמלצה הזאת הסכמתי. עם זאת, במבט לאחור, לאחר בדיקה באתר של Thermaltake, אני חושב שהייתי צריךך ללכת על ספק מסדרה שונה. לאו דווקא חזק יותר, אבל יותר מותאם לגיימרים. Purepower, לדוגמא. הספק הזה הוא מסדרת ה-TR2 של Thermaltake, שמיועדת יותר לשוק המיינסטרים ופחות לגיימינג. יש לה PFC פסיבי, בניגוד לאקטיבי של סדרת Purepower, וזרם נמוך יותר באופן יחסי.
אחר–כך הגיע זמנו של לוח האם. ברקוני הציע את ה–Gigabyte GA-EP45-DS3, בדיוק אותו אחד שהציע לי אופיר מגולדטופ, חצי שעה לפני–כן. שוב, אין לי הרבה מה להגיד עליו – לוח אמצע הדרך שכזה. לא זוהר, לא מציע פיצ'רים נוצצים. סולידי. מה שכן, עכשיו אני שם לב שכרטיס הקול שלו, ALC889A HD audio, מציע תמיכה מלאה ב-Blu-ray, מה שאומר 7.1 ערוצי קול לא מכווצים (או בכיווץ lossless, לחובבי הניטפוק), שזה טוב לתוכניות שלי לעתיד.
אחרי לוח האם בא המעבד. בריוני תפס אותי לא מוכן, כשבניגוד לכל הקודמים לו המליץ לי לקחת מעבד כפול ליבה, ולא מרובע ליבות. אין להם תמיכה אמיתית נכון לעכשיו, והתוספת במחיר לא שווה את זה, לטענתו. חוץ מזה, תמיד אפשר לשדרג בעתיד. המעבד שהוא המליץ עליו הוא ה–Core 2 Duo E8400. יש לו מהירות שעון של 3GHz, מטמון של 6MB וכאמור – זוג ליבות. מה המילה שאני מחפש? אה, כן. סולידי.
לקירור המעבד המליץ בוני על Big Typhoon VX CL-P0310 של Thermaltake, גרסא משודרגת של ה–Big Typhoon P0114 מהמפרט שהוצע לי בגולדטופ. זה נשמע לי אחלה. אישרתי.
ועכשיו – זכרון. יונרק הציע קיט בן שני סטיקים של OCZ OCZ2G8004GK, שמהווים 4GB של זכרון בסה"כ, CL-5 במהירות של 800MHz. אני, כרגיל, אישרתי.
כשאמרתי לו שאני רוצה דיסק של 500 ג'יגה, כבר ידעתי שהוא יציע לי את ה–ST3500320AS של Seagate. זה הדיסק שכולם מציעים, כל הזמן, כאילו אין חברות כמו WD או Maxtor יותר. אבל הי, אם כולם ממליצים עליו, כנראה שהוא לא יכול להיות גרוע.
למפרט הזה התווסף מאוורר Zalman ZM-F3 לקירור המארז, כרטיס מסך Sapphire ATI RADEON 4870 512MB (שוב, נראה שזו החברה היחידה שמייצרת כרטיסי מסך של ATI. כל חנות שלא עובדת עם יצרן ספציפי מציעה את הכרטיס הזה) וצורב AD-7200S של חברת Sony NEC (אותו אחד מהמפרט הראשון של גולדטופ).
כדובדבן על הקצפת, ביקשתי מבני שיכניס גם רשיון ל-Vista Home Premium להצעה. הוא הכניס, בלי שאלות או הצעות אחרות.
אז מה היה לנו:
מחיר סופי: 5,378 ש"ח.
וואו. מחיר שנמוך ביותר מ-600 ש"ח מההצעה הנמוכה של גולדטופ, וזה כולל מערכת הפעלה!
מצד שני, כשנזכרים שלקחתי מעבד שנמכר בחצי מהמחיר של המעבד שהוצע לי ע"י גולדטופ, הפערים מצטמצמים. אבל אם נוריד את מערכת ההפעלה מההצעה (סך של 475.32 ש"ח. זול בצורה משמעותית מהמחיר של גולדטופ) נקבל, גם עם ה-Q9550, מחשב שזול בכ-400 ש"ח מזה של גולדטופ.
יוניברק הוציא לי הצעת מחיר, והתחיל לעשות קולות של "היה נחמד, עכשיו תן לי לצאת מפה." אז אמרתי לו תודה רבה והלכתי, ממהר לחנות האחרונה לערב. בסופו של דבר יצאתי עם הצעה משובחת במחיר טוב מאוד, לדעתי. כאן כבר נכנס לשיקול האופי של החנות. אין מה להגיד – גולדטופ הרבה יותר מרשימה מפי.סי. סנטר, אבל האם ההבדל הזה שווה את ההפרש במחיר? את זה אני לא יודע. האם אני מוכן להוציא עוד 400 ש"ח רק תמורת הרגשה שקניתי במקום איכותי ואמין יותר (הרגשה שהיא לא בהכרח מוצדקת, דרך אגב. אין לי מושג מה רמת השירות של פי.סי. סנטר, וכבר למדתי שיש דברים יותר חשובים מאיך נראה הקנקן)? אין לי מושג. מה דעתכם?
במהלך הפרוייקט חלפו מול עיני לא מעט שמות של חנויות, בתגובות פה בבלוג, בזאפ או בפורומים השונים. זה מה שציפיתי שיקרה, כמובן. הפרוייקט לא היה נחשב כאחד ממממשי הפוטנציאל שלהם אם זה לא היה ככה (מתנצל על המבנה הבעייתי משהו של המשפט, אבל לא הצלחתי להתאפק מלהכניס מילה עם כל כך הרבה מ"מים ברצף). מה שלא ציפיתי לו זה שכל-כך הרבה מהחנויות המומלצות יימצאו בראשון לציון. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל חוץ מקניונים, מה יש בעיר הזאת? יש סיבה שהעיר הזאת מופיעה ביותר מדי עמודי "אודותינו" של החנויות השונות?
בכל מקרה, הקדשתי את ערב יום חמישי לגיחה לראשון. סימנתי לעצמי ארבע חנויות ממערב ראשל"צ שדי קרובות זו לזו, ויצאתי לדרכי, בתקווה להספיק לבקר בכולן. ספוילר: זה לא עבד. ביקרתי רק בשלוש מהן, וגם זה בקושי.
החנות הראשונה בה ביקרתי היא גולדטופ מחשבים. למרות שהבניין בו היא נמצאת נראה ישן וזנוח, החנות עצמה מרשימה מאוד. למען האמת, האסוציאציה הראשונה שהיא העלתה בי היא חנויות הפיות שאפשר למצוא באי אילו קניונים – מקום עם אווירה קסומה, מלא עד אפס מקום במוצרי צריכה שגורמים לחובבי הז'אנר לרטיבות קלה, ולכל השאר לגלגל עיניים ולחלוף על פניהם במהירות.
על שולחן בכניסה לחנות יושב לו מארז עמוס לדים שמחובר לטלוויזיית LCD מרובת אינצ'ים. מאחוריו, מעליו ומצדדיו אפשר למצוא מחשבים נישאים, אריזות של כרטיסים, מקלדות, עכברים, גאדג'טים ועוד כיד הדמיון הטובה. בהמשך נמצא קיר ה-Overclocking, עם שלל מאווררים, צלעות קירור, צינורות וכו'.
ההבדל בגישה בין החנות הזאת לשתי החנויות הקודמות בהן ביקרתי קופץ לעין כבר מהשנייה הראשונה, וברור לי מיד שהייתי שמח להיות לקוח של החנות הזו.
כעשר דקות אחרי שנכנסתי התפנה אלי אחד מנציגי השירות, ששמו, אם אני זוכר נכון, אופיר. אמרתי לאופיר שאני רוצה מחשב לגיימינג בסביבות 6-7K ש"ח, והוא הוציא לי מיד מפרט בסכום המבוקש. זה מחשב שהוא בנה ללקוח לפני שבוע, ומאז מכר לא מעט מחשבים במפרט זהה.
הנה מה שהוא הציע (הערת שוליים: הפעם אני לא צריך לנחש או להסתמך על הזכרון שלי – אני פשוט מעתיק את המפרט שכתוב בהצעת המחיר שאופיר נתן לי. מסתבר שחנויות שמעריכות את הלקוח שלהן מסוגלות להוציא הצעות מחיר):
מחיר כולל: 6,764.53 ש"ח.
מאחר שהמחיר נראה לי גבוה למדי (מעל 8,000 ש"ח אם אני אוסיף מסך, מקדלת ועכבר, שלא לדבר על מערכת הפעלה), תהיתי איפה אפשר לקצץ, בשביל להפוך את המחשב לפחות מחורר–כיסים.
הזכרון היה הראשון להפגע. אופיר הסכים עם הצעתי לקצץ אותו בחצי ל-4GB, תמורת הפחתה של 400 ש"ח במחיר הכולל.
במעבד אופיר המליץ לא לגעת. למרות שמעבד כפול הליבות הפופולרי היום (E8500) עולה בערך מחצית מה-Q9550, החלפת המעבדים תפגע מאוד בביצועים של המחשב, לטענת אופיר.
לוח האם הוא לוח סולידי, שמבוסס על הצ'יפסט P45. לא משהו לכתוב עליו הביתה או בבלוג. אופיר טוען שלוחות המבוססים על צ'יפסטים מתקדמים יותר ייקרו את המחשב בצורה ניכרת, ולא ישפרו את הביצועים עד כדי כך. אני לא ממש מעוניין בזה, אז השארתי את הלוח במקומו.
על כרטיס המסך אין מה להרחיב. מי שעוקב אחרי הפרוייקט יודע שזה הכרטיס ששמתי עליו את העין עוד מלפני שהפרוייקט התחיל, ואני אשמח לראות אותו יושב בגאון על לוח האם שלי. כאילו, לראות אותו מטאפורית. אני לא בקטע של חלונות.
העברתי מבט מהיר על שאר הרכיבים, והעדפתי שלא לגעת בהם. במארזים, ספקים וקירורים למיניהם אני עדיין לא מבין, אבל מהקצת שלמדתי כאן בבלוג נראה שמדובר במוצרים איכותיים, מחברות ידועות ופיצ'רים מגניבים כמו Active PFC. הצורב לא באמת משנה לי, וגם לאופיר לא, מסתבר. זה הרכיב היחיד שנזרק כלאחר יד לתוך המפרט. רק צריך משהו שיצרוב DVD במהירות של X20. לא משנה של איזו חברה, או מה התכונות הייחודיות של כל כונן. זה היחס שצורבים מקבלים בכל חנות אליה הגעתי. על כל רכיב אחר, החל מהמעבד ועד המאוורר של המארז, אפשר באופן תיאורטי לפתח דיון שלם, אבל על צורבים אין לאף אחד מה להגיד.
שאלתי את אופיר לגבי כונן Blu-ray, שמאוד קוסם לי לצרף למחשב, אבל במחיר של 800-900 ש"ח, עדיין מוקדם מדי להכניס אותם למחשבים ביתיים. אולי בשנה הבאה.
אופיר בנה לי מפרט חדש, שמבוסס על הקודם עם מעט שינויים שהוזילו את המחשב כמעט ביותר מ-700 ש"ח. הנה הוא לפניכם:
מחיר כולל: 6,023.69 ש"ח
ההבדלים בין שני המפרטים כוללים, חוץ מהזכרון כמובן, ספק עם הספק מקסימלי נמוך יותר, צורב מחברה שונה וקירור מעבד של Thermaltake, במקום זה של Zalman.
אין לי בעיה עם אף אחד מהשינויים, וזה מפרט שאני הרבה יותר שלם איתו.
אם תרצו להוסיף גם מערכת הפעלה, רשיון ל-Windows Vista home Premium יעלה לכם 618 ש"ח. זה המחיר הכי יקר לרשיון שנתקלתי בו, במאתיים ש"ח בערך, ואני חייב להודות שאני לא מבין למה בכלל יש הבדלים. מיקרוסופט לא מפקחים על המחירים של התוכנות שלהם? בכל מקרה, אופיר לא ממליץ על ויסטה כי היא כבדה מדי, והציע שאני אשאר עם XP. אני נוטה להסכים איתו. אין סיבה לקנות את ויסטה כרגע, בטח שלא במחיר כזה, ובטח לא כש-windows 7 מעבר לפינה.
אגב, בלי קשר למפרט שלי, בסוף השיחה אופיר הפנה את תשומת לבי לערימה של רכיבים שנמצאה ממש מאחורי. לא שמתי לב אליה, כי היא השתלבה בין שאר המארזים והרכיבים שהיו על הרצפה בחנות (סוף היום, מארזים מורכבים מתחילים לצאת מהמעבדה לקראת משלוח ללקוחות). היו שם מארז ענק, זוג כרטיסי 4870X2 עדיין באריזתם המקורית, מאווררים, כוננים וכו'. מסתבר שמדובר ברכיבים שייכנסו כולם למחשב בשווי כ-27,000 ש"ח, שאמור להיות מורכב ברגע שאחרון הלקוחות (שזה אני) יעזוב את החנות, ומיועד ללקוח שיש ללו כנראה יותר מדי זמן וכסף על הידיים (ואני שונא אותו באופן רשמי).
כשמולי עומד מחשב שהמעבד שלו (QX9770) עולה יותר מכל המחשב העתידי שלי, קיבלתי קצת פרופורציה בקשר למיקומו של הבייבי שלי על הציר, כמו גם הגדרה מחודשת למושג "מפלצת".
בסופו של דבר, אני מסמן את הביקור ב"גולדטופ" כהצלחה. הוא הצליח למחוק את החוויה המשותפת משתי החנויות הקודמות שביקרתי בהן, הראה לי שעדיין יש מוכרים שמבינים מה שהם עושים, והיווה פתיח מצויין להמשך הערב, שעליו יסופר בפוסטים הבאים.
השבוע המשכתי את מסורת ה"הייתי בסביבה, אז נכנסתי", שאני שומר עליה עוד מתחילת ימי הפרוייקט, לפני שבועיים. אז מאחר שהייתי באיזור יד אליהו, החלטתי לקפוץ ל"אייבורי" ולראות מה יש להם להציע.
לא, זה לא ממש נכון.
האמת היא שארגנתי לעצמי סידורים ביד אליהו כדי שאני אוכל לבקר בחנות הזאת. למרות ההבטחה שלי שאני לא אדלג על KSP ו"אייבורי" בסבב הנוכחי, התחילה להתגבש אצלי ההחלטה שאת המחשב הזה אני לא אקנה באחת מהרשתות הנ"ל, והתגובות שלכם פה בבלוג עזרו לא קצת לחזק את דעתי.
אבל, הבטחה זו הבטחה (אם לא לכם, לפחות לעצמי), ולכן העליתי את "אייבורי" לראש התור, כדי להוציא אותה מהמערכת כמה שיותר מהר.
סניף ת"א, כמו כל הסניפים של "אייבורי" שפגשתי עד היום, מחולק לשניים – מאחורה המעבדה + מכירות ציוד היקפי, ומקדימה צוות מכירות מחשבים. בצהרי יום שישי הצוות נמצא בתפוסה מלאה – 3 אנשי מכירות שמשרתים קהל כמו רופאים בקופת חולים – הלקוח מתיישב, מדבר עם המוכר בין 5 ל-10 דקות, ויוצא עם כמה ניירות ביד וכמה אלפי שקלים פחות בחשבון הבנק שלו.
אחרי כ-20 דקות של ישיבה בתור, הגיע תורי לשבת מול יותם (שם בדוי. למה בדוי? ראו את הפוסט הקודם), נציג המכירות. אמרתי לו שאני מעוניין במחשב לגיימינג (“מה?" “גיימינג. משחקים, כאילו.” “אה, אוקיי" ) במחיר של 6-7K שקל, ומוכן לעלות ליותר מ-7, אם הוא רואה לנכון. כאן יותם הפתיע אותי כשאמר שהוא לא רואה סיבה לשלם כל כך הרבה על מחשב שכזה, והוא יציע לי מחשב מצויין בסכום נמוך יותר. כמה תקתוקים על המחשב, ועל המסך של יותם הופיע המפרט להלן, בערך (למה בערך – בהמשך):
מעבד: Intel Core 2 Quad Q9550
לוח אם: MSI P965 Neo-F V2 (כנראה)
זכרון: 2X2GB Kingston (לא זוכר את הדגם המדוייק)
כרטיס מסך: MSI GeForce 9800 512GB (לא זוכר את הדגם המדוייק)
דיסק קשיח: Seagate Barracuda 500GB
ספק: 500W EZCOOL
צורב: LG (לא זוכר את הדגם המדוייק)
מקלדת + עכבר + רמקולים בחינם.
המחיר הסופי, כולל מע"מ: קצת יותר מ-5,800 ש"ח.
כמה מילים על המפרט עצמו:
המעבד זהה לזה שהוצע לי ע"י עודד מ-KSP בזמנו. זה מעבד מרובע ליבות במהירות של 2.83GHz, והוא בין החזקים שאינטל מציעה לשוק הפרטי. עבור מחשב במפרט שביקשתי, מדובר ככל הנראה ב-Overkill. במיוחד כשאנחנו מדברים על רף מחיר של מתחת ל-6,000 ש"ח, עדיף לרכוש מעבד חלש יותר, ולהשקיע את הכסף במקומות אחרים. כרטיס מסך חזק יותר, לדוגמא.
לוח האם מבוסס על P965של אינטל, צ'יפסט ותיק, בן יותר משנתיים, ללא תמיכה ב-DDR2 מעל 800MHz. נראה כאילו מישהו במחסן רוצה להפטר מהמלאי שלו.
כרטיס המסך הוא האחרון מהסדרה הקודמת של Nvidia. עדיין מחזיק מעמד יפה מאוד בבנצ'מרקים, אבל לא משהו שהייתי ממליץ עליו ככרטיס הגרפי היחיד של מחשב מתקדם.
המסך הוא בין המסכים הפופולריים ביותר כרגע (הכי פופולרי, לפי דירוג זאפ). הוא מקבל ביקורות טובות מאוד כנראה בזכות המחיר הנמוך (יחסית) שלו. אבל אני עדיין מעדיף את סדרה T, שפשוט נראית טוב יותר. לא צריך להזכיר שהוא מבוסס על פאנל TN, נכון?
לטענת יותם, זה מפרט החלומות שלו, וגם אם הוא היה רוצה הוא לא היה יכול להציע לי מפרט יקר יותר. מה שחשוב לו במחשב למשחקים, לטענתו, זה מעבד חזק, כרטיס מסך טוב וספק שישרוד בעומס. כל השאר זה זוטות.
הסתכלתי על המסך, ולא ידעתי מה להגיד. מה אני אומר למוכר שטוען המפרט הנ"ל הוא הכי טוב שהוא יכול להציע לי?
ניסיתי לשאול אותו לגבי כרטיס המסך – למה לא ATI, לדוגמא? “אין צורך," אמר לי יותם. אם אני רוצה, אני יכול להחליף את הכרטיס המוצע "בַ-ATI” (“ב" מיודעת, כאילו יש רק כרטיס אחד ל-ATI, או שמדובר בדגם נוסף של אותה חברה), הביצועים שלהם זהים, ופשוט יהיה כתוב לי שם ATI במקום GeForce.
אם הייתי בן–אדם עם קצת יותר כבוד עצמי וקצת פחות חשש מ"מה אנשים יחשבו" הייתי קם ועוזב בו במקום. אני לא יכול לחשוב על דרך טובה יותר להרים דגל שמסמל "אנחנו לא מקצוענים", חוץ, אולי, מלתלות על הקיר דגל שכתוב עליו "אנחנו לא מקצוענים". אבל גם אז אנשים עוד עלולים לחשוב בטעות שמדובר באיזה הפוך על הפוך מתוחכם.
אזרתי כוחות והמשכתי הלאה, לתהות לגבי לוח האם. נזהרתי במילים שלי, שלא יחשוב שאני מתנשא מעליו כשאני משתמש במילים גבוהות כמו "צ'יפסט", אבל תהיתי למה בחר דווקא בלוח האם הזה, ולא במשהו מתקדם יותר, כמו P45, או אפילו X38.
גם בזה אין צורך, ענה לי יותם. הלוח הזה מספק תמיכה בעד 8GB של זכרון, וזה מספיק בשביל הצרכים שלי. אין לי סיבה לקחת לוח יקר יותר, שתומך ב-16GB, כי אני לא אשתמש בתכונות האלה. מיותר להגיד שמבחינתו זה כל ההבדל בין הצ'יפסטים השונים, אז אני לא אגיד את זה (מיותר גם להגיד ש-X38 לא תומך ב-16GB, אלא רק ב-8, בדומה ל-P965, אבל אני אגיד את זה בכל זאת).
לא ראיתי שום צורך לפתח איתו שיחה רצינית יותר, אז ביקשתי הצעת מחיר, כדי שאוכל לכתוב עליה בבלוג. לולא החוויה עם KSP, התשובה שלו היתה מפתיעה אותי, אבל נראה שלא סתם שתי הרשתות האלה יושבות אצלי תחת אותה קטגוריה. מסתבר שלפי מדיניות החברה לא נותנים ללקוחות הצעות מחיר רשמיות. עוד מסתבר שלפי מדיניות החברה אסור לי לרשום את פירוט המפרט שהוצע לי (לטענת יותם, לפחות). יותם אמר שאם אני מעוניין אני אוכל למצוא באתר של "אייבורי" את כל הרכיבים, לצד המחיר שלהם. הוא טעה. באתר החברה מופיעים חלק מהרכיבים, כמעט תמיד ללא ציון המחיר שלהם. לכן את המפרט הנ"ל הרכבתי מרסיסי הזכרון שלי, ומקצת המידע שמצאתי באתר החברה.
אני לא איש עסקים, ולכן לחלוטין לא מבין את ההתנהלות העסקית של שתי הרשתות. יכול להיות שמדובר בדרך לתת לנציגי המכירה גמישות גדולה יותר במחירים שהם מציעים ללקוחות, וגם יכול להיות שלא. זה לא משנה. חברה שלא מוכנה לשקיפות מלאה מול הלקוחות שלה, בייחוד בשוק תחרותי שכזה, משדרת חוסר אמינות, ומעלה בי לא מעט חששות לגבי הכשרות של המוצרים שהיא מוכרת ושל השירות שהיא מציעה.
לכן, כל עוד המדיניות של "אייבורי", KSP וכל רשת אחרת מונעת ממני לקבל הצעת מחיר מלאה, הכוללת פירוט מלא של רכיבי המחשב ומחיר של כל רכיב, המדיניות שלי היא לא לקנות ממנה כלום, ולהמליץ לכל מי שאני מכיר, ולכל מי שקורא את הדברים שאני כותב, לפעול בדרכי.
לפיכך, אם ההמלצה שלי שווה משהו, אני ממליץ בזה לא לרכוש מוצרים, בין אם מחשבים שלמים, חומרה או ציוד היקפי, מ"אייבורי" ודומותיה.
אגב, במהלך השיחה שלי עם יותם הבנתי פתאום את הקטע של "אייבורי" – היא ממצבת את עצמה כרשת של העמך. העמך לא ממש מבין במחשבים, מותגים ומספרים, ולכן נציגי המכירה לא נדרשים גם הם להפגין הבנה. מה שחשוב זה להציע מחשב במחיר כמה שיותר נמוך, ולתת ללקוח תחושה שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. נציגים שיודעים יותר מדי עלולים לבלבל את הלקוח עם כל האותיות האלה באנגלית. לכן עדיף לשכור אנשים שמדברים את שפת העם, ושיודעים איך למכור לו את מה שיש במחסן כרגע, במקום להשקיע בנציגים ששולטים בחומר.
אז תודה, אבל ברשותכם אני אקח את העסקים שלי למקום אחר, שרואה בי יותר מאשר כספומט.