לפני שלושה ימים התחלתי באופן רשמי את סבב החנויות שלי בחיפוש אחר מחשב חדש.

החנות הראשונה שנבחרה, ללא כל סיבה למעט העובדה שבמקרה אני והחברה שלי היינו בסביבה שלה, היא הסניף הרמת–גני של רשת KSP. למיטב ידיעתי, ביחד עם "אייבורי" אלו שתי רשתות חנויות המחשבים הגדולות ובעלות המוניטין הגרוע ביותר בארץ. אני לא יודע מהם בדיוק הגורמים למוניטין הזה, אבל מאחר שבאופן אישי עוד לא נכוויתי מאף אחת מהרשתות (בבית של ההורים שלי יושב כבר שלוש שנים מחשב מבית אייבורי, ועד עכשיו הוא לא עשה לי בעיות. טוב, חוץ מהספק שלו שהתאבד לפני חצי שנה בערך) ולא הבחנתי בביקורות קוטלות במיוחד בזאפ, לא ראיתי לנכון לוותר עליהן בסבב הנוכחי.

למי שטיפל בי בחנות קראו עודד (שם בדוי. למה בדוי? פרטים בסוף הפוסט). בן אדם חביב, בסך הכל, עם נטיות ערסיות, מהז'אנר שאליו שייכים רוב המוכרים בחנויות מחשבים שלא נקראות "באג". אני תוהה לאן נעלמו כל אותם חנונים לבנבנים ומחוצ'קנים שחלום חייהם היה לעבוד בחנות מחשבים כשהם יהיו גדולים (אני יודע שאני לא הייתי היחיד). האם כולם עברו להייטק?

עודד שאל אותי אם יש לי מפרט מוכן, או שאני סומך על הטעם שלו. מאחר שאחת המטרות שלי בפרוייקט הזה היא לבחון את הטעם של המוכרים בארץ, ביקשתי ממנו להרכיב לי מפרט בסכום של 7-8K ש"ח, ונתתי לו לרוץ. אחרי מספר דקות של תקתוקים מול המחשב ותהייה באיזה כרטיס מסך אני מעוניין (Radeon 4870, 512M. אני בינתיים דובק בהחלטתי המקורית) הוא פנה אלי עם הצעת מחיר למחשב בסכום של 7,805 ש"ח.

מאחר שמדיניות הרשת היא לא להדפיס הצעות מחיר (מדיניות שבהחלט לא מוסיפה להם נקודות), אני לא זוכר בדיוק מה כלל המפרט, אבל אני אנסה כמיטב יכולתי ( עם מעט עזררה מהקטלוג המקוון שלהם):

• מעבד: Intel Core 2 Quad Q9550

• לוח אם: Asus Maximus II Formula

• זכרון:  2x2GB Corsair Dominator TwinX CL, DDR II, 1066

• כרטיס מסך: Sapphire HD 4870 512MB ‎

• דיסק קשיח: Seagate Barracuda, 1TB

• מסך: LG W2284F

• עוד כמה דברים פחות מעניינים: מארז, ספק 750W, גוף קירור, צורב DVD ומערכת הפעלה.

כמה דברים לשים לב אליהם:

המעבד המומלץ על–ידי עודד הוא המעבד החזק (והיקר) ביותר המוצע למכירה ע"י KSP. יש לו נתונים מצויינים – 2.83GHz, ארבע ליבות, 12MB cache ועוד דברים שאין לי מושג לגביהם. אבל האם באמת שווה להוציא עליו 1580 ש"ח? לטענת עודד– כן. כשתהיתי לגבי מעבדים זולים יותר, הוא אמר שגם ה–Q9400 (ב-400 ש"ח פחות, 2.66GHz ו-6MB cache) יהיה טוב, אבל הזהיר אותי מלרדת נמוך יותר, וחס וחלילה מעבד כפול–ליבה, כי הוא לא ישרוד את המשחקים של העתיד הקרוב.

מלוח האם עודד מאוד התלהב. הוא דאג להביא אחד כזה מהמחסן ולהוציא אותו מהאריזה, כדי שאני אראה מקרוב על מה המהומה, ואכן הלוח הוא מה שנקרא A real beauty. ובתג מחיר של 1,150 ש"ח, כדאי לו להיות כזה. הוא מאסיבי ושחור, עם נגיעות של כחול, לבן ואדום. יש לו שלל סלוטים, כניסות ויציאות, יכולות OC מובנות, שני כרטיסי רשת ואם זה לא מספיק, הוא מגיע עם כרטיס קול Creative X-Fi SupremeFX שמתיישב עליו.

הבעיה הגדולה איתו, למעט תג המחיר, היא שהוא מבוסס על ערכת השבבים P45, בעוד אני תכננתי על ה-X38. בדיקה קצרה שערכתי הראתה אמביוולנטיות בשאלה הקלאסית "מי יותר עדיף?" בין ה-P45 ל-X38, אבל אני עדיין נוטה לכיוון האחרון. ואם אני מתבקש להוציא כזה סכום על לוח אם, אני מצפה שהוא גם יהיה מבוסס על הצ'יפסט המתקדם יותר. ולמרות זאת, מאוד מדגדג לי לקנות אחד כזה. הוא באמת מאוד יפה.

עודד, אגב, הראה לי חשבונית הנושאת את שמו (וככה גיליתי איך קוראים לו, כי הוא לא טרח להציג את עצמו), כדי להראות לי שהוא בדיוק רכש לעצמו לפני זמן–מה את לוח האם והזכרונות עליהם הוא המליץ לי, ועוד במחיר גבוה יותר.

המסך שעודד המליץ עליו לא נמצא בחנות באותו זמן, אבל נשמע היה שעודד מאוד התרשם ממנו. הוא לא ידע להגיד לי מה סוג הפאנל שלו (אם כי במחיר של כ-1,200 ש"ח הנחתי שזה TN, ובדיקה מאוחרת יותר איששה את חשדותי), אבל אמר שיש לו צבעים נהדרים, ועוד כל מיני דברים שלא ממש הקשבתי להם. ככל שאני יותר חושב על זה, אני מניח שאת המסך אני אקנה בנפרד. בשביל מסכים ורמקולים צריכים אנשים שיותר קרובים לקולנוע ביתי, כנראה.

שינויים אפשריים במפרט כללו הורדת המהירות של הזכרונות ל-800MHz (בהנחה של 40 ש"ח מהמחיר הסופי), הורדת נפח הדיסק הקשיח בחצי (300- ש"ח) ושדרוג ל-GeForce GTX 260, עליו עודד ממליץ יותר מעל ה-4870 (+200 ש"ח).

ההתרשמות הסופית שלי היא פחות מחיובית, בסופו של דבר. המחיר אמנם נמוך, ו-KSP מתחייבים למחירים נמוכים יותר מכל הצעה אחרת, אבל המוניטין שלהם נוטה להכריע את הכף לצד השני. מה גם שלאור המשיכה של עודד (שהוא אמנם רק מוכר אחד, אבל עבורי הוא מייצג את רוח החנות) לכח על חשבון אלגנטיות, אני חושש שאם כן אקנה את המפרט הנ"ל אני אצא בתחושה ששילמתי מעט יותר מידי עבור המפלצת שקיבלתי.

נו, אני רק בתחילת הדרך. Miles to go before we sleep.

עריכה:

בגרסה המקורית של הפוסט הזה והבא הופיעו שמותיהם האמיתיים של הנציגים שעזרו לי. עשיתי את זה כי לדעתי הקוראים רשאים לדעת מי הבנאדם שנתן לי את השירות, וכי ראוי שאותם אנשים יקבלו פידבק על העבודה שלהם – בין אם הוא חיובי או שלילי.

זה הכל טוב ויפה כל עוד אני בלוגר, שאמנם כותב בבלוג המשחקים הכי נקרא בארץ, אבל הוא עדיין נישתי להדהים. עם זאת, לאור החשיפה המוגברת שהפוסטים של הפרוייקט קיבלו לאחר שפורסמו ב"נענע", החלטתי לשנות את שמם של הנציגים, ואת שמות כל הנציגים שיופיעו בפוסטים העתידיים (אם אני אחשוב שיש להם או לרשתות שהם מייצגים סיבה להפגע ממה שכתבתי), וזה משתי סיבות: ראשית – אני לא רוצה להסתבך עם תביעות על הוצאות דיבה, ושנית – אני לא מעוניין לתת לרשתות הללו שעיר לעזאזל כך שיוכלו להתנער מהטענות שהעליתי נגדם.

הי, מה המצב? זוכרים אותי?

פעם הייתי כותב פה קצת יותר, אבל לאחרונה אם השם שלי נראה בבלוג זה רק כי זיירמן מזכיר אותו.

זה לא שאין לי תירוצים טובים להיעלמות שלי, דווקא יש לי – העבודה שלי שואבת את רוב שעות הערות שלי, את שאר השעות אני מבזבז בעיקר בעבודה על פסטיבל "אייקון" (שהולך להיות אחלה פסטיבל, וכולכם מוזמנים), ואם נשאר לי קצת זמן אז אני יכול גם להתייחס לחברה שלי. ככה שבסוף היום אני בדרך-כלל נשכב מותש על המיטה, בלי יכולת להרכיב משפט אחד הגיוני, שלא לדבר על משהו מעט יותר מורכב כמו, נגיד, פוסט.

אבל כל זה לא באמת צריך לעניין אתכם. אז למה אני בכלל כותב את זה?

ראשית, כי זה בלוג ומותר לי.

שנית, כי זה אולי המקום להתנצל בפני זיירמן על זה שאחרי שהוא נתן לי במה לכתוב, הציג אותי בגאון לפניכם וארגן לי מקום בדף ה"מי אנחנו" של הבלוג, לא גמלתי לו בכתיבת שלל פוסטים משעשעים ומחכימים כל שבוע (במחשבה שניה, זה לא. אז תשכח מזה, זיירמן).

שלישיתשנית, כי הגיע הזמן לשינוי. תזרים המזומנים לחשבון הבנק שלי מצד אחד, והתקרבות סיום העבודה על "אייקון" מצד שני הביאו אותי למסקנה שעכשיו יהיה זמן מצויין לקיים את ההבטחה שלי לעצמי מהשנה שעברה ולרכוש לעצמי מחשב חדש. גם העובדה שהמחשב הנייד שנשאתי על גבי בארבע השנים האחרונות החזיר את שבביו לבורא לפני כמה ימים בהחלט תרמה להחלטה.

תמיד בתקופה שלפני רכישת מחשב חדש אני מגלה עד כמה אני לא בעניינים בכל נושא החומרה. ברגע שיש לי מחשב אני מאבד עניין די מהר במירוץ החימוש של המעבדים, לוחות האם, הכוננים הקשיחים, כרטיסי המסך, הזכרונות או פתרונות הקירור, ואין לי מושג מי החברה המובילה, איזו טכנולוגיה היא בעלת ההייפ בימים אלה, או איזה רכיב דורש עכשיו גוף קירור ומאוורר משל עצמו.

זו התקופה בה אני מתחיל להתוודע מחדש לאתרי החומרה השונים (עבורי אלו Tom's Hardware הקלאסי בשביל המקצועיות ו-HW Zone בשביל הזווית הישראלית. השנה גיליתי את IOPaneL, שנראה לי גם הוא רציני למדי, אם כי סובל ממחסור חמור בעריכה ועריכה לשונית, וחבל), משנן סדרות חסרות הגיון של מספרים ואותיות שמסמלות מעבדים, Chipsets של לוחות אם וכרטיסי מסך, מהירויות, נפחים ושאר דברים שעושים לגיקים רטוב.

בסופו של דבר אני מתכוונן על מפרט כזה או אחר (הבחירות הנוכחיות שלי נמצאות בנספח לפוסט זה), ואז הולך איתו לחנות, רק בשביל לשמוע מהמוכר שהמפרט הזה הוא זבל ושעדיף לי להוציא עוד 2,000 שקל על "מחשב תותח באמת".

אז הפעם אני הולך בדרך קצת שונה.

אני מתכבד בזאת להכריז על פרוייקט "עידן קונה מחשב" (אכן, תקופה קשה לכישורי הקופירייטינג שלי).

הפרוייקט מורכב משני שלבים – שלב תיאורטי ושלב מעשי. בשלב התיאורטי אני מבקש את עזרתכם, כמו זיירמן בזמנו – על מה אתם ממליצים? ממה להזהר? באילו חנויות כדאי לקנות, ומאילו להתרחק? ואולי בכלל כדאי קונסולה?

עוד כשבועיים, כש"אייקון" כבר יהיה מאחורינו, הפרוייקט יעבור לשלב המעשי שלו. בשלב זה אני אתור את חנויות המחשבים בארץ (אם כי ככל הנראה "הארץ" תצומצם לגוש דן, מטעמים פרקטיים) בחיפוש אחר המחשב העתידי שלי, ואעלה את הרשמים שלי מהביקורים בחנויות השונות לבלוג.

זהו, מכאן זה אתם.

נספח לפוסט

אני מוכן להוציא 7,000-8,000 ₪ על המחשב, כולל הכל. השיטוטים באתרים השונים הביאו אותי למסקנות הבאות בקשר למפרט שלו:

• כרטיס מסך – לא היתה הרבה התלבטות כאן. ה-Radeon HD4780 של ATI מקבל ביקורות נהדרות בכל מקום שזכה לכתוב עליו. הגרסה בעלת חצי ג'יגה של זכרון נמכרת סביב ה-1,300 ₪ (זאפ).
• לוח אם – ליין ה-Chipsets הנוכחי של אינטל כולל בינתיים את X38 ו-X48. הטענות ברשת הן שאינטל שיחקו קצת מלוכלך, ושההבדלים בין שני הדגמים (בעיקר תמיכתו של ה-X48 ב-FSB גבוה יותר) הם רק למראית עין, ובתכל'ס ה-X38 מסוגל לכל מה שהדגם היקר יותר מסוגל לעשות. אני לא אתפלא אם זה נכון, כי זו לא הפעם הראשונה שאינטל עשתה את הטריק הזה. שלוש סדרות מעבדי הפנטיום הראשונים, במהירויות של בין 75MhZ ל-120MhZ היו בעצם זהות, כשההבדל היחיד הוא המדבקה על פני כל סדרת מעבדים.
• זכרון – שני סטיקים של DDR2 בני 2GB כל אחד שיתנו לי 4GB של זכרון בסה"כ מספקים אותי נכון לעכשיו.

• מסך – ייעודו העיקרי של המחשב הוא אמנם משחקים, אבל אני גם אשתמש בו לצפייה בתכני וידאו. לכן, עם המעבר לתכני HD (High Definition), אני רוצה מסך שיתמוך ב-Full HD. רוב המסכים שמוצעים למכירה הם בעלי רזולוציה WSXGA+ (1680X1050), שנמצאת איפושהו בין HD Ready (1366X768) לבין Full HD (1920X1080). זה אומר שתכני HD אמיתיים (נגיד, סרטי Blu-ray) צריכים להתכווץ בשביל להיות מוצגים על מסכים כאלה.
  בשביל לתמוך בהצגה מלאה של תכני HD (מה שנקרא Pixel to pixel), צריך מסך עם רזולוציה של WUXGA (1920X1200) לפחות. אגב, 120 השורות הנוספות של WUXGA ביחס ל-Full HD נובעות מכך שיחס המסך של מסכי מחשב מעט פחות רחב מזה של טלוויזיות (16:10 במסכי מחשב לעומת 16:9 בטלוויזיות).
  מסכי WUXGA מגיעים בגדלים של החל מ-24", והמסך שתפס את תשומת הלב שלי הוא ה-Samsung T240. בדומה ל-4870, המסך הזה הוא חביב המבקרים ובמחיר של כ-1,700 ₪ (זאפ) ואולי פחות מזה במכרזים, אין לו מתחרים באיכות וביופי.

• מעבד – מהיר עם שתי ליבות? איטי עם ארבע? אינטל? AMD? וואלה, לא יודע.