מאז שנות ה-2000 מאוד אהבתי את BioWare. אמנם פספסתי את ימי הזוהר של Baldur's Gate ושאר משחקי ה-D&D, אבל הם ממש לא עצרו שם. KOTOR, Dragon Age ו-Mass Effect כולם היו מצוינים, ובאופן כללי אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם. אפילו במשחקים הבינוניים כמו Dragon Age 2 אפשר לצפות לבניית עולם מאוד עמוקה, דמויות כיפיות ודיאלוגים מעניינים.
בלי שום קשר לזה, מאוד נהניתי מ-Destiny 2. לא באמת יצא לי לחוות את ה-endgame שלו, אבל המכניקה הבסיסית ממש מגניבה, הקמפיין משעשע מספיק כדי להעביר את הזמן, האלמנט האונליין שלו עובד מצוין, וכבר מימי דיאבלו אנחנו יודעים כמה זה מרגש למצוא ציוד עם מספרים יותר ויותר גבוהים, בטח כשהוא מגיע עם שם מגניב וצבע סגול או צהוב. מבחינה מכנית טהורה, באנג'י פשוט… gets it.
אז כש-EA הכריזה ש-BioWare מפתחת משחק שהוא לגמרי-לא-חיקוי-Destiny-נשבעים-נגענו-באדום, כמובן שהתגובה שלי הייתה… אכזבה גדולה. מהרגע הראשון זה נשמע כמו רעיון רע, וכל טריילר שיצא רק הוריד את ההתלהבות שלי עוד קצת. אבל עמוק בפנים, עדיין חשבתי שיש לזה פוטנציאל וקיוויתי שייצא משהו טוב. שאולי עוד יש תקווה לעתיד של BioWare. וכך, קוראים יקרים, הצלחתי להתאכזב ממשחק שלא היו לי שום ציפיות ממנו.
מה עושים כשהמבוגר האחראי לא נמצא? מבזבזים אפילו יותר זמן מהרגיל על שטויות, אבל יותר חשוב: מנצלים את הזמן כדי לדבר עליו מאחורי הגב! ומקליטים את הכל כדי שיוכל לשמוע את זה בזמנו הפנוי, כמובן.
לפני שמתחילים, עדכון אחד חשוב, חדש מהתנור: גיימפוד סוף סוף הגיע למאה ה-21 ואתם יכולים למצוא אותנו עכשיו גם ב-Spotify!
חיכינו יותר מעשור לרגע הזה! או לפחות, אנשים אחרים חיכו יותר מעשור לרגע הזה. רובנו התחלנו לשחק ב- Kingdom Hearts רק לפני חודשיים בערך. בכל אופן, הנה זה מגיע: הפרק הזה שבו זיירמן, גיא וארז מדברים ללא הפסקה על Kingdom Hearts III. אה, וגם Wargroove ו- Metro Exodus והדמו של Anthem. בקטנה.
עופר וגיא לא יכולים להפסיק לשחק ב-Metroidvanias, זיירמן וגיא ממשיכים, משום מה, עם סדרת Kingdom Hearts ודקל טווה קורים ברחבי מנהטן עם חבילת ההרחבה ל"ספיידרמן".
יו! תראו איזה קטע! כבר עברה שנה! הגיע הזמן לעשות עוד הנגאאוט!
בסיכום שנת 2018 אנחנו מדברים (משום מה) על 1994, על כותרות גרועות בכתבות גיימינג, על למה זיירמן לא אוהב את God of War ולמה אנחנו מזכירים כל כך הרבה פעמים את Kingdom Hearts. היה מצחיק וכיף ואיזה יופי שחלק מכם הגיבו לנו בלייב!
האמת, זה היה אבוד מההתחלה. 2017 הייתה שנה כל כך מדהימה למשחקי וידאו והיה ברור ש-2018 תפסיד בהשוואה הזו. בעיקר בגזרת ה-AAA, שם בקושי היו משחקים שעניינו אותי (לידיעת הקוראים EA, יוביסופט, ורוקסטאר: sorry not sorry). נכון, ספיידר-מן היה מגניב וכיפי, ול-God of War היה בימוי מדהים וקרבות מוצלחים, אבל אפילו הם לא התקרבו מבחינתי ל-Horizon או Persona 5.
משחקי אינדי, לעומת זאת, ממש הפגיזו השנה. ובאופן עקבי. כמעט כל חודש הופיע משום מקום איזה משחק חדש ומקורי, והם הצליחו להפתיע אותי שוב ושוב. אז בואו נדחוף לרגע אצבעות לאוזניים, נעצום את העיניים ונעמיד פנים שהמפיצות הגדולות לא קיימות. הנה סיכום שנה שכולו אינדי.
היא לא הייתה גרועה בשום צורה, ויצאו בה לא מעט משחקים מוצלחים, אבל איפה היא ואיפה 2017 המשובחת. במקום לסיים אותה בתחושה של "אוה וואו זו היתה שנה נהדרת מה עוד ימציאו בתעשייה הזאת", יצאתי ממנה עם תחושה של "אה כל חברות המשחקים מתכוננות לשיגור של הדור הבא של הקונסולות ב-2020, הולך להיות ממש ממש משעמם עד אז".
אבל למרבה השמחה, גם שהתעשייה הזאת די משעממת יש לה הברקות. אז הנה, ללא (עוד) הקדמות מיותרות – הדברים שהכי אהבתי השנה. ועוד אחד שעדיין גורם לי קצת לבכות.
זה כבר כמה שנים שחודש דצמבר הוא החודש המסורתי שבו אשכרה יש פוסטים פה בבלוג, כי אתם יודעים איך זה – צריך לסכם את השנה וחלק מכותבי הבלוג ממש מוכנים לעשות את הקטע המוזר הזה של לכתוב טקסט. אבל גם לחברי הבלוג האחרים יש דברים להגיד! והם יגידו אותם בהנגאאוט המסורתי לסיכום השנה, שישודר בלייב בערוץ שלנו ביוטיוב ב- 6/1, בשעה 21:00 (שעון ישראל – אני פשוט רגיל להגיד את זה כבר בהקשר של הפודקאסט). הוא גם יעלה אחר כך בפיד הפודקאסט הרגיל שלנו, אבל נו, כמה הזדמנויות יש לכם לצעוק עלינו בלייב שאנחנו לא מבינים כלום מהחיים שלנו?
התשובה לזה, אגב, היא ״בדרך כלל – שתיים בשנה״.
אבל יש לנו עוד שבוע עד ההנגאאוט בינתיים, כאמור, חלק מאתנו הולכים להשתמש בטקסט בשביל לסכם את שנת 2018. אז יאללה – שלושה פוסטים, שבכל אחד מהם יש שלושה דברים שאהבנו ב- 2018 ודבר אחד שלא.המשך »
