או ״בואו נרביץ לארז וליוגב בדרכים ממש אכזריות ב- Mortal Kombat X", כמו שבאמת רצינו לקרוא לסרטון הזה.
ה- Fatalities, למי שתוהה (כלומר, כולם) נמצאים ב- 21:43 ו- 25:44.
או ״בואו נרביץ לארז וליוגב בדרכים ממש אכזריות ב- Mortal Kombat X", כמו שבאמת רצינו לקרוא לסרטון הזה.
ה- Fatalities, למי שתוהה (כלומר, כולם) נמצאים ב- 21:43 ו- 25:44.
אח, Bloodborne. האקסקלוסיבי הטוב של הפלייסטיישן 4. המושיע הגדול של כל גיימר שקורא לעצמו ״כבד״. המשחק הזה שמתים בו ממש הרבה פעמים אבל זיירמן משום מה בכל זאת לא נהנה לשחק בו. אז התיישבנו לשחק בו. או יותר נכון, ארז התיישב לשחק בו. וכראוי – מת ממש הרבה פעמים. צפו!
ארז קיבל לביקורת את The Order: 1886, הלהיט האקסקלוסיבי הגדול של הפלייסטיישן 4, ויאדה יאדה יאדה, הוא לא משהו בכלל.
אבל בניגוד לתלונות שתשמעו ברחבי האינטרנט, הבעיה של The Order: 1886 היא לא שהוא קצר מדי. אז צפו בנו משחקים בו במשך קצת פחות מחצי שעה, עם כל מיני הפרעות מעצבנות (כשחשבנו שהגיעה פיצה אבל היא לא הגיעה באמת) ומעצבנות פחות (כשבאמת הגיעה פיצה!), ובאופן כללי די משתעממים. אבל עושים את זה בצורה מבדרת! אנחנו מקווים!
קצת חבל לי על Evolve. על הנייר, הוא עשוי מאותו החומר כמו החלומות שלי. משחק מרובה משתתפים א-סימטרי, שבו ארבעה שחקנים צריכים לשתף פעולה (כמו ב- Left 4 Dead! והוא מהיוצרים של Left 4 Dead! זה מושלם!) בשביל להפיל שחקן אחד ששולט במפלצת ענקית. זה רעיון נפלא למשחק. ובאמת, מגיע לרעיון הזה משחק אדיר ומדהים, שיסחוף את העולם בסערה ויהפוך למשחק מרובה-המשתתפים הפופולרי ביותר שהוא לא Dota 2. אבל זה לא מה שקרה – במקום זה קיבלנו את Evolve.
חשוב לי לציין – אני מאוד נהנה מ- Evolve. זה לא עניין של מה בכך. Evolve הוא המשחק הראשון מאז Left 4 Dead 2 שהצליח להחזיר אותי לקטע הזה של לשחק עם אנשים אמיתיים. בשבועות האחרונים ביליתי כמות מגוחכת של זמן בתור צייד או מפלצת על הפלנטה הבדיונית Shear. אבל, באותה נשימה, חשוב לי לציין ש- Evolve הוא סוג של תאונת דרכים שבה כל מיני רעיונות נהדרים מתנגשים בכל מיני אלמנטים רעים ויוצרים בלגן אדיר ומבלבל. כאמור, אני מאוד נהנה מ- Evolve, כשהוא עובד. אבל לפעמים הוא פשוט לא עובד. המשך »
הרגע הגיע! ארבעה מחברי “גיימפאד” התיישבו ביחד על ספה אחת כדי לשחק במערכת הקו-אופ החדשה של Geometry Wars 3… ודי התאכזבו, האמת. המשחק לשחקן יחיד הרבה יותר טוב! מה נסגר איתם?
אבל עזבו שטויות, בואו ותראו את ארז, זיירמן ושני השוורצים הולכים לאיבוד בכאוס המוחלט שהוא Geometry Wars 3.
כשאני ודקל שיחקנו ב- Lara Croft and the Guardian of Light, הספין-אוף האיזומטרי הקליל יותר של סדרת Tomb Raider, מאוד נהנינו מחווית הקו-אופ המצחיקה ("חה חה הפלתי אותך לאש!") ומפתרון החידות המשותף ("למה אנחנו כל הזמן שוכחים שאפשר לעשות את זה, למה?!?!"). אז זה היה הגיוני לצפות שברגע ש- Lara Croft and the Temple of Osiris ייצא, ננסה לגייס ארבעה מחברי הבלוג למשחק משותף. לא הצלחנו. הצלחנו לגייס רק שלושה. אבל עדיין יצא מצחיק וכיפי ממש.
לקח לנו בערך שעתיים להקליט את הסרטון הזה, שנמשך בסך הכל חצי שעה. היו לנו את כל הבעיות שאתם יכולים לדמיין, בערך, וגם כמה שאתם לא. אבל התוצאה היא אחד מסרטוני ה- Let's Play המרגשים שתראו אי-פעם! יש בו הכל! הדלקת קטורת! רכיבה על פילים! תינוק שמתחיל לצרוח ספונטנית באמצע ההקלטה ומכריח אותנו לעשות Pause! בקיצור, עבדנו קשה בשבילו. תראו אותו. הוא מגניב. וגם המשחק.
אף אחד לא היה יכול להאשים אותי על כך שהייתי סקפטי כלפי Alien: Isolation. המותג הזה עובר התעללות באופן יחסית קבוע ע״י תעשיית משחקי הוידאו כבר עשרות שנים, וכדי לוודא שאין סיכוי שנשכח את זה – המשחק האחרון שיצא תחת המטריה שלו היה Colonial Marines הנוראי. וכש- Creative Assembly (נו, אתם יודעים, אלה שעושים בעיקר את משחקי האסטרטגיה של סדרת Total War), שבימים כתיקונם לא מתקרבת לפיתוח של משחקי פעולה בגוף ראשון עם מקל, נכנסה עם חזה מנופח לתוך החדר ואומרת ש"אה, דרך אגב, אנחנו הולכים לקחת את המותג הזה שכולם נכשלים איתו כלהזמן ולעשות איתו משהו שאף אחד לא עשה איתו אי-פעם בז'אנר שאנחנו לא מתקרבים אליו אף פעם, וזה יהיה אדיר" – אף אחד לא באמת לקח אותם ברצינות, נכון?
אז הייתי סקפטי. הייתי סקפטי כשהמשחק הוכרז. הייתי סקפטי כששוחררו סקירות "בקרוב". הייתי סקפטי כשהמשחק יצא לשוק. וגם כשעה לתוך המשחק, לא ממש האמנתי שזה יעבוד. אבל לפתע קלטתי שבשעה הזו עדיין לא יריתי באף אחד, לא הייתי לרגע באף סכנת חיים, ואני עדיין לופת במתח את העכבר והמקלדת כאילו החיים שלי תלויים בהם. ואז הפסקתי להיות סקפטי.