זה אולי לא תמיד נראה ככה, אבל אני יכול להשבע שבחלקים מסויימים של 2021, שבוע פה שבועיים שם כזה, התחלתי להרגיש שהחיים חוזרים למסלולם. די, ההפסקה המוזרה שלקחנו בשנתיים האלה של הקורונה נגמרה, מתחילים להעמד שוב על הרגליים, דברים מתחילים לזוז פה.
רק מה, תעשיית המשחקים זזה לאט. העולם מתחיל אולי להתחיל לזוז בלי הקורונה (הלוואי, בתלות בנתוני ההדבקה והתחלואה בפועל של האומיקרון איכסה פיכסה, טל״ח)? לתעשיית המשחקים הזאת, שעדיין מנסה להדביק את כל העיכובים שספגה בתחילת ימי המגיפה, יקחו עוד כמה חודשים לחזור לשגרה.
מעט מדי ״משחקים גדולים״ יצאו השנה. ובכל זאת, גם בשנה כזאת שוודאי תזכר כמדבר הגדול לפני 2022 הגדושה – היו כמה משחקים מעולים ששווה להתעכב עליהם. אז יאללה, בואו נסכם!
היום השני של EGX התחיל, מבחינתי, באכזבה. מסתבר שהקהל של יום שישי מעט גדול יותר מזה של יום חמישי, מה שבא לידי ביטוי בעומס הכללי ובתורות הארוכים בכל מקום. בטח תגידו ש"כן, מה זה לא היה ברור לך?" אז יופי, אתם מאוד חכמים ואני מקווה שאתם מרוצים מעצמכם.
ברגע שנכנסתי לאולם וראיתי את התורות ל-Hunt: Showdown ואיזור ה-18+ הבנתי שאני כנראה לא אזכה לשזוף את עיני במשחקים כמו Deathloop או Back 4 Blood, ואם אני ממש רוצה לשחק בהם אאלץ אשכרה לקנות עותק שלהם, או, במקרה הגרוע, לחכות ארבעה ימים עד שיגיעו ל-Game Pass.
אז מצאתי את עצמי שוב באיזור מכונות הארקייד וקונסולות הרטרו. אחרי נסיון כושל עם תופי הבונגו של דונקי קונג, וכמה הצלחות עם Light Guns (הרגתי את כל הברווזים! אני צלף-על!), ניסיתי לשחק במשחקים שלא הכרתי על קונסולות שלא שמעתי עליהן.
אחרי שבשנה שעברה תערוכת EGX נערכה באופן מקוון בלבד (מסתבר שיש איזו מגפה עולמית או משהו), השנה היא חזרה לאולמות התערוכה של ה-ExCel בלונדון, ומאחר שגם אני בלונדון, חשבתי לעצמי – למה שלא אקפוץ לבקר בה, לראות מה חדש בעולם הגיימינג.
השנה, נראה שהמילה הכי מתאימה לתיאור התערוכה היא "פחות" – פחות משחקים, פחות שטח תצוגה, פחות הרצאות, פחות אורחים, פחות צפוף, פחות תחושה של "אירוע".
בשנים קודמות התערוכה התפארה במתחמים גדולים שמוקדשים לכל אחת מהקונסולות העיקריות, דמואים של משחקי AAA שעדיין לא הגיעו לשוק, שלכל אחד מוקדשות עשרות עמדות משחק, תחרויות קוספליי, דוכני חומרה מרצ'נדייז וציוד היקפי, תחרויות eSport, וכמה מתחמי פאנלים והרצאות, מה שגורם לתערוכה השנה להיראות כמו חיקוי חיוור.
לא, ברצינות, שמישהו יענה לי על השאלה. איזו שנה זו הייתה? כי אני סגור כל כך הרבה זמן בבית שאני כבר לא בטוח מה קורה סביבי.
בכל מקרה, לא משנה באיזה דרכים מקוריות 2020 הלקתה בכם – היא עדיין נתנה לנו מספיק חומרים לדבר עליהם בסיכום המסורתי שלנו. אז יאללה, פעם אחת אחרונה ודי לשנה זאת: בואו נסכם!
את 2019 סגרנו עם הסיכום של עופר שאמר "איזה משחקים הולכים לצאת ב- 2020, אה?". ובאמת – שיו, איזה משחקים יצאו ב- 2020. בעוד שהשנה הזאת, עבור המון אנשים ועבור המון צורות בידור, לא היתה מדהימה, בלשון המעטה – בפינת הגיימינג הקטנה שלנו אולי לא הכל היה "עסקים כרגיל", אבל זאת היתה שנה מצוינת.
לשמחתי, עופר כבר כתב על Hades, אז קצת יותר קל לי לסנן את הרשימה הנרחבת שלי לבסך הכל שלושה דברים שאהבתי ב- 2020. אבל היו יותר. הרבה יותר.
זו בטוח לא הפעם הראשונה שאתם קוראים את המילים האלה: 2020 לא בדיוק הייתה שנה סטנדרטית. אבל גם היא נגמרה בסוף. ובניגוד לשאר תחומי החיים, למשחקי וידאו דווקא היו אינטראקציות די חיוביות עם הקורונה בסך הכל. נכון, היו דחיות ובלגנים כצפוי, אבל הרבה משחקים גם הפתיעו לטובה ועזרו ללא מעט אנשים לשרוד את הבידוד או להתחבר עם חברים ובני משפחה שהיו מבודדים במקום אחר. או סתם לשמור על כושר או שפיות. קונסולות נעלמו מהמדפים באותה מהירות שהן הופיעו, ואפילו סלבריטאים ופוליטיקאים הגיעו לבקר ב-Animal Crossing ו-Among Us. ובתוך כל זה הגיע גם דור חדש.
עכשיו הגיע הזמן לסכם את השנה המוזרה הזו. למי שלא מכיר את הפורמט, בימים הקרובים יעלו פוסטים של כמה מכותבי הבלוג, שבהם כל אחד יבחר 3 דברים שעשו לו את השנה, ועוד דבר אחד ש… לא. ואז בשבת בערב נסגור את סיכום השנה בפרק לייב חגיגי של הגיימפוד.