לוחמים הם לא חכמים במיוחד. כל מי ששיחק D&D יודע את זה. דיוק היסטורי? היגיון בריא? פחחח, אנחנו עוסקים פה במשחקי וידאו, למקרה ששכחתם. והאמת שיש ב-trope הזה מידה כלשהי של היגיון – המיומנות של להסתער לתוך שדה קרב ולהרביץ לאנשים עם חרב ענקית לא בדיוק דורשת מאמץ מנטלי מטורף; אם יש מישהו בחבורה שהתפקיד שלו הוא לפתור חידות ולקבל החלטות אסטרטגיות קשות, לא מאוד מופרך להניח שזה כנראה לא יהיה ה-meat shield הענק שרץ לעבר האויבים ודופק את הראשים שלהם זה בזה.
משחקי אקשן נוטים לאמץ חזק את הגישה הזו, ולעצב את הקרבות שלהם כאתגרים מכניים שדורשים יחסית מעט תכנון ומחשבה ובעיקר דיוק וזריזות. לפעמים הם ייתנו לכם סוגים שונים של נשקים, או כל מיני רימונים / קסמים / גאדג’טים, או זרועות ענקיות שיכולות לתפוס את האויבים ולזרוק אותם על אויבים אחרים, אבל בהרבה מקרים זה רק רמה אחרת מעבר ללהחליט אם להשתמש בחרב הענקית כדי להרביץ לאויב בראש או בבטן. לא שזה רע – סדרות כמו Asylum או God of War או Half Life הוכיחו שאפשר לעשות המון עם הבסיס הזה ולעשות את זה מאוד מעניין ומאתגר.
אבל מדי פעם מגיע משחק שמצליח להתעלות מעל לסטריאוטיפ של הבריון הטיפש ולהפוך קרבות זמן-אמת לאתגר מחשבתי ממשי. לא, אני לא מדבר על הרמאות הקלאסית בשם real-time with pause; אני מדבר על The Witcher 3. המשך »
עדכון: עקב טעות, הקישור להורדה שהופיע פה היה לפרק 124. אנחנו מעלים את הפוסט הזה ״מחדש״ עם הקישור הנכון, בעיקר לטובת תוכנות עדכון אוטומטי כאלה ואחרות. עמכם הסליחה.המשך »
הפעם בגיימפאד – פרק שני ברצף עם ערן! כמו-כן, לא מעט משחקים. כולם מהעת האחרונה. אפילו אלה שזיירמן שיחק בהם. אחד מהם עדיין לא יצא לשוק באופן רשמי. ולא רק זה – יש גם חדשות.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod115-18.4.2015.mp3|titles=Episode 115: Turn-Based Masochism]
כבר הרבה זמן לא הקלטנו פרק בינלאומי של הפודקאסט. אבל השבוע (ולתקופה הנראית לעין, ככל הנראה), עידן דקל נמצא בלונדון, ויותר מזה – אבישי ועופר נמצאים בחיפה, אז אנחנו לגמרי אנשי העולם הגדול עכשיו.
צוות הבלוג עסוק. כל כך עסוק, עד שאנחנו מספיקים לשחק במעט מאוד דברים חדשים (חוץ מעידן דקל. הוא משחק בהמון דברים חדשים, אבל הוא לא נחשב), שלא לדבר על לכתוב פוסטים חדשים לבלוג. לכן, אירחנו השבוע את שקד זיירמן (אותה אולי אתם זוכרים מפרקיםקודמים) ואת לאור שריד, שתרם לה את הגישה לבטא של DOTA 2, בשביל לדבר על Star Wars: the Old Republic ו- DOTA 2.
משחקי אקשן נוטים לאמץ חזק את הגישה הזו, ולעצב את הקרבות שלהם כאתגרים מכניים שדורשים יחסית מעט תכנון ומחשבה ובעיקר דיוק וזריזות. לפעמים הם ייתנו לכם סוגים שונים של נשקים, או כל מיני רימונים / קסמים / גאדג’טים, או זרועות ענקיות שיכולות לתפוס את האויבים ולזרוק אותם על אויבים אחרים, אבל בהרבה מקרים זה רק רמה אחרת מעבר ללהחליט אם להשתמש בחרב הענקית כדי להרביץ לאויב בראש או בבטן. לא שזה רע – סדרות כמו Asylum או God of War או Half Life הוכיחו שאפשר לעשות המון עם הבסיס הזה ולעשות את זה מאוד מעניין ומאתגר.