בשנים קודמות כל מיני אנשים (היי זיירמן) האשימו אותי שאני קצת מרמה בבחירת משחק השנה שלי, עם כל מיני דברים סבירים לחלוטין כמו "משחק מלפני 6 שנים" או "ממש לא המשחק שהכי אהבתי השנה". אבל הפעם באמת שאין לי ברירה. פשוט, אתם מבינים, היו יותר מדי משחקים טובים ב-2017. כפי שאמרתי בהנגאאוט סיכום השנה שלנו, אם הייתי צריך לדרג את כל המשחקים ששיחקתי השנה, המקום הראשון היה תיקו בין 4-5 משחקים. אני פשוט לא מסוגל להצביע על משחק אחד ולהגיד "זה!" (ספוילר: הייתי צריך לעשות את זה בכל זאת בשביל ההנגאאוט. בחרתי את Persona 5. אבל זה היה קשה!)
אז במקום זה אני ארמה שוב אדבר על תמות כלליות בתור תירוץ ועל הדרך זה גם ייתן לי הזדמנות להזכיר הרבה משחקים שונים בלי העדפה ברורה. המשך »
השנים עוברות, וכמות האנשים שממש כותבת פוסטים לגיימפאד הולכת ויורדת. למעשה, אילולא סיום יומן המשחק שלי ב- XCOM 2 בתחילת השנה, לא היו לי אף פוסטים בבלוג שהם לא סרטוני "בואו נשחק" או פרקים חדשים של הפודקאסט ב- 2017. אבל מסורת זו מסורת! והנה היא יוצאת לדרך: 3 דברים טובים ודבר אחד רע ב- 2017, כפי שאני ועופר רואים אותה.
Horizon: Zero Dawn
כלומר, אוקיי, אני הייתי מאמין. קיוויתי ש- Horizon: Zero Dawn יהיה טוב כפי שהוא נראה בכל ההצגות המוקדמות. אבל לא ידעתי עד כמה. אחרי הכל, מדובר בחברה שעד עכשיו הפיקה בעיקר את סדרת Killzone האפרורית, ובעוד שציפיתי למשחק טוב עם עולם מסקרן, לא שיערתי שהיא תבנה משחק שיש בו, בנוסף לעיצוב העולם הנהדר, גם את אחת ממערכות הקרב הכי מוצלחות שראינו בשנים האחרונות ועלילה נהדרת. עלילה שמצליחה לחבר את כל האלמנטיים המשחקיים שלו, ומצליחה לעמוד במטלה הבלתי-אפשרית לכאורה של גם לספק הסבר סביר ללמה הם קיימים וגם להיות מעניינת וקצת מרגשת ברמה אישית.
לא כתבתי יותר מדי על Horizon פה בבלוג כי, ובכן, לא כתבתי כמעט על כלום פה בבלוג בשנה האחרונה. אבל עופר כתב עליו ביקורת, ואני קשקשתי עליו די הרבה בפודקאסט, ואין לי הרבה מילים להוסיף על זה. מכל הבחינות, מדובר במשחק נהדר, וכנראה התשובה הכי טובה שקיימת לשאלה ״למה לי לקנות פלייסטיישן 4?״. או יותר נכון, התשובה השנייה הכי טובה שקיימת לשאלה הזו, אחרי ״רגע רגע רגע, לא שיחקת The Last of Us אף פעם?!״. המשך »
מי מאיתנו לא אוהב pixel art? יש לזה את כל היתרונות של גרפיקה ישנה וגרועה, בשילוב עם הרגשה שהמפתחים לא רצו להשקיע בעיצוב הויזואלי, ועם הבונוס הנוסף שזה מזכיר משחקים פחות טובים מלפני שלמדנו לעצב משחקים כמו שצריך. טוב, כן, התשובה היא “אני”. אני לא אוהב פיקסל ארט.
לא שאני מתנגד לנוסטלגיה באופן כללי; כמו כולם, גם אני אהבתי את השלבים הדו-מימדיים ב-Super Mario Odyssey, או המכניקה הבלתי-מתפשרת של Super Meat Boy ו-Cuphead, או הסגנון ה-over-the-top של Far Cry: Blood Dragon. אני בטוח שאם איזושהי התערבות קוסמית הייתה מאפשרת לי לקנות SNES Classic איכשהו, הייתי מאוד נהנה מהמשחקים הקלאסיים שהוא מכיל, לפחות לזמן הקצר שהיה לוקח לי להיזכר כמה משחקים בתקופה הזו היו מתסכלים ולא ידידותיים.
אבל זו הבעיה שלי עם נוסטלגיה for its own sake: בניגוד למה שכל אחד מעל גיל מסוים יגיד לכם, פעם לא בהכרח היה טוב יותר.