מאז שנות ה-2000 מאוד אהבתי את BioWare. אמנם פספסתי את ימי הזוהר של Baldur's Gate ושאר משחקי ה-D&D, אבל הם ממש לא עצרו שם. KOTOR, Dragon Age ו-Mass Effect כולם היו מצוינים, ובאופן כללי אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם. אפילו במשחקים הבינוניים כמו Dragon Age 2 אפשר לצפות לבניית עולם מאוד עמוקה, דמויות כיפיות ודיאלוגים מעניינים.
בלי שום קשר לזה, מאוד נהניתי מ-Destiny 2. לא באמת יצא לי לחוות את ה-endgame שלו, אבל המכניקה הבסיסית ממש מגניבה, הקמפיין משעשע מספיק כדי להעביר את הזמן, האלמנט האונליין שלו עובד מצוין, וכבר מימי דיאבלו אנחנו יודעים כמה זה מרגש למצוא ציוד עם מספרים יותר ויותר גבוהים, בטח כשהוא מגיע עם שם מגניב וצבע סגול או צהוב. מבחינה מכנית טהורה, באנג'י פשוט… gets it.
אז כש-EA הכריזה ש-BioWare מפתחת משחק שהוא לגמרי-לא-חיקוי-Destiny-נשבעים-נגענו-באדום, כמובן שהתגובה שלי הייתה… אכזבה גדולה. מהרגע הראשון זה נשמע כמו רעיון רע, וכל טריילר שיצא רק הוריד את ההתלהבות שלי עוד קצת. אבל עמוק בפנים, עדיין חשבתי שיש לזה פוטנציאל וקיוויתי שייצא משהו טוב. שאולי עוד יש תקווה לעתיד של BioWare. וכך, קוראים יקרים, הצלחתי להתאכזב ממשחק שלא היו לי שום ציפיות ממנו.
לפני כשנה העלנו את אחד מסרטוני ה"בואו נשחק" הראשונים שלנו, שבו שיחקנו ב- Destiny. הדעות היו מעורבות, למרות שארז, בשורה התחתונה, חיבב את המשחק.
עכשיו יצאה ההרחבה הגדולה הראשונה של Destiny, שנקראת The Taken King, ופתאום שחקני Destiny נהיו הרבה יותר מרוצים מהמשחק. אבל האם היא גם תשכנע את זיירמן ויוגב?
זהירות! הסרטון כולל הופעת אורח מהדהדת ומרקדת של יותם ברנז, החצי השני של ארז רונן מ"הקונסוליירים"!
בפרק הזה מצאנו את עצמנו במצב מעניין: רוב הדברים שהיו לנו לדבר עליהם הם משחקים שעופר וארז שיחקו, כשארז שיחק רק במשחקי AAA מאוד מוכרים ועם הרבה הייפ, ועופר שיחק בעיקר במשחקי אינדי שאף אחד לא שמע עליהם. אז במקום הפורמט הרגיל, החלטנו לעשות את זה בתורות – משחק אחד של ארז, ואז אחד של עופר, וחוזר חלילה. אה, כן, ואיפשהו באמצע נתנו גם לדורון לדבר קצת.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod102-12.10.2014.mp3|titles=Episode 102: The Emmy for unimportant shows]
ככל שאני מתקדם, לאט לאט ובזהירות, ב-Destiny אני מבין שזה משחק שנוצר בשביל השחקנים, ולאו דווקא בשביל מבקרי המשחקים. זה לא הופך את כל הביקורות שכבר כתבו עליו בעולם, ובטח קראתם, לפחות רלוונטיות: זה משחק רפטטיבי להחריד, הסיפור שלו נע בין הלא קיים לממש-ממש-ממש-מטופש, יש לו בעיות מהותיות במערכת ה-Loot וגם מצב המולטיפלייר שלו סובל מאי אילו חוסר איזונים. ולמרות זאת, כשמפסיקים להתייחס למה אין במשחק ומנסים להנות ממה שיש בו מגלים שהוא ממש ממש כיפי, במיוחד אם אתם מהשחקנים שאוהבים להשקיע במשחקים שלכם מאות שעות. כי בדבר אחד אין ספק: באנג'י רוצה שתשחקו במשחק הזה הרבה מאוד זמן.
רגע לפני שמתחילים: יש פה אנשים שמדלגים לחלוטין על הפוסטים של הגיימפוד כי הם לא מאזינים לפודקאסט? אם כן, אחרי 69 פרקים אולי הגיע הזמן להגיד את זה: אני ממליץ לכם להפסיק עם המנהג המגונה הזה. אנחנו משתדלים שהטקסטים שמלווים את הגיימפוד יהיו משעשעים ומעניינים גם אם לא מקשיבים לאודיו עצמו, והם תמיד מכילים כל מיני לינקים רלוונטיים. בתור התחלה, כדאי לכם לעבור על הפרק של E3, כי הוא מכיל המון המון חדשות והכרזות שדיברנו עליהן. סבבה? סבבה.
אז איזה ארוך היה הפוסט של הפרק על E3, הא? היו כל כך הרבה הכרזות, טריילרים, עדכונים, דמואים וסרטונים מצחיקים של מנכ”ל סוני. אולי אפילו חשבתם שזה קצת ארוך מדי? יכול להיות. אבל הפוסט האולי-ארוך-מדי ההוא לא כיסה אפילו חצי מהדברים שהיו ב-E3 השנה. למעשה, יש כל כך הרבה דברים שלא דיברנו עליהם – כי שכחנו, לא הספקנו, סתם לא בא לנו, או שהם פשוט קרו אחרי ההקלטה – שאני לא יכול לעשות פוסט של “מבזקים” כמו שבדרך כלל קורה כשיש לנו יותר מדי חדשות, כי אם אני אכתוב עכשיו פסקה אחת על כל דבר, עד שאני אסיים כבר תוכלו לקרוא את הפוסט הזה על PS4 או Xbox One.
אז הפעם ננסה פורמט אפילו יותר תמציתי – פשוט אוסף של לינקים (ממוין אלפבתית בתוך כל section), ולכל היותר משפט אחד על כל משחק/הכרזה. Brace yourselves.
