השנים עוברות, וכמות האנשים שממש כותבת פוסטים לגיימפאד הולכת ויורדת. למעשה, אילולא סיום יומן המשחק שלי ב- XCOM 2 בתחילת השנה, לא היו לי אף פוסטים בבלוג שהם לא סרטוני "בואו נשחק" או פרקים חדשים של הפודקאסט ב- 2017. אבל מסורת זו מסורת! והנה היא יוצאת לדרך: 3 דברים טובים ודבר אחד רע ב- 2017, כפי שאני ועופר רואים אותה.
Horizon: Zero Dawn
מי היה מאמין, אה?
כלומר, אוקיי, אני הייתי מאמין. קיוויתי ש- Horizon: Zero Dawn יהיה טוב כפי שהוא נראה בכל ההצגות המוקדמות. אבל לא ידעתי עד כמה. אחרי הכל, מדובר בחברה שעד עכשיו הפיקה בעיקר את סדרת Killzone האפרורית, ובעוד שציפיתי למשחק טוב עם עולם מסקרן, לא שיערתי שהיא תבנה משחק שיש בו, בנוסף לעיצוב העולם הנהדר, גם את אחת ממערכות הקרב הכי מוצלחות שראינו בשנים האחרונות ועלילה נהדרת. עלילה שמצליחה לחבר את כל האלמנטיים המשחקיים שלו, ומצליחה לעמוד במטלה הבלתי-אפשרית לכאורה של גם לספק הסבר סביר ללמה הם קיימים וגם להיות מעניינת וקצת מרגשת ברמה אישית.
לא כתבתי יותר מדי על Horizon פה בבלוג כי, ובכן, לא כתבתי כמעט על כלום פה בבלוג בשנה האחרונה. אבל עופר כתב עליו ביקורת, ואני קשקשתי עליו די הרבה בפודקאסט, ואין לי הרבה מילים להוסיף על זה. מכל הבחינות, מדובר במשחק נהדר, וכנראה התשובה הכי טובה שקיימת לשאלה ״למה לי לקנות פלייסטיישן 4?״. או יותר נכון, התשובה השנייה הכי טובה שקיימת לשאלה הזו, אחרי ״רגע רגע רגע, לא שיחקת The Last of Us אף פעם?!״. המשך »
אם אתה נוסע בזמן שהגיע מהעבר וקורא את שורות אלה, בבקשה צור קשר עם עידן זיירמן מהעבר ותגיד לו שזה בסדר, הולכת להיות עוד כמה שנים טרילוגיה טובה של Star Wars.
תקופת הסתיו/חגים לא מאכזבת וכבר מספקת הרבה משחקים מעניינים (וגם Assassin’s Creed), מוזיקה טובה (וגם שירי כריסמס/חנוכה), הכרזות מגניבות (וגם חדשות על EA), וכמובן, מחלות. מזל שיש לנו תהליך עריכה קפדני שיכול להיפטר מכל השיעולים של עופר וערבובי התה של זיירמן.
ברוכים הבאים לשחר של עידן חדש! עידן שבו זיירמן לא משחק יותר ב- Horizon: Zero Dawn, איכות הסאונד של דני לא מחורבנת יותר, אנחנו תוהים אם העולם צריך עדיין את Introversion, ומשחקי סומבררו מציפים את השוק!
משחקי עולם פתוח, אני חייב לכם התנצלות. במשך שנים טענתי שאתם סתם fad ואין לכם כלום להציע. קראתי לכם משעממים, רפטטיביים, לא מקוריים, גלגלתי עיניים כשכולם התלהבו מ-Assassin’s Creed או GTA, התעצבנתי כשעוד ועוד משחקים וז’אנרים שאהבתי התחילו לאמץ את הקונספט של עולם פתוח, צחקקתי צחוק מביך כשהמודל העסקי של יוביסופט הפך להיות “עוד משחקי sandbox גנריים!!!1”, ובשקט קיוויתי שהטרנד הזה יעבור ונוכל לחזור למשחקים עם pacing נורמלי וסביבות מעוצבות כמו שצריך. אבל עכשיו אני יודע שזו הייתה רק תחילת הדרך, שהייתם צריכים להתבגר ולהיסגר על עצמכם, ובעצם יש לכם הרבה פוטנציאל.
אולי הייתי צריך להבין שמשהו לא בסדר בתיאוריה שלי אחרי 80 שעות משחק ב-Skyrim. אבל עם כל Far Cry או Just Cause או Red Dead Redemption שנוסף לאוסף זה רק נראה יותר סביר שאני צודק, ומשחקי עולם פתוח הם פשוט גרועים לא בשבילי. אפילו The Witcher 3 ו-Fallout 4 לא שכנעו אותי סופית; “טוב, בסדר”, חשבתי לעצמי, “אולי זה יכול לעבוד במשחק תפקידים, איפה שבכל מקרה יש הרבה דרכים שונות לשחק וקווסטים צדדים וכל זה. אבל משחקי עולם פתוח קלאסיים הם עדיין משעממים”.
מי היה מאמין, אה?