כבר בערך חודש אנחנו רוצים לדבר אתכם על ספיידרמן אבל היו לנו כל מיני אירועים מטופשים כמו חגיגות הפרק ה- 200 של גיימפוד וחגים ודברים כאלה, אז לא ממש הצלחנו. אבל הנה זה קורה עכשיו! ביחד עם זה שיצא משחק Tomb Raider חדש והיה Nintendo Direct עמוס וטלטייל נסגרה אז היי, קבלו את הפרק העמוס ביותר ביקום!
סרט אינטראקטיבי. פעם זה לא היה רק ז'אנר. זו היתה מילת גנאי. "הדבר הזה זה לא משחק, זה סרט אינטראקטיבי", הייתי אומר, מנסה ליצוק כמה שיותר בוז וגועל לתוך צמד המילים האלה. ובהחלט היתה לי סיבה. העליה בפופולריות של דיסקים כאמצעי להפצת משחקים והירידה במחיר שלהם שלחה את הקווסטים הקלאסיים למסלול התנגשות עם הרפתקאות הלייזר-דיסק של פעם, ויצרה את בן הכלאיים הזה, שבו אתם צופים בסרט, ואז צריכים ללחוץ A אם אתם רוצים שהדמות שלכם תמשיך ללכת ישר או B אם אתם רוצים שהדמות שלכם תיתן אגרוף לקיר. רק שאיכות הוידאו היתה מזעזעת, וביחד איתה, גם העלילה, הדיאלוגים, התפאורה, האפקטים המיוחדים וכישורי המשחק של השחקנים. "סרט אינטראקטיבי" היה צמד מילים שהמשמעות שלו היתה שקולה, פחות או יותר, ל"צואה". תחושות הבוז שהז'אנר הזה יצר אצל גיימרים ברחבי העולם המשיכה להשפיע לעוד שנים רבות.
ואז קרה Heavy Rain. סרט אינטראקטיבי עם Quicktime Events. ללא צל של ספק השילוב הגרוע ביותר שמישהו יכול לדמיין על דעת עצמו מלבד "סרט אינטראקטיבי עם גלולת ציאניד", והראה לנו שהיי, עם קצת Production Values, זה דווקא יכול להיות די סבבה. הוא סיפר סיפור שיוצר אשליה שהשחקן יכול להשפיע עליו הרבה יותר מכפי שהוא יכול להשפיע באמת, וזה עבד. זה היה מותח ומעניין, ולמרות כל מיני פגמים עלילתיים וטכניים כאחד – די טוב, בסך הכל. קצת אחר כך הגיע The Walking Dead, ששדרג את מעמדה של Telltale מחברה שמייצרת קווסטים בינוניים לחברה שמייצרת סרטים אינטראקטיביים נהדרים, ולפני שהספקתם לקרוא את כל האפשרויות בדיאלוג כלשהו בשביל להחליט איך הדמות שלכם צריכה לענות – הז'אנר קיבל לגיטימציה מחודשת.
נישא על האמון המתעורר בז'אנר וביכולותיה של Telltale, הגיע The Wolf Among Us – משחק שמבוסס על סדרת הקומיקס הותיקה של ביל ווילינגהאם – Fables. השבוע שוחרר הפרק החמישי והאחרון שלו, ואחרי שסיימתי אותו, לא היתה לי ברירה אלא להגיע למסקנה מפתיעה קצת: יש פה אפילו פחות "משחק" ממה שהיה ב- The Walking Dead. ואני אוהב אותו הרבה יותר.
אם איכשהו הצלחתם להימנע מלקבל את הרושם הזה עד עכשיו, זו ההזדמנות שלי להכריז את זה רשמית: אני אוהב משחקים עם עלילה טובה. זה לא שאני לא מסוגל ליהנות אחרת – בדיוק דיברתי בגיימפוד על Super Hexagon, שיש לו פחות עלילה מאשר שחמט – אבל באופן כללי אני מאוד מעריך נרטיב מוצלח ושמח כשיש כזה במשחק שאני משחק בו. וזה נחמד במיוחד כשהעלילה משתלבת יפה עם הגיימפליי ואפשר ממש להרגיש את האינטראקטיביות ואת התחושה שזה באמת לא היה עובד באף מדיום אחר, כמו שעבר מצוין ב-Journey למשל.
The Walking Dead של TellTale הוא לא משחק עם עלילה טובה. הוא פשוט סיפור אינטראקטיבי. עם עלילה טובה. אולי שמעתם שזה בכלל משחק point-and-click, או שזה “משחק זומבים”, אבל למעשה המשחק שהכי קרוב אליו מבחינת סגנון הוא כנראה Heavy Rain. מעבר לפרק הראשון, שבו מאוד מורגש שהשורשים של TellTale הם בז’אנר ה-P&C, זה פשוט סרט אינטראקטיבי בצורה כמעט הכי טהורה שאפשר. האם זה דבר טוב? הו, כן.
