אחרי היעדרות ממושכת למדי, הקומיקס של גיימר חוזר!
הפעם, אני מוכרח לגלות לשם גילוי הנאות, יש לי חלק בקומיקס הזה. השם זמני, הקונספט מגובש רק חלקית, והרעיון של פרק הפיילוט (מחווה בוטה ל"וי בריבוע" של ויגיימס) לא התקבל טוב/הובן ע"י אחוז מכובד של הגולשים שלנו.
לאורך השבועות הקרובים תהיה לנו ההזדמנות לגלות אם נוכל לשפר קצת את דעת הקהל הזאת, או שעדיף שפשוט נפרוש למערה מחוסרת-הקומיקס שלנו.
כן, חזרתי מהחופש. ואחרי שאני אצליח קצת להשתלט על שטף העדכונים ששוחררו בינתיים לרשת בזמן שאני נחתי לי באילת, אני גם אחזור לעדכן את הבלוג בקצב ראוי. מבטיח.
שחר לנגבהיים כתב היום ב- Gamer כתבת "בקרוב" על BioShock, אבל בניגוד למסלול הסטנדרטי של כתבת "בקרוב", הוא החליט די לרדת על המשחק, ועל ההייפ המסיבי שסובב אותו.
גם אני הייתי שם, פעם, כשירדתי על Myst IV: Revelation רק על סמך גרסת הבטא שלו. אבל בעוד שאני הסתמכתי על כל סדרת Myst לפני שהשפלתי את המשחק הרביעי, שחר בוחר להכות ב- BioShock רק על סמך החומר ששוחרר עד כה לרשת.
אני לא מסכים איתו על כל הנקודות. נכון, כשהחברה המפתחת מפיצה סרט שמדגים את אפקטי המים של המשחק, אני בהחלט חושב שיש כאן בעיה, אבל אני עדיין חושב ש- BioShock יהיה משחק מוצלח. עם זאת, אי אפשר שלא להנהן בהסכמה עם השאיפה של שחר להחזיר את המפתחים והמפיצים בחזרה לקרקע.
מול המניפסט שלי על "למה Starcraft 2 זה לא שוס", מתייצב אילן גלר עם ה"למה כן" שלו.
זה יפה שאף על פי שגם אני וגם אילן יוצאים מתוך אותה נקודת המוצא, מהר מאוד אנחנו מתפצלים למחוזות אחרים לגמרי. כל מה שיש לי להגיד לאילן, אחרי טור כזה, הוא שאם Company of Heroes עדיין "מרגיש כמו אלתור", בשבילו, הבעיה היא לחלוטין אצלו.
אף על פי שאני עובד באתר המתחרה, אני בדרך כלל מנסה לשמור בבלוג הזה על גישה אובייקטיבית כלפי Vgames. כשמגיע להם, אני מפרגן להם. לפעמים, אני מפרגן להם קצת פחות. כתבתי עליהם מעט מאוד, וכשכן כתבתי – ניסיתי לאזן את מה שכן כתבתי עליהם כלפי הצד החיובי, כדי שחס וחלילה לא יגידו עלי שאני סתם לא אובייקטיבי.
אבל תסלחו לי, אין לי מושג איך להתייחס להודעה הדרמטית של Vgames, על כך שהם מארגנים מסיבת רשת באמצע יולי. המשך »
טוב, אז יומיים אחרי פרסום הביקורת על Command & Conquer 3, מה עוד נשאר לי להגיד על המשחק הזה? המשך »
מכל ההתלהבות על כך שהביקורת על Command & Conquer 3 עלתה לאוויר סוף כל סוף, שכחתי לגמרי לדבר על נושא מלהיב אחר לחלוטין לגבי Gamer: הביקורת הזו מסמלת את עלייתה של מערכת הציונים החדשה. הקונספט? הקץ לתת-קטגוריות פרטניות – וחתימת כל ביקורת בציון מ- 1 עד 100 בצירוף של כמה משפטי יתרונות וחסרונות.
אני מוכרח לציין שבעיני זה לא התבנית המושלמת. הצורך לפרט גם את יתרונותיו וגם את חסרונותיו של המשחק לא משנה באיזה צד של הספקטרום הוא נמצא – מזכיר לי יותר מדי תמונות מעצבנות מקורס קצינים בצה"ל. ובכל זאת, השיטה הזו טובה פי עשרות מונים מהשיטה הקודמת, עם הקטגוריות המיותרות של "קושי" ו"ממשק". הרי בסופו של דבר, אלא אם אחד מהתחומים האלה ראוי לציון מיוחד לטובה או לרעה, למה בכלל להציב אותם בסמוך לציון הסופי, כאילו שיש להם סוג כלשהו של השפעה עליו?
אם זה היה תלוי בי, הייתי הופך את המערכת אפילו למינימליסטית יותר: ציון מ- 1 עד 100, ושורה אחת של טקסט חופשי, סטייל PC Gamer. אבל בכל מקרה, המערכת החדשה הרבה יותר כיפית מזו הקודמת.
אז זהו. פרסמתי סוף כל סוף את הביקורת על Command & Conquer 3. הקהל, כמובן, הסתער. לא יותר מיומיים לאחר שהעליתי את הפוסט שלי על סגנונות לביקורת משחקים, הסגנון שלפיו אני חושב שצריך לבקר משחק (פחות פרטים טכניים, יותר 'העברת תחושה' כללית) מונח על שולחן הניתוחים. כיף.
התייחסות מפורטת יותר, גם למשחק וגם לביקורת, תגיע בהמשך. כתבת וידאו למשחק תתפרסם ב- Gamer//2 בעוד כשבוע, אם הכל ילך כהלכה.
זהו. תהנו. אני מקווה.