קשה להפריז בחשיבותו של Gears of War להתפתחות תעשיית המשחקים בדור הקודם של הקונסולות. כשיצא במקור ב-2006 לקונסולת ה-Xbox 360 הוא היה משחק מהפכני ממש. לא רק שהוא נראה טוב יותר מכל משחק שיצא לפניו (והזניק רשמית את מה שנחשב אז "הדור החדש" של הקונסולות), הוא גם יישם בצורה מאוד מהודקת מכאניקות של ירי מגוף שלישי ושל תפיסת מחסות. היישום הזה היה כל כך מוצלח, עד שבמהרה הוא הפך למעין שטאנץ כללי שקבע איך נראו כמעט כל משחקי הפעולה בגוף שלישי שייצאו מאז ועד היום. המווווון משחקים מרגישים ממש כמו Gears of War. חלק מסדרות המשחקים האהובות ביותר של הדור הקודם, כולל Uncharted ו-Mass Effect, לקחו מהמשחק הזה המון השראה. קשה לדמיין איך היו נראים היום המשחקים הפופולריים בשוק בלעדיו. מלבד Call of Duty 4: Modern Warefare, זה כנראה המשחק הכי משפיע בהסטוריה המודרנית של משחקי הוידאו.
והנה הוא שוב איתנו. כמעט עשור לאחר שיצא במקור, מיקרוסופט החליטה להחיות את המשחק הזה מהמתים עם Gears of War: Ultimate Edition. זו גירסה מחודשת של המשחק לקונסולת ה-Xbox One, עם שיפורים גרפיים ומצב מולטיפלייר מורחב. אהבתי מאוד את Gears of War ואת המשכיו בזמן אמת, ולכן שמחתי להתנפל עליו פעם נוספת. החדשות הטובות בנוגע לחידוש: מסתבר שהמכאניקות הבסיסיות של Gears of War עדיין עובדות ותענוג לשחק בו. החדשות הרעות: בכל הקשור לעיצוב שלבים ועיצוב עולם המשחק הזה הזדקן לא טוב, ועד כמה שכיף לחסל חייזרים עם רובה-סער אליו מחובר מסור חשמלי, בשנת 2015 המשחק הזה הופך ממרגש למעייף ממש ממש מהר. אלא אם כן אתם ממש ממש בקטע של המולטיפלייר שלו.
קצת חבל לי על Evolve. על הנייר, הוא עשוי מאותו החומר כמו החלומות שלי. משחק מרובה משתתפים א-סימטרי, שבו ארבעה שחקנים צריכים לשתף פעולה (כמו ב- Left 4 Dead! והוא מהיוצרים של Left 4 Dead! זה מושלם!) בשביל להפיל שחקן אחד ששולט במפלצת ענקית. זה רעיון נפלא למשחק. ובאמת, מגיע לרעיון הזה משחק אדיר ומדהים, שיסחוף את העולם בסערה ויהפוך למשחק מרובה-המשתתפים הפופולרי ביותר שהוא לא Dota 2. אבל זה לא מה שקרה – במקום זה קיבלנו את Evolve.
חשוב לי לציין – אני מאוד נהנה מ- Evolve. זה לא עניין של מה בכך. Evolve הוא המשחק הראשון מאז Left 4 Dead 2 שהצליח להחזיר אותי לקטע הזה של לשחק עם אנשים אמיתיים. בשבועות האחרונים ביליתי כמות מגוחכת של זמן בתור צייד או מפלצת על הפלנטה הבדיונית Shear. אבל, באותה נשימה, חשוב לי לציין ש- Evolve הוא סוג של תאונת דרכים שבה כל מיני רעיונות נהדרים מתנגשים בכל מיני אלמנטים רעים ויוצרים בלגן אדיר ומבלבל. כאמור, אני מאוד נהנה מ- Evolve, כשהוא עובד. אבל לפעמים הוא פשוט לא עובד. המשך »
הרגע הגיע! ארבעה מחברי “גיימפאד” התיישבו ביחד על ספה אחת כדי לשחק במערכת הקו-אופ החדשה של Geometry Wars 3… ודי התאכזבו, האמת. המשחק לשחקן יחיד הרבה יותר טוב! מה נסגר איתם?
אבל עזבו שטויות, בואו ותראו את ארז, זיירמן ושני השוורצים הולכים לאיבוד בכאוס המוחלט שהוא Geometry Wars 3.
זה די מוזר, אבל כשאני חושב על זה אני מבין שמעטים המשחקים שאני יכול להגיד עליהם שהיה לי כיף לשחק בהם לאורך כל הדרך. זה לא שאני לא נהנה ממשחקים. אני כן. זה פשוט שהיחס בין החלקים הכיפים לבין החלקים המעצבנים-מתסכלים-משעממים הולך וגדל בשנים האחרונות, ולמרבה הצער לא לכיוון ה"כיף". קחו למשל את Destiny. למרות שזה אחר המשחקים שאני הכי נהנה לשחק בהם בתקופה האחרונה, אני עדיין מוצא את עצמי מתעצבן ומקלל את המסך בכל פעם שאיזה בוס הורג אותי בפעם המיליון או שהמשחק מבקש ממני להמתין שלוש דקות עד שהוא יטען את השלב הבא. אמנם הסיפוק שאני מקבל אחרי שאני מצליח לחסל את הבוס (או השלב מסיים לטעון) שווה את זה, אבל עדיין יש פה יחס תסכול-כיף שלפעמים מוציא לי את החשק לשחק.
ואז הגיע Forza Horizon 2. משחק מירוצים בעולם פתוח. זה לא ממש הז'אנר האהוב עליי וגם בתוכו זה לא ממש ה-IP האהוב עלי (כמו רבים אחרים אני מחסידי Burnout). ועדיין, המשחק הזה הוא הכיף הטהור הכי גדול שהיה לי כבר הרבה מאוד זמן. בלי רגעים מתסכלים, בלי חלקים משעממים, בלי פיהוקים או קללות או צעקות. פשוט כיף וכיף ואז עוד קצת כיף לאורך כל הדרך.
אז זיירמן שיחק בגרסת האלפה של Prison Architect וב- Gunpoint, עופר התנסה בדבר הביזארי שנקרא Experiment 12, ובין כל השמות הגדולים והמפוצצים האלה התגנב לו גם משחק קטן וזניח מחברה אלמונית. The Last of Us או משהו כזה. שמעתם עליו?
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod072-1.8.2013.mp3|titles=Episode 72: Specifish]