Firewatch הוא משחק של 3-4 שעות שעולה 20 דולר. אני אומר את זה כבר מהרגע הראשון מכמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא שקשה להעביר את התחושה של ״מה זה Firewatch״. האינטרנט אוהב להתשתמש במונח ״Walking Simulator״, אבל זה מונח שנועד בשביל להשפיל את הז׳אנר. בתגובה אליו, מבקרי משחקים פלצניים משתמשים במונחים כמו ״ספרות אינטראקטיבית״, אבל אז הם סתם מעוררים תחושת אי-נוחות.

הסיבה השנייה היא שיש הרבה מאוד אנשים שזה סיפור מאוד גדול עבורם.

כבר כתבתי את זה בעבר בביקורת על The Stanley Parable: או שאתם שייכים לקבוצת האנשים שמוכנה לשלם 20$ עבור משחק של 3 שעות, או שאתם יכולים לחכות לכך שהוא יזכה להנחה משמעותית ב- Steam, אבל כך או כך, אני ממליץ לכם בחום לשחק ב- Firewatch.

המשך »

לפעמים קל לשכוח שמשחקי וידאו הם דבר יחסית חדש. עם גרפיקה מדהימה ועולמות גדולים ומרשימים ו-voice acting ועיצוב מוקפד, לא חסרים דברים שיסיחו את דעתנו מהעובדה שעדיין יש לא מעט ללמוד ולשפר. Case in point: עד יחסית לא מזמן נראה ש-quick time events הם פשוט משהו שנצטרך לסבול לנצח. למרות שדי היה קונצנזוס שהם כמעט תמיד גרועים או לפחות לא מוסיפים כלום, הם המשיכו לצוץ בכל מקום, בכל ז’אנר, בלי שום שיפור נראה לעין. דייויד קייג’ אפילו הצליח ליצור ז’אנר שלם שכולו QTEs. ואז, יום אחד, התעוררנו ופתאום שמנו לב שמחוץ למשחקים של Telltale, הם די נעלמו. And there was much rejoicing.

או שמא?

המשך »

רצה הגורל, ומעולם לא היתה בגיימפאד ביקורת XCOM: Enemy Unknown. הקלטנו עליו פרק מיוחד של ״גיימפוד״, שיבחנו אותו בתור אחד ממשחקי השנה של 2012, הזכרנו אותו שוב ושוב בבלוג ובפודקאסט לאורך השנים, אבל ביקורת? מעולם לא. אז, באיחור קליל, קבלו את הביקורת ל- XCOM.

זה סיפור ישן וידוע. הקלישאה הכי גדולה בספר הקלישאות הגדולות של המדע הבדיוני. חייזרים פולשים לכדור הארץ. יש להם כלי נשק מתקדמים וחלליות מפחידות וכל מה שיש לנו זה קצת נשק קונבנציונלי וכמה אנשים עם הרבה מוטיבציה. אבל יש שתי סיבות עיקריות שבגללן UFO: Enemy Unknown (או XCOM: UFO Defense, תלוי איפה גרתם ב- 1994) כל כך התעלה מעל הקלישאה הזאת. הראשונה היא שהוא ניגש לסיפור הזה בגישה של סימולטור – מנסה לתת אווירה ריאליסטית ומפורטת ככל האפשר לסיפור ההגנה הנואש על המין האנושי. השנייה היא האכזריות שלו – הוא לא נתן לכם לשכוח לרגע שאתם נלחמים בקרב אבוד נגד אויב חזק בהרבה, והיה נותן לכם לבנות לאורך שעות משחק רבות את החיילים האהובים עליכם ביותר לפני שהוא היה הורג אותם בתור אחד בלי שתהיה לכם הזדמנות להגן עליהם. המשך »

פייר, נעלבתי.

בטריילרים ובתערוכות, Beyond Eyes מיצב את עצמו כמשחק אינדי יפהפה שנותן לשחקנים לחוות נושא שדנים בו רק לעתים רחוקות במשחקים. משחקי מחשב באופן כללי לא נוטים להציג כל כך מגבלות פיזיות – אז מגבלה פיזית כמו עיוורון? במדיום שמסתמך מאוד על דימויים חזותיים? זה קורה, אבל זה מאוד, מאוד נדיר.

זה מה שקורה ב- Beyond Eyes. אתם משחקים ילדה בשם ריי, שאיבדה את הראייה שלה בתאונה. בעולם המסוגר שהיא חיה בו, אחד ממקורות ההנאה היחידים שלה הוא ביקור של חתול בשם נאני. אבל יום אחד נאני מפסיק לבקר, וריי המודאגת יוצאת לחפש אותו.

Beyond Eyes מתיימר לא רק להציג את נושא העיוורון, אלא גם לעשות את זה בצורה שונה ממה שראינו עד כה. עיוורון במשחקים מוצג בדרך כמשהו שהופך את העולם לשחור וחשוך. ב- Beyond Eyes, העולם שהדמות הראשית שלו לא רואה הוא לבן בוהק ומלא אפשרויות. כשהיא הולכת בתוכו, הוא נצבע בהדרגה. קולות מרוחקים צובעים חלקים נוספים ממנו – וכך היא יכולה "לראות" דברים שלא נמצאים לידה – פרה גועה באחו, פכפוף הנחל הסמוך, מגדל שעון שמצלצל במורד הכביש. זה שאפתני ומעניין, אבל זה לא כל כך עובד. המשך »

אז מה אם זיירמן היה צריך ליטר וחצי של תה וסטרפסילס בשביל לשרוד את הקלטת הפרק? אמרנו שנקליט סיכום לשנת 2015 בהנגאאוט, אז נקליט סיכום של שנת 2015 בהנגאאוט!

להורדה (1:16:13, 83.1 מגה)

shownotes אחרי הקפיצה! המשך »

לקראת סופה של שנת 2015, לקחתי לעצמי דקה לעמוד מול מדף המשחקים שלי. הסתכלתי על שלל המשחקים שהגיעו אליי השנה ועדיין לא הספקתי להשקיע בהם את הזמן הראוי להם (כן מריו מייקר, אני מסתכל עליך!), ונכנסתי לדכאון.

זה לא שלא היו לי תירוצים. סיום של עבודה אחת והתחלה של אחת חדשה, הכנת אי אילו קורסים אקדמיים (על כתיבה למשחקים לא פחות!), נסיון לכתוב פיצ'ר לקולנוע, בישול של בן אדם חדש שצפוי לצאת לאוויר העולם מתישהו בתחילת 2016 – כל אלה ועוד העסיקו אותי לאללה במהלך השנה החולפת, ולא השאירו לי מספיק שעות פתוחות להתמודד עם מבול המשחקים שיצאו ב-12 החודשים האחרונים.

וכך אני מוצא את עצמי בסוף השנה, מול המדף, מצטער על כל אותם משחקים שלא באמת זכיתי לשחק בהם. ואז אני מבין שבעצם זה לא כל כך עצוב. כי אם יש כל כך הרבה משחקים מוצלחים שיצאו השנה ולא הספקתי לשחק בהם – זה אומר שיצאו השנה מלאאאא משחקים מוצלחים. וזה כבר יותר טוב ממה שהלך ב-2014. ובכלל, מה איכפת לי לצבור כמות נאה של משחקים טובים על המדף? מתישהו הרי אצא לפנסיה, אז הנה, אני דואג לארז של העתיד לתעסוקה בימים משעממים במיוחד!

בכל מקרה, אחרי הקדמה ארוכה מהנדרש, אחרי הקיפול תוכלו למצוא את סיכום השנה שלי, או כמו שגיא זוהר היה אומר את זה: זו היתה השנה שהיתה בשלושה משחקים מצויינים ומאורע אחד שעשה לי עצוב על הלב.

המשך »

אחרי ש-2014 הכילה בעיקר דחיות, אכזבות, ומשחקים שהיו רק "סבבה", התקווה שלי ש-2015 תביא איתה איזון קארמי והמון דברים טובים ומעניינים אכן התגשמה. היו משחקים גדולים כמו The Witcher 3 ו-Fallout 4, משחקים קטנים כמו Her Story ו-Crypt of the Necrodancer, ואפילו משחקים בינוניים כמו Life is Strange או Tales from the Borderlands. אין ספק, הייתה שנה כיפית ומוצלחת מכל הכיוונים.

אז בואו נדבר על משחק מ-2009.

League of Legends

אין טעם להעמיד פנים שמשחק השנה שלי יכול להיות משהו אחר. בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי משחק LoL כמעט כל יום ואפילו מחזיק חלון פתוח עם twitch בזמן שאני עובד (בפרט ממש עכשיו, בעת כתיבת שורות אלה). השילוב של משחקים קצרים יחסית, מכניקה כיפית, המון גיוון ועומק, וכמובן העובדה שיש לי הרבה חברים שגם משחקים, יוצר חוויית משחק ייחודית ומעניינת שכיף לחזור אליה שוב ושוב.

אין לי מושג כמה משחקים שיחקתי עד היום אבל אני די בטוח שזה עובר את ה-1000, ועדיין לא כיסיתי עשירית ממה שיש ללמוד על המשחק הזה; תמיד יש עוד דמויות ללמוד, מכניקות להתאמן עליהן, אסטרטגיות וטריקים ועוד. ואפילו יותר חשוב, אני עדיין נהנה מכמכעט כל משחק. וכן, כמובן שזו לא בדיוק תגלית מפתיעה, ש-MOBA זה כיף ומגניב. אבל עכשיו גם אני הצטרפתי למועדון הלא-אקסקלוסיבי-בכלל הזה, וזה הפך את השנה הזו להרבה הרבה יותר מוצלחת בשבילי. המשך »

יש לי זיכרון מעומעם מזה שבשנת 2014 כל מיני אנשים התלוננו על כך שהיה מדובר בשנה לא-טובה למשחקים, אבל אני דווקא הייתי מרוצה ממנה. בניגוד מוחלט לכך, רוב המשחקים הגדולים של 2015 עברו לי ליד הראש בלי לגרום לי להסתובב. אז כשכל העולם התלהב מ- Fallout 4 או The Witcher 3 אני רק הצלחתי לחשוב לעצמי "אה, זה נחמד. תגידו לי כש- XCOM 2 יוצא".

ובכל זאת, 2015 היתה מוצלחת. לא, אתם יודעים, שנה-שיוצא-בה-XCOM-חדש-מוצלחת, אבל מוצלחת. הנה כמה סיבות.

NEO Scavenger

עם ההיסטוריה המאוד-גמישה של הבלוג הזה בנוגע לתאריכי יציאה, אני לא ממש מרגיש שאני צריך להתנצל על כך שאני כותב על משחק שיצא בשנת 2014 בסיכום שנת 2015. אבל בכל זאת – מדובר במשחק שיצא בשבועות האחרונים של שנת 2014, ודורש שעות בשביל שתוכלו להעריך אותו כראוי.

יש לנו סרטון "בואו נשחק" שבו אנחנו מדגימים את זה, וגם הקדשתי לו בערך רבע שעה בפודקאסט שלנו בתחילת השנה, אבל אחרי הכל, סיכומי השנה האלה נועדו בשביל שנדגיש עוד קצת את הדברים שליהגנו עליהם ללא הפסקה במשך השנה, אז אני אחזור על מה שאמרתי אז: מילא שהסימולציה שלו יחודית ומעניינת ונותנת לכם הרבה חופש – מה שמרשים אותי באמת זה עיצוב העולם והעלילה המוצלחת והמאוד-לא-קלישאתית (במיוחד ביחס לנתוני הפתיחה של "איש מתעורר חסר זיכרון בעולם פוסט-אפוקליפטי") ששזור בסימולציה הזאת. נכון, הוא קשה כל כך שאנשים רבים בכלל לא יגלו את העלילה הזאת לפני שהם ימותו, אבל בגלל הסימולציה שלו – לא ממש השתעממתי גם מהנסיון העשרים שלי להתקדם בו, וכשכן הצלחתי להתקדם בו בסופו של דבר, הוא יותר מתגמל אותי על כך מבחינה עלילתית.

אז אם עדיין לא שיחקתם ב- NEO Scavenger, תשמחו לשמוע שבימים הקרובים הוא עולה רק 7.5$ ב- Steam, ואני ממליץ לכם עליו בחום. באמת. למרות שהוא מכוער. המשך »