היום השני של EGX התחיל, מבחינתי, באכזבה. מסתבר שהקהל של יום שישי מעט גדול יותר מזה של יום חמישי, מה שבא לידי ביטוי בעומס הכללי ובתורות הארוכים בכל מקום.
בטח תגידו ש"כן, מה זה לא היה ברור לך?" אז יופי, אתם מאוד חכמים ואני מקווה שאתם מרוצים מעצמכם.
ברגע שנכנסתי לאולם וראיתי את התורות ל-Hunt: Showdown ואיזור ה-18+ הבנתי שאני כנראה לא אזכה לשזוף את עיני במשחקים כמו Deathloop או Back 4 Blood, ואם אני ממש רוצה לשחק בהם אאלץ אשכרה לקנות עותק שלהם, או, במקרה הגרוע, לחכות ארבעה ימים עד שיגיעו ל-Game Pass.
אז מצאתי את עצמי שוב באיזור מכונות הארקייד וקונסולות הרטרו. אחרי נסיון כושל עם תופי הבונגו של דונקי קונג, וכמה הצלחות עם Light Guns (הרגתי את כל הברווזים! אני צלף-על!), ניסיתי לשחק במשחקים שלא הכרתי על קונסולות שלא שמעתי עליהן.
המשך »אחרי שבשנה שעברה תערוכת EGX נערכה באופן מקוון בלבד (מסתבר שיש איזו מגפה עולמית או משהו), השנה היא חזרה לאולמות התערוכה של ה-ExCel בלונדון, ומאחר שגם אני בלונדון, חשבתי לעצמי – למה שלא אקפוץ לבקר בה, לראות מה חדש בעולם הגיימינג.
השנה, נראה שהמילה הכי מתאימה לתיאור התערוכה היא "פחות" – פחות משחקים, פחות שטח תצוגה, פחות הרצאות, פחות אורחים, פחות צפוף, פחות תחושה של "אירוע".
בשנים קודמות התערוכה התפארה במתחמים גדולים שמוקדשים לכל אחת מהקונסולות העיקריות, דמואים של משחקי AAA שעדיין לא הגיעו לשוק, שלכל אחד מוקדשות עשרות עמדות משחק, תחרויות קוספליי, דוכני חומרה מרצ'נדייז וציוד היקפי, תחרויות eSport, וכמה מתחמי פאנלים והרצאות, מה שגורם לתערוכה השנה להיראות כמו חיקוי חיוור.
המשך »