הפעם בגיימפאד – פרק שני ברצף עם ערן! כמו-כן, לא מעט משחקים. כולם מהעת האחרונה. אפילו אלה שזיירמן שיחק בהם. אחד מהם עדיין לא יצא לשוק באופן רשמי. ולא רק זה – יש גם חדשות.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod115-18.4.2015.mp3|titles=Episode 115: Turn-Based Masochism]
להורדה (1:08:26, 62.6 מגה)
וכך, כמו הרבה דברים טובים (וגם כמו תיכונים אמריקאיים), סדרת הפוסטים שלי על Dragon Age: Inquisition מסתיימת בנשף גדול.
מאז ומתמיד העדפתי מדע בדיוני על פנטזיה. יש לזה כמה סיבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא הגיוון. פנטזיה היא ז’אנר שבנוי באופן כמעט מוחלט על tropes ועל דברים שראינו כבר מיליון פעמים. נופים ניו-זילנדיים לרוב, נשקים של ימי הביניים, אלפים, גמדים, דת אחת מרכזית שאיכשהו היא היחידה בעולם, קוסמים, מצודות, חורבות עתיקות שמכילות טכנולוגיה מתקדמת משום מה, אל-מתים, דרקונים, הקרב האולטימטיבי בין כוחות הטוב לכוחות האופל. זה כמו – דוגמה היפוטית לחלוטין – לנסות ליצור עולם מעניין ונופים יפים תוך שימוש בפלטת צבעים שכולה אפור וחום.
במד”ב, לעומת זאת, לרוב ברור לכולם שנקודת המוצא היא חברה אנושית בעתיד הקרוב/רחוק על כדור הארץ או איפשהו בגלקסיה שלנו, ולכן אפשר לא להקדיש זמן לאספקט הזה בכלל ולספר סיפורים מגוונים תוך התמקדות בדבר-שניים-שלושה שהם כן מקוריים ומעניינים. מבנה חברתי מוזר, טכנולוגיה מעניינת, כוכב לכת עם מאפיינים ייחודיים וכו’. משחקי מחשב, לצערי הרב, לא מאוד חזקים במד”ב. בעשור האחרון Mass Effect הוא כנראה המתמודד הרציני היחיד בזירה, אבל גם הוא – חוץ מכמה איזורים ספציפיים, בעיקר ה-Geth וכל סיפור ה-Genophage – הרבה יותר קרוב סגנונית לפנטזיה. ולשאר המשחקים אין אפילו את זה, רק הרבה חלליות וחייזרים ורובי לייזר גנריים.
אז נשארנו עם הרבה פנטזיה. ובתחום הזה ה-משחק הכי גדול ו-AAA ומדובר הוא, ובכן, Skyrim למעשה; אבל במקום השני בלי ספק יושב Dragon Age. ואם תסתכלו שוב לרגע על רשימת ה-tropes בפסקה הקודמת, תוכלו לראות ש-Dragon Age: Inquisition דואג לסמן וי גדול ושמן על כל אחד ואחד מהם. הנבל הראשי במשחק הוא אפילו הכלאה חסרת-בושה של וולדמורט וסאורון. ובכל זאת, הוא היה משחק השנה שלי. אז מה הסוד? ובכן, נחתוך ישר לעיקר: הסוד הוא להתמקד בצורה מאוד חזקה במה שכן שונה. המשך »
בשנים האחרונות נדמה שמשחקי ה-AAA הגדולים מתחלקים לשני סוגים: כאלה שיש בהם סוג מסוים של sandbox, ו-FPS-ים עם אלמנט מולטיפלייר מרכזי. בין GTA, Assassin’s Creed, Burnout Paradise, Arkham City, Skyrim, DayZ, Far Cry וכמובן Minecraft, נראה שאין כמעט אף ז’אנר שחסין לתופעה הזו. ולמה שיהיה? זה כיף, זה הרבה מאוד תוכן שלא דורש כתיבה או cutscenes או מכניקה נוספת, וזה פותח אופציה להרבה השתטויות מבדרות, סרטונים ביוטיוב ו-memes, או בלשון מפיצות: פרסום חינם! אבל משחק sandbox של BioWare? מה הלאה, Mirror’s Edge עם עולם פתוח? אה, כן.
אני מנחש ש-BioWare החליטו ללכת בכיוון הזה משתי סיבות: אחת היא התלונות הרבות על ההיקף הקטן-עד-כדי-גיחוך של Dragon Age 2 ועל זה שהוא ממחזר סביבות כאילו יש מחסור עולמי במעצבי שלבים, והשנייה היא ההצלחה של Skyrim (שיצא באותה שנה). אבל כמו שקורה הרבה יותר מדי בתעשיית המשחקים, הם לא עצרו לרגע לחשוב למה העולם הפתוח של Skyrim הצליח כל כך, ופשוט הניחו שאם הם יזרקו פנימה כמה איזורים ממש גדולים, יקרה איזה קסם ופתאום המשחק יהיה הרבה יותר טוב.
אז בואו נעשה את העבודה ש-BioWare היו צריכים לעשות לפני כמה שנים, ונעצור לרגע לחשוב. המשך »
קרה לכם פעם שנתקלתם בבעיה עם פתרון כל כך פשוט-עד-כדי-גיחוך וברור מאליו שאפילו לא חשבתם בכיוון הזה? אם לא, בטח לא שיחקתם ב-The Talos Principle – אבל את זה נשמור לביקורת הבאה. בכל מקרה, אחרי כמה ימים של חשיבה וכתיבה על Dragon Age: Inquisition, ישבתי אתמול מול חצי-פוסט ביקורת עם מעל 1000 מילה, מתלבט ומתחבט איך להמשיך הלאה באופן שגם יכסה את כל מה שיש לי להגיד על המשחק, וגם יסתכם בפחות מאורך של מאמר אקדמי ממוצע. רק כשהלכתי לישון הבנתי שאני דביל והתשובה היא פשוטה-עד-כדי-גיחוך וברורה מאליה. ובכן:
ברוכים הבאים לסדרת הפוסטים על Dragon Age: Inquisition! בשבועיים (בערך) הקרובים אני אעלה פוסט חדש כל יומיים-שלושה, כל פוסט על נושא ספציפי אחר שקשור למשחק. הפוסטים האלה יהיו יחסית קצרים ומגוונים. אני עוד לא יודע כמה בדיוק יהיו, אבל יש לי הרבה רעיונות מעניינים. תקבלו יותר תוכן, במנות סבירות, ואני לא אצטרך לערוך פוסט באורך ספר שלם. כולם מרוויחים!
רשימות סוף-השנה כבר הפכו לכזו מסורת ברחבי האינטרנט, שאפילו לצחוק על זה שכל מה שכולם כותבים בתקופה הזו זה עוד ועוד רשימות כבר נהיה נדוש ושחוק. למרבה המזל, לנו יש טריק נוסף בשרוול:
ברוכים הבאים לשבוע הפוסטים הרשמי של גיימפאד! בימים הקרובים, יהיו לנו פוסטים בבלוג! עם טקסט! כל יום! ולא כולם יהיו ביקורות של ארז!
אני נבחרתי באקראי (לטענת זיירמן) להתחיל את הרצף, ואני אפתח את סיכום השנה באופן שלא צריך להפתיע אף אחד שמכיר אותי – בתלונה: כשעברתי על רשימות של משחקים שיצאו השנה כדי לבחור את משחק השנה שלי, שמתי לב שלא היו כמעט משחקים באמת מרשימים. היו כמה משחקים טובים (למשל Broken Age או Wolfenstein), אבל אחרי שבשנתיים האחרונות היו לי רשימות ארוכות של משחקים מעולים ומעניינים להתלהב מהם, השנה זה פחות או יותר הסתכם במשחק אחד. אולי זה בגלל הדור החדש, או כי הרבה משחקים מעניינים נדחו ל-2015. לא יודע. אני בהחלט מקווה שזה רק slump זמני. אז בנימה אופטימית זו, בואו נתחיל! המשך »
