The Division 2 הוא משחק מאוד כיפי. המשימות מעוצבות טוב, הקרבות זורמים מצוין, ה-loot מעניין, כלי נשק מרגישים טוב מכנית ומאוד שונים זה מזה – זה פשוט אחלה משחק. אלא מה? היה לי קשה ליהנות מכל זה, כשבערך פעם בדקה המשחק קפא לכמה שניות, וזה כשהוא לא פשוט ויתר לחלוטין על לטעון טקסטורות או אובייקטים בסביבה. אחרי כמה נסיונות לפתור את זה בעזרת פאצ'ים ושאר סידורים כאלה, נזכרתי שבעצם, חוץ מהכרטיס הגרפי ששדרגתי לא מזמן, המחשב שלי בן 5 וחצי שנים. אולי בהחלט הגיע הזמן לקנות מחשב חדש.
קוראים ותיקים ודאי זוכרים את הפעם האחרונה שמישהו מהבלוג החליט להרכיב לעצמו מחשב ולכתוב על החוויה. ובכן, 7 שנים מאוחר יותר, הגיע הזמן לכתוב שוב את אותו פוסט בדיוק! כלומר, אהם, להתמקד במה שהשתנה בשנים האחרונות ומה למדתי הפעם.
אתמול בלילה סוני הכריזה רשמית על ה-PlayStation 4, שייצא בסוף 2013, לקראת החגים כמובן. הדור הנוכחי החזיק הרבה יותר זמן מהקודמים, וכנראה גם הרבה יותר זמן ממה שהוא היה צריך. וכבר הרבה זמן מדברים על זה שה-PS3 וה-Xbox 360 זקנים מדי וצריך לנתק אותם ממכונות ההנשמה ולהביא מחליפים צעירים ורעננים. (אה, ויש גם את נינטנדו. כן. ובכן… כן.)
איכשהו יצא שכבר כמה חודשים בקושי היו חדשות מעניינות. הכרזות קטנות פה ושם, אבל שום דבר גדול באמת, או לפחות לא ריכוז רציני של דברים שאשכרה אפשר לדבר עליהם. כאילו כל הבכירים בתעשייה התאחדו והחליטו: “אוקיי, עוד מעט יש כריסמס, עכשיו זה ה-זמן… לא לעשות כלום!”. זה אפילו הפריע לנו קצת בפודקאסט, כי בכל זאת, כמה כבר אפשר לקשקש על משחקים ששיחקנו בהם? (המווון.)
אבל שבוע שעבר הייתה תערוכת CES בלאס ווגאס, שבה כל חברות הטכנולוגיה הגדולות מציגות פלאי חומרה חדשים כמו טלויזיות OLED תלת-מימד קמורות, מסכי e-ink גמישים, או ראוטר אלחוטי בגודל של אצבע. וכמובן שגם דברים שקשורים למשחקים צצים פה ושם. אז החלטנו, בפרק של “גיימפוד” שהקלטנו היום, לקצר יחסית בבירבורים על משחקים ולהקדיש זמן לכל ההרכזות המעניינות מהשבוע האחרון.
(עדכון: לבקשת הקהל, הוספתי גם מחירים לצד פירוט הרכיבים)
עברו כמעט ארבע שנים מאז הפעם האחרונה שקניתי מחשב. הרכישה ההיא הביאה איתה סדרת פוסטים בבלוג, כתבה ב"הארץ" ואף איום בתביעה על הוצאת לשון הרע מצידה של רשת מחשבים בפריסה ארצית, שאני מאמין שאין צורך שאזכיר את שמה בשביל שתדעו במי מדובר.
המחשב זכה לשם וינג (על-שם וינג ריימס. שניהם טיפוסים שחורים, שקטים וחזקים) ושירת אותי נאמנה. אבל הזמן עובר, וטבעם של מחשבים הוא להפוך למיושנים ולהזרק לפח לטובת דגם חדש ואטרקטיבי יותר. לכן, עם המעבר שלנו ללונדון, החלטנו להשאיר את וינג בארץ, בידיהם המסורות של ההורים שלי, ולקנות לי מכונת משחקים אימתנית יותר.
בתקופה האחרונה, חברת Razer הריצה קמפיין תחת הכותרת המתנשאת-משהו “PC Gaming is not dead!”. לא עניין אותי לכתוב על הקמפיין הזה בעבר מכל מיני סיבות: כי כבר אמרתי שידיעה על כך שחברה מסויימת מכריזה ששוק משחקי ה- PC לא מת שייכת לסוגי הידיעות שאני הכי שונא לקרוא ברשת, וכי לא מאוד האמנתי ביכולתה של Razer לזעזע את השוק הזה בצורה משמעותית. מה היא כבר תעשה? עכבר גיימינג חדש?
אתמול יצא המרצע מן השק: Razer חשפה לפטופ גיימינג חדש, בשם “Razer Blade”, שהם מכנים בתור “לפטופ המשחקים האמיתי הראשון” (כי כל הלפטופים ה”רציניים” שיצאו בשנים האחרונות? זה סתם בולשיט, או משהו). הוא שוקל רק כ- 3 ק”ג, מצויד במעבר i7 2640M 2.8 GHz (אנשים לא-טכניים: אל תדאגו, עוד שניה זה מפסיק), בזיכרון 8ג’יגה DDR3 במהירות 1333MHz, כרטיס מסך Geforce GT 555M עם 2 ג’יגה זיכרון, ומסך LED בגודל 17.3 אינץ’. אה, ויש לו איזשהו פאד מולטי-טאץ’ מיוחד שמתחבר למשחקים ומאפשר להקצות אליו כל מיני פקודות. ומחירו לצרכן הוא 2800$.
2800$.
בתקופה הזו, שבה סוני מורידה את מחירי ה- PS3 למחירי רצפה, וכולם מיד מרימים את הראש ומסתכלים לכיוון של מיקרוסופט ואומרים “עכשיו תורכם” – 2800$. בתקופה הזו, שבה צריך להוציא הרבה פחות כסף על מחשב גיימינג בגלל שהמרות משחקים מהקונסולות מגבילות את דרישות המשחקים מבחינת החומרה – 2800$.
המחיר הזה מהווה מוקש כל כך גדול בכל הקונספט הזה של Razer, עד שאפילו אנשים שחושבים שה- Razer Blade הוא רעיון מצוין, והוא בדיוק מה שתעשיית הגיימינג על ה- PC צריכה, חושבים ש- Razer לא יוכלו להצליח עם מחיר כזה.
כן, הוא נראה מעוצב ויפה. הנתונים הטכניים שלו מרשימים. אבל נראה כאילו ה- Razer Blade מכוון לגיימרי ה- PC הכבדים ביותר, בתקופה שבה שוק משחקי ה- PC מצליח בעיקר בזכות משחקים חברתיים ומשחקי אינדי. לא מרשים בכלל.
נ.ב: אל תנסו לחפש בעזרת חיפוש התמונות של גוגל תמונות של ה- Razer Blade. פשוט אל. תסמכו עלי בקשר לזה.
