הקדמה, החלק הקודם, כל שאר החלקים, קיורטוש
אינס דה לאון מעולם לא הייתה אמורה להגיע לעמדת כוח. היא הייתה בת שש כשאביה, ברון זוטר מפרובינציית לאון שבצפון איבריה, לקח אותה ואת אחותה צפונה לצרפת לאחר שהמוסלמים כבשו את אדמותיהם. המאורע הזה עשה אותו זקן מעבר לשנותיו – שערו האפיר והקליש, קמטים עמוקים נחרשו בפניו והניצוץ שבעיניו כבה, והוא הקדיש את כל הונו בחינוכן של שתי בנותיו.
הקדמה (למי שבכלל לא יודע במה מדובר), החלק הקודם (למי שלא זוכר מה יש לקרולי לחפש באיבריה), כל שאר החלקים (למי שמתחשק לו עכשיו לקרוא כמה עשרות אלפי מילים שעוסקות בתככים בינלאומיים וקיורטוש).
ארבעת אלפים הצלבנים של קרולי ארפאד נוחתים במחוז קסטליון שבמזרח איבריה בחג המולד של תחילת שנת 1125. מרבית כוחותיו של האמיר מטולדו מרוכזים בצפון, במאבק באנגלים, וחודשיים לאחר נחיתתם של הצלבנים הם מביסים את המוסלמים בקסטליון ופונים לעבר מחוז טרגונה, אשר נופל ביוני. קרולי ממנה את אחד מקרובי משפחתו הרחוקים, בחור בשם ברטהולד ארפאד לרוזן של שתי הפרובינציות הללו. בינתיים, לוחמים משלל ממלכות אירופה מציעים את שירותיהם לכתר ההונגרי ונשלחים לתגבר את כוחותיו המדלדלים של קרולי באיבריה.
הקדמה, כל החלקים שפורסמו עד כה, משחק המשך.
בפרק הקודם עברנו בקצרה על שנות שלטונו של קלמאן ארפאד, הגיבן והעיוור מטרנסין. כעת, אנו מצטרפים לבנו קרולי, אשר בסיום הפרק הקודם נעשה מלך הונגריה מכיוון שהמלך הזקן התפגר ללא יורשים ישירים. לנוחיותכם, הנה עץ משפחה המציג את בניו של קרולי המופיעים בפרק זה:
לאחר הפוגה קצרה – אנחנו חוזרים לעלילותיו של גזה ארפאד. חוץ מזה שגזה ארפאד מת, אז אנחנו חוזרים לבן שלו. אם אתם רוצים לדעת במה מדובר – ההקדמה נמצאת פה, וכל החלקים שפורסמו עד כה – פה.
בפרק הקודם ראינו את מעשיו האחרונים של גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה. כעת, אנו ממשיכים עם בנו קלמאן. על מנת להקל על הקריאה, הנה עץ משפחה עם הזכרים החשובים בשושלתו של קלמאן המוזכרים בפרק זה. שימו לב: בשלב זה שושלת ארפאד מכילה כחמש מאות שלושים ושבעה אנשים בשם “בלה”:
קלמאן ארפאד לא היה אדם מאושר.
רוצים לדעת במה מדובר? פה תמצאו את ההקדמה. פה תמצאו את כל החלקים שפורסמו עד כה.
פרצופו חיוור, שריונו מוכתם בדם, הדוכס גזה ארפאד מוטל על מזרון קש ישן באוהל מרופט במזרח הונגריה, חץ בודד מזדקר מכתפו השמאלית. בעוד שלושה גברים חסונים אוחזים בגפיו של גזה, המרפא משקה אותו בכמה לגימות של יין ואז דוחף לפיו כפיס עץ עטוף בסחבה ומורה לו לנשוך.
המרפא אוחז בחץ שבגופו של גזה ושובר אותו לשניים. לאט, בעזרת שתי סכינים ארוכות, המרפא פולה את ראש החץ מגופו, מנקה את האזור במטלית ושופך את שארית היין על הפצע הפתוח. גזה צורח.
הכאב בלתי נסבל, אולם גזה ארפאד נותר בחיים, ומבלה את שארית המערכה במיטתו, אי שם באוהל בחזית הנובוגרודית.
רוצים לדעת במה מדובר? קראו את ההקדמה ואת חלק א'.
תקציר הפרק הקודם: הכרנו את גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה והרוזן של טרנסין והשרצנו המון ילדים. לנוחיותכם: אילן יוחסין:
וכעת, לפרק החדש:
ב-16 לספטמבר 1079 מגיע לחצרו של גזה אחד מהנזירים שעליהם הוטל לחנך את קלמאן, בנו הבכור של גזה. השליח מוסר כי מלאו לנער 14 שנים והוא נעשה חכם ובקיא בכתבי הקודש, אולם הנכות שלו גורמת לו לשאול שאלות לא נוחות במיוחד בנוגע לטיב אהבתו של ישו הנוצרי את ברואיו. הילד אומנם הפך לתאולוג מיומן, אבל כל הנסיונות לעקור את זרע המרדות עלו בתוהו והוא נותר סקפטי וחשדני בכל הנוגע לדת.
באוקטובר, גזה מקבל שליח נוסף, הפעם מטעם המלך שלו, סלומון ארפאד. נראה כי המלך הצעיר בחר להוציא את התסכול שלו מחוסר יכולתו להתרבות על שליטי ממלכת גרמניה. לא רק שצבאותיו של המלך פלשו לשטחיו של הדוכס מאוסטריה וגררו הכרזת מלחמה מטעם מלך גרמניה, סלומון הכריז מלחמה גם כנגד הדוכס של לוריין עילית, שיושב אי שם בין בצפון-מערב גרמניה. כעת, המלך מבקש מגזה שיגייס את כוחותיו ויסייע לו במלחמה המטופשת הזו. גזה מסרב, יש לו תוכניות אחרות.
הפצ’נגים, שבטים טורקיים פגאנים שהגיעו מהמזרח, ישבו מזה שנים רבות ממזרח להונגריה, מאוחדים תחת צ’יף עליון אחד. אולם, לפני חודשים מספר הגיעה לגזה הבשורה כי אחד מהשבטים, זה שיושב במחוז פרסצ’אן הכריז על עצמאות מההנהגה המרכזית. גזה לא היה חובב מלחמות גדול, אבל הוא ידע לזהות הזדמנות להשיג אדמות וכוח בקלות, ובמרץ של אותה שנה 2000 חיילים הונגריים חודרים אל תוך אדמת הפגאנים ומטילים מצור את המצודה הקטנה בה מתחבא מנהיג הפגאנים של פרסצ’אן, בחור קירח בשם קוגל.
בעוד גזה יושב באוהלו וסועד עם קציניו, שליח מטרנסין מגיע עם הודעה מאדונית המרגלים שלו. על פי דבריה של האישה, ישנן הוכחות מוצקות לכך שהבן הצעיר של גזה ותיאופנו, זה שזכה לשם היווני ברדאס, הוא למעשה ממזר של תיאופנו ואחד מהחצרנים שהביאה עמה מקונסטנטינופול. גזה לא מופתע – במקום כלשהו בליבו הוא הרגיש כי הילד נראה יותר יווני מהונגרי, והאהבה אשר חש כלפי אישתו בעבר נעלמה ממזמן. הוא מורה לשליח להכריז על ברדאס כממזר.
חודשיים לאחר מכן, אותו השליח חוזר לגזה עם איגרת מתיאופנו. “ליבי נשבר כאשר הכרזת על בננו הקטן ברדאס כממזר. אין לי ספק שהוא נולד מזרעך, כפי שאין לי ספק שאני נושאת ברחמי ילד נוסף, גם הוא מזרעך". גזה מקמט את הקלף, זורק אותו לאש וכותב איגרת משלו: “איני מוכן לשמוע את שמו של הממזר שלך פעם נוספת. שלחי אותו למנזר, אולי הנזירים יצליחו לתקן את נפשו היוונית העיקשת”.
תזכורת קלה מאת המארח: זהו חלק מניסוי בו אנחנו מנסים לעשות "Let's Play" בשפת הקודש. אחרי הפעם הקודמת, שבה רק הצגנו את המשחק המדובר, עכשיו אנחנו קופצים לת'כלס. מפאת אורכו, הפוסט המלא לא מופיע בדף הראשי של "גיימפאד", ותצטרכו ללחוץ על "המשך" אם אתם רוצים לראות את מלוא מעלליו של גזה.
התאריך הוא ה-26 לדצמבר 1066 והמנהיג אל תוך נעליו אכנס הפעם יהיה גזה ארפאד, הדוכס מנייטרה והרוזן של טרנסין – שניהם איזורים בצפון מערב הונגריה. גזה הוא אדם רחום ובוטח, בעל כישורי משא ומתן וניהול כספי מסויימים אך חסר תועלת בכל הנוגע ללוחמה או תככים. אם משהו לא מונח על השולחן, סביר להניח שגזה לא ישים לב בכלל שהוא קיים.
(העולם ב-1066. הונגריה היא הגוש האפור במרכז. הסגול והכחול שמתחת לו הם ביזנטיון וקרואטיה, הירוק שלמעלה הוא פולין והצהוב והכחול שממערב הם גרמניה וצרפת)
(הונגריה, מחולקת לשליטים. השטח הירוק כהה הוא השטח בבעלות גזה, השטחים בירוק קצת יותר בהיר הם שלושת הרוזנים המרכיבים את הדוכסות של נייטרה ועוד רוזן שנתון תחת שליטתו של גזה. שאר הירוק – שאר הונגריה)
אשתו של גזה היא בת אצילים יווניה בשם תיאופנו, שידוך פוליטי שאביו עשה על מנת לחזק את קשריו עם החצר הביזנטית. תיאופנו הינה נטולת כישורים מיוחדים, אך גודלה הקטן של החצר בטרנסין אילץ את גזה למנות אותה למשרת היועצת הראשית שלו. בנוסף לתאיופנו, גזה מינה אציל מקומי בשם קלמאן דרוגאת' למשרת הגזבר שלו, חייל ותיק אך חסר יחוס בשם קארולי למשרת המרשל של צבאו וחצרנית מוכשרת בשם קריסטינה לאלי למשרת אדונית המרגלים. מכיוון שלא מצא בטרנסין אדם בעל הכשרה תאולוגית מתאימה, נותרה משרת הבישוף לא מאויישת.
אף שאין אהבה רבה בין גזה לאשתו, היא נעתרת לבצע את חובות הנישואין שלה מדי פעם לפעם, ובשנה הקודמת אף הצליחה להכנס להריון וללדת לגזה בן זכר. השמחה הפכה תוך זמן קצר לזעזוע כאשר התגלה כי התינוק, אשר זכה לשם קלמאן, נולד עם מום בגבו והוא עתיד לפתח גיבנת. לפני חודשים מספר בישרה תיאופנו לבעלה כי היא שוב בהריון, ומאז אותו היום הוא מתפלל כל לילה שהילד יוולד בריא – יורש ראוי לשושלת ארפאד. המשך »