אוג 13
מרץ 21
הרגע סיימתי לשחק את Starships בפעם הרביעית, והספיק לי, תודה.
קצת כמו Pirates הישן של סיד מאייר, גם Starships מתחיל בהבטחה מאוד נחמדה: בוא להיות מפקדו של צי ספינות חלל, צא אל היקום הרחב וגלה אין-ספור פלנטות מיושבות, בעודך מבצע עבורן מגוון משימות ומתמודד מול אימפריות אחרות בניסיון להשליט את שררתך על הגלקסיה. וממש כמו Pirates הישן של סיד מאייר, זה מה-זה ממצה את עצמו מהר.
נוב 30
בואו נתחיל מלדבר על הפיל בחדר. Marvel Puzzle Quest הוא משחק Free to Play. בתור משחק Free to Play, הוא אימץ לתוכו את כל הקלישאות הגדולות של הז'אנר. יש לו שני סוגים של "מטבעות" שאתם מבזבזים בתוך המשחק ואפשר לקנות אותם בעזרת כסף אמיתי. הוא מכריח אתכם לחכות, לפעמים כמה שעות, "בזמן אמיתי" לפני שהוא נותן לכם לשחק (אלא אם תבזבזו כמות מסויימת של "מטבעות" בשביל למנוע את זה). בחלק מהרכישות בתוך המשחק יש אלמנטים של הימורים שמנסים לפתות אתכם לשרוף כסך על הסיכוי לזכות במשהו שאתם ממש צריכים. דברים כאלה.
אנחנו לא נוטים לסקר משחקים מהסוג הזה בדרך כלל פה בבלוג. כי המשחקים האלה הם נצלניים ונוראיים ומחליפים משחקיות מוצלחת בפנייה לחלק האובססיבי-קומפולסיבי במוח שלנו. South Park עשו על זה אחלה פרק ממש לא מזמן. יש רק בעיה אחת קטנה ב- Marvel Puzzle Quest. הוא משחק ממש ממש טוב. המשך »
ספט 25
אני לא מרגיש בנוח לכתוב ביקורת על Five Nights at Freddy’s.
תבינו, אני לא חושב שמבקר משחקים צריך באמת לסיים את המשחקים שהוא כותב עליהם ביקורת. כלל האצבע שלי הוא שככל שהביקורת שניתנת למשחק היא יותר חיובית, ככה צריך לשחק בו יותר לפני שכותבים עליו, אבל גם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל. בקצרה, יש משחקים שאפשר “לקלוט” הרבה לפני שמגיעים לסוף שלהם. זה לא נפוץ, אבל היו מקרים שבהם כתבתי ביקורת על משחק שהגעתי רק לאמצע שלו. אבל ב- Five Nights at Freddy’s, בבירור, לא שיחקתי מספיק בשביל לכתוב עליו ביקורת.
ליתר דיוק, לפי Steam, ב- Five Nights at Freddy’s שיחקתי 42 דקות. וזהו. הספיק לי. אני לא חוזר ל- Five Nights at Freddy’s. מיציתי. אני לא נוגע יותר בחרא הזה. כמו כן, אני חייב לציין שהוא משחק מדהים וכולכם צריכים לשחק בו.
פבר 13
אולי יצא לכם לשמוע בשבוע האחרון על משחק קטן בשם Flappy Bird. אולי לא. אולי מעניין אתכם לשמוע עליו עוד, אבל האמת היא שאתם לא הולכים לראות פה בבלוג שום ביקורת או רשמים מהמשחק. הסיבה לזה היא למעשה הרבה יותר מעניינת מהמשחק עצמו: Flappy Bird לא קיים יותר. והסיפור סביב ההיעלמות שלו הוא אחד הדברים היותר מוזרים ובלתי-צפויים שקרו בשנים האחרונות בתעשיית המשחקים. המשך »
יול 19
מאי 17
דצמ 30
שנת 2012 תמיד תזכר אצלי כשנה אבודה. לא בגלל המשחקים שיצאו השנה, לא בגלל הקונסולות שלא יצאו וגם לא בגלל סוף העולם שלצערי – לא הגיע כדי לגאול את כולנו מגנגם סטייל. השנה הייתה מבוזבזת כי התבגרתי. סוף סוף הבנתי איך זה שכשלאנשים יש עבודה וחברה – גיימינג מקבל כיסא אחורי במקרה הטוב ואת הבגאז׳ במקרה שהוא לא נזרק לגמרי מהחלון.
מצד אחד, עם סדר יום שמתחיל ב-7 בבוקר, משם זורם לנסיעת רכבת של שעה ורבע, עבודה עד 20-21 ושעה ורבע נסיעה חזרה, אין הרבה זמן לפעילויות פנאי. עם שיגרה שהגימינג נוזל ממנה לאט לאט, גם סופי השבוע מתחילים להיות פחות תלויים בו ויותר תלויים באיזה תרגילים יש להכין לתואר שני או איזה תכננונים קבעתי עם החברים שלא ראיתי במהלך השבוע. מצד אחר, עם משכורת זעומה של קצין בחובה אין לי את כסף לקנות את המשחקים שאני מתרגש מהם מיד עם ההשקה, ואת המשחקים שאני כן קונה במבצעים – אין לי באמת זמן לשחק.
זהו, אפשר להגיד שנגמלתי מגיימינג בדרך הקשה – אין לי זמן אליו. ולחשוב שפעם הייתי מבלה מספר שעות כל יום בניסיון ללמוד בעל פה את התזמונים של PowerUps ב-Unreal Tournament 2004.
אז אולי אני קצת מגזים. לא הייתה לי שנה נטולת גיימינג לחלוטין, אבל בהחלט הייתה לי שנה חלשה. משחק ה-AAA האחרון שאני זוכר ששיחקתי בו בהשקה היה Serious Sam 3, וגם הוא הושק איי שם בשלהי 2011. בכל זאת, הינה מספר אלמנטים שעשו לי את השנה: