יש הרבה דברים טובים שאפשר להגיד על Ori and the Blind Forest. הוא מעוצב בסגנון הציורי היפה הזה שהולך ונהיה נפוץ בשנים האחרונות – לשמחתי הרבה, כי היה שלב שבו חששתי שמרוב דאגה לריאליזם ופוליגונים אנחנו מאבדים כל שביב של עיצוב אמנותי וסגנון. הוא משחק metroidvania שמכיל בדיוק מספיק backtracking כדי להיות מעניין אבל לא מעבר לזה כדי שלא יהיה מעיק. יש בו קטעי פלטפורמינג מעניינים וכיפיים וכמה חידות נחמדות. יש גם דברים פחות טובים – כמו כמה קטעים שנמרחים יותר מדי, או חלק מהאויבים שמרגישים כאילו הם נועדו בעיקר לעצבן, או העלילה שמקפצת לאורך המשחק בין נוגעת ללב, גנרית, מיותרת וסתם מטופשת – אבל בסופו של דבר הוא כנראה שווה את זה אם מה שתיארתי פה נשמע לכם טוב.
כל זה טוב ויפה, אבל רוב הסיכויים שהדבר העיקרי שאני אזכור מהמשחק הזה הוא כמה שנאתי את מערכת השמירות שלו.
