לפני שלוש שנים, Broken Age שבר את קיקסטארטר. ההבטחה של טים שייפר לקווסט 'קלאסי' מהאנשים שהיו אחראים לכמה מהקווסטים הטובים ביותר בכל הזמנים הביאה אנשים לשפוך על הסטודיו שלו כמויות של כסף. כמויות שגרמו לכל מיני מאמרים מביכים של "האם אנחנו צופים בתחילת המוות של מפיצות המשחקים?" להכתב ברחבי הרשת. אבל מאז עברו שנים, הפיתוח של Broken Age נקלע לקשיים כלכליים (שזו דרך יפה להגיד "נוהל בצורה כושלת"), והמשחק פוצל לשני חלקים. החלק הראשון יצא לפני יותר משנה, והחלק השני יצא ממש לא מזמן.

בעולם מתוקן, האקספוזיציה הזאת היתה מיותרת. התוכנית המקורית שלי היתה להתעלם מהמסלול רב-התהפוכות שהמשחק הזה עבר, ולנסות לשפוט אותו כמוצר שלם, כפי שהוא נמכר היום. זו התגלתה כבעיה. הסיבה הראשונה לכך היא ש- Broken Age הוא משחק שהעלילה שלו מקבלת ברקס מאוד חזק קצת לפני נקודת האמצע שלו, אבל זה לא הפריע לי במיוחד. הסיבה המשמעותית יותר היא שהחצי השני גרוע.

המשך »

או ״בואו נרביץ לארז וליוגב בדרכים ממש אכזריות ב- Mortal Kombat X", כמו שבאמת רצינו לקרוא לסרטון הזה.

ה- Fatalities, למי שתוהה (כלומר, כולם) נמצאים ב- 21:43 ו- 25:44.

אז בשבועות האחרונים קצת התרשלתי בתפקידי ולמרות שהקלטנו המון סרטוני "בואו נשחק", לא ערכתי והעליתי אותם ל- Youtube. אז יצא שהצטברו לנו לא-מעט חובות, שאנחנו מתכננים להעלות בשבועות הקרובים.

איך נעשה את זה? אנחנו מכריזים מעתה והלאה על ימי שני כעל ימי "בואו נשחק" הרשמיים של "גיימפאד". לפעמים נעלה בתאריך הזה משהו חדש, לפעמים נעלה משהו ישן, אבל כל עוד אנחנו מסוגלים ואני לא מתרשל שוב בתפקיד שלי בצורה כל כך נוראית, בכל שבוע יהיה לכם סרטון "בואו נשחק" חדש ביום הזה.

ואחרי שזה נאמר – הנה Ori and the Blind Forest!

כשאני ודקל שיחקנו ב- Lara Croft and the Guardian of Light, הספין-אוף האיזומטרי הקליל יותר של סדרת Tomb Raider, מאוד נהנינו מחווית הקו-אופ המצחיקה ("חה חה הפלתי אותך לאש!") ומפתרון החידות המשותף ("למה אנחנו כל הזמן שוכחים שאפשר לעשות את זה, למה?!?!"). אז זה היה הגיוני לצפות שברגע ש- Lara Croft and the Temple of Osiris ייצא, ננסה לגייס ארבעה מחברי הבלוג למשחק משותף. לא הצלחנו. הצלחנו לגייס רק שלושה. אבל עדיין יצא מצחיק וכיפי ממש.

לקח לנו בערך שעתיים להקליט את הסרטון הזה, שנמשך בסך הכל חצי שעה. היו לנו את כל הבעיות שאתם יכולים לדמיין, בערך, וגם כמה שאתם לא. אבל התוצאה היא אחד מסרטוני ה- Let's Play המרגשים שתראו אי-פעם! יש בו הכל! הדלקת קטורת! רכיבה על פילים! תינוק שמתחיל לצרוח ספונטנית באמצע ההקלטה ומכריח אותנו לעשות Pause! בקיצור, עבדנו קשה בשבילו. תראו אותו. הוא מגניב. וגם המשחק.

אז הקלטנו את עצמנו משחקים ב- Sunset Overdrive – הסיבה הכי טובה בימינו לקנות Xbox One. אבל לא הקלטנו את עצמנו מהמיקרופון הנכון. אז שומעים אותנו… פחות טוב. מצטערים על זה. בכל מקרה – הנה זה. Sunset Overdrive. הוא מגניב.

אף אחד לא היה יכול להאשים אותי על כך שהייתי סקפטי כלפי Alien: Isolation. המותג הזה עובר התעללות באופן יחסית קבוע ע״י תעשיית משחקי הוידאו כבר עשרות שנים, וכדי לוודא שאין סיכוי שנשכח את זה – המשחק האחרון שיצא תחת המטריה שלו היה Colonial Marines הנוראי. וכש- Creative Assembly (נו, אתם יודעים, אלה שעושים בעיקר את משחקי האסטרטגיה של סדרת Total War), שבימים כתיקונם לא מתקרבת לפיתוח של משחקי פעולה בגוף ראשון עם מקל, נכנסה עם חזה מנופח לתוך החדר ואומרת ש"אה, דרך אגב, אנחנו הולכים לקחת את המותג הזה שכולם נכשלים איתו כלהזמן ולעשות איתו משהו שאף אחד לא עשה איתו אי-פעם בז'אנר שאנחנו לא מתקרבים אליו אף פעם, וזה יהיה אדיר" – אף אחד לא באמת לקח אותם ברצינות, נכון?

אז הייתי סקפטי. הייתי סקפטי כשהמשחק הוכרז. הייתי סקפטי כששוחררו סקירות "בקרוב". הייתי סקפטי כשהמשחק יצא לשוק. וגם כשעה לתוך המשחק, לא ממש האמנתי שזה יעבוד. אבל לפתע קלטתי שבשעה הזו עדיין לא יריתי באף אחד, לא הייתי לרגע באף סכנת חיים, ואני עדיין לופת במתח את העכבר והמקלדת כאילו החיים שלי תלויים בהם. ואז הפסקתי להיות סקפטי.

המשך »

ככל שאני מתקדם, לאט לאט ובזהירות, ב-Destiny אני מבין שזה משחק שנוצר בשביל השחקנים, ולאו דווקא בשביל מבקרי המשחקים. זה לא הופך את כל הביקורות שכבר כתבו עליו בעולם, ובטח קראתם, לפחות רלוונטיות: זה משחק רפטטיבי להחריד, הסיפור שלו נע בין הלא קיים לממש-ממש-ממש-מטופש, יש לו בעיות מהותיות במערכת ה-Loot וגם מצב המולטיפלייר שלו סובל מאי אילו חוסר איזונים. ולמרות זאת, כשמפסיקים להתייחס למה אין במשחק ומנסים להנות ממה שיש בו מגלים שהוא ממש ממש כיפי, במיוחד אם אתם מהשחקנים שאוהבים להשקיע במשחקים שלכם מאות שעות. כי בדבר אחד אין ספק: באנג'י רוצה שתשחקו במשחק הזה הרבה מאוד זמן.

המשך »