לקראת סופה של שנת 2015, לקחתי לעצמי דקה לעמוד מול מדף המשחקים שלי. הסתכלתי על שלל המשחקים שהגיעו אליי השנה ועדיין לא הספקתי להשקיע בהם את הזמן הראוי להם (כן מריו מייקר, אני מסתכל עליך!), ונכנסתי לדכאון.
זה לא שלא היו לי תירוצים. סיום של עבודה אחת והתחלה של אחת חדשה, הכנת אי אילו קורסים אקדמיים (על כתיבה למשחקים לא פחות!), נסיון לכתוב פיצ'ר לקולנוע, בישול של בן אדם חדש שצפוי לצאת לאוויר העולם מתישהו בתחילת 2016 – כל אלה ועוד העסיקו אותי לאללה במהלך השנה החולפת, ולא השאירו לי מספיק שעות פתוחות להתמודד עם מבול המשחקים שיצאו ב-12 החודשים האחרונים.
וכך אני מוצא את עצמי בסוף השנה, מול המדף, מצטער על כל אותם משחקים שלא באמת זכיתי לשחק בהם. ואז אני מבין שבעצם זה לא כל כך עצוב. כי אם יש כל כך הרבה משחקים מוצלחים שיצאו השנה ולא הספקתי לשחק בהם – זה אומר שיצאו השנה מלאאאא משחקים מוצלחים. וזה כבר יותר טוב ממה שהלך ב-2014. ובכלל, מה איכפת לי לצבור כמות נאה של משחקים טובים על המדף? מתישהו הרי אצא לפנסיה, אז הנה, אני דואג לארז של העתיד לתעסוקה בימים משעממים במיוחד!
בכל מקרה, אחרי הקדמה ארוכה מהנדרש, אחרי הקיפול תוכלו למצוא את סיכום השנה שלי, או כמו שגיא זוהר היה אומר את זה: זו היתה השנה שהיתה בשלושה משחקים מצויינים ומאורע אחד שעשה לי עצוב על הלב.
יש לי זיכרון מעומעם מזה שבשנת 2014 כל מיני אנשים התלוננו על כך שהיה מדובר בשנה לא-טובה למשחקים, אבל אני דווקא הייתי מרוצה ממנה. בניגוד מוחלט לכך, רוב המשחקים הגדולים של 2015 עברו לי ליד הראש בלי לגרום לי להסתובב. אז כשכל העולם התלהב מ- Fallout 4 או The Witcher 3 אני רק הצלחתי לחשוב לעצמי "אה, זה נחמד. תגידו לי כש- XCOM 2 יוצא".
ובכל זאת, 2015 היתה מוצלחת. לא, אתם יודעים, שנה-שיוצא-בה-XCOM-חדש-מוצלחת, אבל מוצלחת. הנה כמה סיבות.
NEO Scavenger
עם ההיסטוריה המאוד-גמישה של הבלוג הזה בנוגע לתאריכי יציאה, אני לא ממש מרגיש שאני צריך להתנצל על כך שאני כותב על משחק שיצא בשנת 2014 בסיכום שנת 2015. אבל בכל זאת – מדובר במשחק שיצא בשבועות האחרונים של שנת 2014, ודורש שעות בשביל שתוכלו להעריך אותו כראוי.
יש לנו סרטון "בואו נשחק" שבו אנחנו מדגימים את זה, וגם הקדשתי לו בערך רבע שעה בפודקאסט שלנו בתחילת השנה, אבל אחרי הכל, סיכומי השנה האלה נועדו בשביל שנדגיש עוד קצת את הדברים שליהגנו עליהם ללא הפסקה במשך השנה, אז אני אחזור על מה שאמרתי אז: מילא שהסימולציה שלו יחודית ומעניינת ונותנת לכם הרבה חופש – מה שמרשים אותי באמת זה עיצוב העולם והעלילה המוצלחת והמאוד-לא-קלישאתית (במיוחד ביחס לנתוני הפתיחה של "איש מתעורר חסר זיכרון בעולם פוסט-אפוקליפטי") ששזור בסימולציה הזאת. נכון, הוא קשה כל כך שאנשים רבים בכלל לא יגלו את העלילה הזאת לפני שהם ימותו, אבל בגלל הסימולציה שלו – לא ממש השתעממתי גם מהנסיון העשרים שלי להתקדם בו, וכשכן הצלחתי להתקדם בו בסופו של דבר, הוא יותר מתגמל אותי על כך מבחינה עלילתית.
אז אם עדיין לא שיחקתם ב- NEO Scavenger, תשמחו לשמוע שבימים הקרובים הוא עולה רק 7.5$ ב- Steam, ואני ממליץ לכם עליו בחום. באמת. למרות שהוא מכוער. המשך »
איזה כיף! הגיעה שוב העת בה רבים מכותבי הבלוג נזכרים שהם כותבים בבלוג, ולא רק משתתפים בפודקאסט. זקנים יותר, חכמים יותר (?) ולאחר משחקים רבים חדשים יותר, הגיע הזמן שנתכנס שוב לכתוב סיכומי שנה. והפעם תורי להיות ראשון. אז ברוכים הבאים לרצף סיכומי השנה של גיימפאד!
שנת 2015 היתה מצוינת, עמוסה בכותרים שחיכינו להם ולא אכזבו וטכנולוגיות שסוף סוף התחילו להבשיל. מבחינתי זו הייתה שנה של משחקים אפיים שלקחו לי עשרות רבות של שעות תוך סיכון ממשי להצלחת הדוקטורט. שנה של Witcher 3 (אותו אשאיר לאחרים מחברי הבלוג להזכיר) ו-Fallout 4, ושל עוד כותרים רבים וטובים. וכמו תמיד, היו כמה הברקות שבלטו לחיוב יותר מאחרות.
1. Fallout 4
פרק הזמן היחיד הארוך יותר מההמתנה ל-Fallout 4 הוא משך הזמן שדיברנו עליו בפרקים של גיימפוד. מכונת ההייפ המשומנת הכתה בנו בסוף במלוא עוצמתה ונותרנו משוטטים בבוסטון השוממת, תוהים לעצמנו האם כל זה היה שווה. התשובה לדעתי היא כן. שווה בהחלט. עולם פתוח ענק, מערכת שדרוגים מעניינת, יכולת לתחזק יישובים, שותפים פוטנציאלים למסע וסיפורי צד מעניינים תרמו כולם ליצירת עולם משחק שפשוט עובד טוב. המשך »