מריו קופץ בשמחה באוויר. לינק מנגב זיעה של לחץ מהמתח. נינטנדו חשפה בסוף השבוע שעבר את הקונסולה החדשה שלה, Nintendo Switch, ובשלב זה קשה להחליט אם מדובר בפוטנציאל להצלחה מטורפת או לכישלון מפואר.
החשיפה הזו, אחרי שנים של שמועות (וחודשים של ידיעה חלקית, על סמך טיזר קצר שנינטנדו שחררה לפני חודשיים), הציגה הרבה פרטים מסקרנים ומגניבים לצד הרבה פרטים מעצבנים. נינטנדו היא עדיין נינטנדו, והיא עדיין מפגינה כישרון נדיר בלהציג משחקים נהדרים שעושים חשק, ובדיוק ברגע שנראה שהכל הולך בכיוון הנכון והאצבע מתחילה לנוע לכיוון כפתור ה"הזמן" באמזון נינטנדו משחררת איזה פרט מבאס, שגורם לי לסנן בקול רם "מה לעזאזל נינטנדו". כזו היתה נינטנדו כבר הרבה מאוד שנים, וכזו היא נינטנדו עדיין.
עבר כמעט שבוע מהחשיפה. מספיק זמן לקרוא מלא מלא התרשמויות של עיתונאים ששיחקו בקונסולה, לצפות בשעות רבות של וידאו מאולם התצוגה של נינטנדו, ולנסות לגבש כל מיני מחשבות בנוגע להרפתקה הבאה של שלה. אחרי הקיפול תוכלו לקרוא, אם תרצו, את המחשבות האקראיות האלה, שמציגות את מה שנראה לי יכול לעבוד ממש טוב ב-Switch ומה שנראה כמו WTF מוחלט. ראו הוזהרתם – זה הולך להיות ארוך לאללה.
זיירמן ודקל טיפסו להרים המושלגים בצרפת רק במטרה לרדת כמה שיותר מהר בחזרה למטה במשחק העולם הפתוח החדש של Ubisoft. היה קר וכיפי. חוץ מהמצנח רחיפה. הוא לא כזה כיפי.
הפרק הראשון לשנת 2017 שלא מסכם את 2016 יצא לנו קצר למדי, אבל נו, ככה זה כשלא שיחקנו בהרבה משחקים. וזה די מוזר, כי שיחקנו במלא משחקים. לא יודעים, אולי אנחנו מדברים מהר או משהו.
רוצים לדעת מה קרה בפרקים הקודמים? לחצו כאן בשביל להגיע לרשימת כל הפוסטים שכתבתי בנושא עד עכשיו. אמ;לק – דם, יזע, דמעות ומוות. אם כי לא הרבה כפי שאפשר היה לצפות.
19/8/2035, Operation Iron Breaker
המחתרת רצתה שאני אחלץ מדען מכלא של ה- Advent. עד כדי ביקור של ה- Archon King, לא נראה שזו הולכת להיות יותר מדי בעיה. ובהתחשב בזה שכבר חלק מכלי הנשק שלי התבגרו לשלב הפלזמה שלהם, נראה שגם הופעה שלו לא תהיה בעיה גדולה מדי. אז שלחתי למשימה את יונדב הטלפת, עידן דקל הרובוט, בוריס ה- Specialist החובש, יותם נוי הצלף (למשימות עם הגבלת זמן אני מעדיף להשתמש בצלף האקדוחן על פני הצלף הצלפי) ואת טל הורוביץ, הריינג'ר הקולונל הטרי. חוץ מזה, הייתי צריך גם רימונאי, ונראה היה לי כאילו החייל עטור-המוטיבציה אלון שוורץ קצת חלוד וזקוק לאימונים מחודשים. אז קראתי לו בשביל לשלוח אותו למשימה. ואז קראתי לג'ין ביטון סונג, והסברתי לו שאני צריך שהוא יוריד את החליפה של ה- Berserker Queen עכשיו. בתגובה, ג'ין הסביר לי שהוא לא רוצה להוריד את החליפה, ואלון הודיע לי שבהתחשב בכמות שכבות הבגדים שמפרידות בין ג'ין לבין החליפה הזו – גם הוא לא רוצה ללבוש אותה. אבל אני המפקד, לעזאזל איתם, הם עשו את מה שאמרתי להם לעשות. אחרי רבע שעה של הבהרות לגבי גורלו הצפוי של ג'ין אם הוא לא יוריד את החליפה, הוא הוריד את החליפה. השתררה שתיקה לא-נעימה בחדר, ואז אלון יצא בהחלטיות החוצה, כשהחליפה נשארת על הרצפה.
שנה (אזרחית) חלפה, שנה (אזרחית) באה, ואנחנו… נסכם אותה, או משהו. לא באמת הלכתי עם זה לשום מקום. לצורך סיכום השנה קראנו לאביב "אייסל" מנוח מהפודקאסט לגיימר העצלן, "שורפים משחקים", וליאיר "אין לי שם אמצעי מגניב כמו אייסל" דונין מהפודקאסט עם השם הטוב ביותר בעולם, "חומוס צ'יפס שלט". היה מצחיק וזיירמן אמר רק 7 פעמים "XCOM 2".
לא, ברצינות. אני חושב שרק אתמול כתבתי את סיכום שנת 2015 לגיימפאד. אני מסתכל על המשחקים שהכתרתי אז למשחקי השנה שלי, ולא מצליח לקלוט שהם כבר בחוץ מעל לשנה. אני מסתכל על מדף המשחקים שלי ומגלה שם מלאן מלאן משחקים מצויינים שיצאו ב-2016, ולא באמת הספקתי לשחק בהם.
אומרים שהזמן רץ שנהנים, אבל נראה שאצלי הוא רץ תוך כדי החלפת חיתולים. 2016 היתה "שנת לירי", בתי הבכורה שנולדה במרץ, והורידה דרסטית את הזמן שהצלחתי להשקיע למשחקים (אל תרחמו עליי. היא חמודה לאללה, ואומרים שבשנה השניה זה משתפר ואפשר להקדיש מחדש זמן גם לפלייסטיישן). קשה לי לחשוב על משחקים שסיימתי השנה מלבד Uncharted 4. קל לי מאוד לחשוב על משחקים שממש הייתי רוצה להקדיש להם עשרות שעות אבל נאלצתי לזנוח כעבור שעות בודדות (Dragon Quest Builders – אני עוד אשוב עליך!).
לפיכך, אוותר השנה על שטאנץ "המשחקים הכי טובים", ואכתוב על כל מיני מאורעות ומגמות שהצלחתי לשים לב אליהן ב-2016, בין חיתול לחיתול.
כשנגשתי לכתוב את הפוסט האחד והיחיד שאני מפרסם בגיימפאד מדי שנה, הבנתי שלעולם לא הייתה לי שנה פחות רוויה במשחקים חדשים. שיחקתי פחות – דברים חדשים ובכלל – ותשומת הלב שלי בכלליות הייתה מופנית לנושאים אחרים. אפילו הקלטתי הרבה פחות פרקי גיימפוד ממה שהייתי נוהג לעשות בעבר, ואני מתגעגע! השנה, דווקא משחקים מוכרים תפסו את תשומת הלב שלי יותר מהחדשים, אולי בגלל שהיה לי נוח לחזור אליהם.
איזה שנה נוראית הייתה 2016, הא? מלאה בדברים כמו DOOM, ו-Firewatch, ו-Pokemon Go, ו-Final Fantasy חדש, וסוף סוף יצא The Last Guardian, ורגע, בעצם 2016 הייתה ממש אחלה מבחינת משחקים! אז בזמן ששאר העולם עולה באש, בואו תצטרפו אלי בפינת האסקפיזם שלנו ונדבר על כמה כיף פה. המשך »
