לפני שבוע סיפרתי כאן על ראיון של gameindustry.biz עם דניס דיאק – הבחור שעובד בזמן כתיבת שורות אלה על Too Human. מאז, gameindustry.biz הספיקו להעלות את החלק השני של הראיון. מדובר בחומר קריאה מעניין – ואפילו משעשע לפרקים. אבל כמו בפעם הקודמת, גם הפעם דניס דיאק מנסה להוציא כמה כותרות דמגוגיות וקצת ריקות-מתוכן.

•  "גיימרים רוצים משחקים קצרים יותר!" – טענה נאה, באמת, בהתחשב בעובדה שבכל מקרה האורך של מרבית משחקי המחשב והקונסולות הוא לא 60 או 100 שעות, כפי שמר דיאק טוען שאף אחד לא רוצה, אלא משהו בסדר גודל של 10 שעות. אבל מה שיותר מעניין זה שהוא מתייחס לעובדה של "בסופו של דבר הפסקתי לשחק ב- World of Warcraft" בתור טענה עם משקל כלשהו. לא מחקר סטטיסטי מרשים, באמת. כמות הזמן שאנשים שורפים בפועל על המשחק הזה די מעמידה את הטענה שלו באור מצחיק.
• "כל משחק צריך לעמוד בפני עצמו – זו היתה הבעיה עם טרילוגיית 'שר הטבעות'". שוב, מצחיק שהוא אומר את זה, ומסביר מה הפריע לצרכנים בטרילוגיית "שר הטבעות". אחת מטרילוגיות הסרטים המצליחות ביותר בשנים האחרונות, כן? סדרה שבה כל סרט הרוויח יותר כסף מהקודם?
• "בעתיד, תהיה רק קונסולה אחת" – הטענה המעניינת ביותר של דניס דיאק, אני מוכרח להודות. אבל כאן, אני חושב שהוא מתבלבל מעט בין מה שיהיה נוח יותר, עבורו (בתור מפתח משחקים), למה שבאמת יקרה בפועל.

הנה דעה שלא שומעים בכל יום. האתר gameindustry.biz ערך ראיון עם דניס דיאק – הבחור מחברת Silicon Knights שעובד בימים אלה על Too Human – אחד ממשחקי המחשב היקרים ביותר שנמצאים בפיתוח היום. בראיון, אמר דניס כי תעשיית משחקי המחשב צריכה ללמוד מתעשיית הקולנוע, ולהפסיק להציג משחקים לפני שהם מוכנים. משחקים צריכים להתרחק מהעין הביקורתית במהלך תהליך הפיתוח שלהם, לאחר מכן ליחצ"ן את ההפצה שלהם במשך מספר חודשים, ואז לצאת לשוק ולהחשף לראשונה. כמו סרטים.

זו דעה נחמדה למדי, ואפילו מציגה עולם קצת מפתה, אולי. אבל דניס מתעקש להעמיד פנים שמה שעובד עבור תעשיית הקולנוע עובד גם עבור תעשיית משחקי המחשב. אבל האמת היא שסביר להניח שאם מפיצי הסרטים היו יכולים להתחיל לדחוף תמונות מהסרט לתקשורת כבר שנה לפני שהסרט יוצא לקולנוע, הם היו עושים את זה. למעשה, היי, הם באמת עושים את זה. אבל אי אפשר להלחם יותר מדי עם העובדה שיש הרבה פחות מה לראות מסרט שאינו מוכן בהשוואה למשחק מחשב שאינו מוכן. שסרטים שזוכים ליחצ"נות עצבנית (בדרך כלל סרטי בלוקבאסטרים גדולים ועתירי אפקטים), הם בדרך כלל אלה שיש הכי פחות מה לראות מהם, עד שהם עוברים את שלב ה- Post Production.

המשך »