[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod017-7.4.2011.mp3|titles=Episode 17: Quick Chat About Gamez]
אנחנו מתנצלים עמוקות, אבל אין פתיח לפרק השבוע. ככה זה כשכל השטויות שאנחנו אומרים לא נחתכות בעריכה.
0:00 – לזיירמן אין מושג כל כך מה להגיד, עכשיו כשהוא החליט להפסיק לקרוא לגיימפוד "הפודקאסט הרשמי". חוץ מזה, יש פה מישהו שקוראים לו דמיאן, מ- games.co.il ומארגנטינה. לא בהכרח בסדר הזה.
1:00 – עופר, כרגיל, שיחק הרבה דברים. בתור התחלה, הוא ממשיך את שרשרת התלונות שלו על Assassin's Creed II. בדרך, אנחנו משווים בינו לבין Mirror's Edge – השוואה שניתן לסכם בעזרת הקומיקס הזה.
5:50 – הוא גם התחיל לשחק ב- Dante's Inferno. אבל אין לנו הרבה מה להגיד עליו שדקל כבר לא אמר בעבר. חוץ ממשהו על קומבואים שלא לגמרי הבנו.
9:30 – חוץ מזה, הוא גם שיחק בגרסת הבטא של Darkspore.
16:20 – דמיאן שיחק ב- Killzone 3. שזה חידוש מרענן, כי בדרך כלל אנחנו לא ממש מדברים על משחקים לפלייסטיישן 3.
18:20 – הוא גם משחק ב- LOOM. כן, LOOM. המשחק הזה שנחשב ישן כבר בתקופת מלחמת המפרץ.
20:40 – …ואז אנחנו חוזרים לדבר קצת על Killzone 3. מה לעשות, מדברים על משחקי פלייסטיישן 3. אנחנו מתרגשים. בין השאר, אנחנו מזכירים את הקומיקס ההשוואתי הנפלא של הקינקט מול ה- Move.
25:50 – דקל שיחק בכל מיני משחקים מה- Humble Indie Bundle השני.
27:00 – ובשביל שדמיאן לא יהיה היחיד ששיחק במשחק מתחילת שנות התשעים, הוא גם שיחק ב- The Horde, שאף אחד מאתנו לא מכיר.
29:40 – זיירמן שיחק ב- Swarm, משחק פלטפורמות ששולטים בו על 50 יצורים בו-זמנית, שיצא ל- Xbox Live Arcade לאחרונה.
33:00 – מכאן, אנחנו עוברים לדבר על Gamez, מגזין המשחקים החדש שיצא לחנויות לפני קצת יותר משבוע. אנחנו חושפים סודות, שואלים שאלות קשות, ומדברים שוב על כל מיני הרגלי שירותים שדקל לא אוהב לדבר עליהם. אה, ובאיזשהו שלב גם מזכירים את הפוסט על הידיעות שנמאס לנו לקרוא באתרי משחקים.
48:50 – בערך בנקודה הזו אנחנו נהיים קצת כבדים יותר, ומדברים על אחד המדורים בגיליון הבכורה, שמאפשר לנו להכיר "גיימריות ישראליות שוות". אנחנו משתדלים לא להיות כבדים יותר מדי, אבל בכל זאת נזרק כאן הקישור ל"תרבות אונס" שנעמי וינר מפרסמת בבלוג שלה (רק בגלל שזה לא קשור למשחקים בכלל, לא אומר שלא שווה לקרוא את זה).
51:50 – חוץ מזה, ה- 3DS הגיע לעולם המערבי, ולנו יצא קצת לשחק בו.
57:00 – כמו שקורה בדרך כלל, אנחנו מסיימים בלי שהספקנו לדבר על כל מה שרצינו לדבר עליו. אז עופר הלך וכתב פוסט מבזקים שמסכם כמה מהדברים האלה. וכרגיל, נשמח אם תבקרו בדף שלנו בפייסבוק, ואם תדרגו אותנו לטובה בדף שלנו ב- iCast.
9 באפריל, 2011 בשעה 3:02
לגבי The Horde – עידן לא לבד. גם אני חיבבתי את המשחק בזמנו, למרות העובדה המצערת שהחרב של הגיבור היתה כבדה כל כך שהדמות היתה חוטפת סחרחורת כל הזמן.
11 באפריל, 2011 בשעה 0:42
לא להכיר את The Horde זה לדעתי סוג של חור נוראי בהשכלה – משחק שלא מגיע לו מספיק קרדיט.
בסופו של דבר המשחק הזה היה אחד מהאבות הראשונים גם של כל זאנר משחקי הTower defense וגם של משימות/מצבי המשחק מסוג Hold the line שבהם אתם אמורים להגן על נקודה מסוימת מגלים מתמשכים של אויבים. בGears of War 2 (שהיה אחד מהמשחקים שאחראים לפופולאריות המחודשת של המצב הזה בשנים האחרונות) אפילו קראו למצב המשחק הזה Horde mode…
אה: והוא גם היה מהמשחקים הראשונים שהכילו קטעי FMV – משהו שתפס קצת פחות ונעלם עם השנים – כולל אפילו (סוג של) סלב ניינטיז בדמות קירק קמרון מ"להתבגר ולהתגבר".
11 באפריל, 2011 בשעה 10:35
טוב! טוב! אני מצטער! אז כנראה שזה באמת משחק מפורסם, ורק במקרה דקל הוא היחיד מהצוות שמכיר אותו… קורה.
אבל זה לא שאני מצפה מתישהו להשלים את החור הזה בהשכלה. אין זמן. יוצא עוד מעט פורטל 2.
12 באפריל, 2011 בשעה 12:17
אם זה מנחם אותך, גם אני לא מכיר אותו כלל, אבל למתעניינים, אפשר להוריד אותו מ Abandonia.
יופי של שיחה בקשר למגזין. אני הולך להוציא rant קטן עליו בימים הקרובים, ותודה לעידן שהצביע לי על התוכן הפרסומי המוסווה של אורנג'.
14 באפריל, 2011 בשעה 15:32
קצת מבאס, שמדברים על "יש גיימריות ישראליות שלא נראות…"
כתבות כאלו מצהירות שהמגזין לא נועד לגיימריות אלא רק ל"גברים אמיתיים" שמשחקים במחשב ובוהים בנשים.
בקיצור, מעליב גיימרים (אין להם שכל, רק הורמונים) וגיימריות (הכי חשוב להיות כוסית!) גם יחד.
14 באפריל, 2011 בשעה 19:43
איך זה מעליב גיימרים בכך שאין להם שכל?
זה אולי מעליב רק גיימריות, אבל יש אולי 50 גיימריות בכל הארץ, אז בקטנה.
24 באפריל, 2011 בשעה 15:36
קליק היה המגזין האחרון… יש לי עדיין גיליונות בארון…
אני גם קראתי בערך עד החצי. קודם כל, יש הרבה תוכן שכבר התפרסם ב – ynet ו – games.co.il עצמו. אבל הבעיה האמיתית היא שגם התוכן הייחודי לא כל כך עשה לי את זה : הריאיון עם מעצבי מורטל קומבט היה בחציו בכלל מונולוג של דורון והריאיון עם נועם וייסברג לא באמת היה נושכני (אם ההורדות הדיגיטליות לא פגעו במכירות הפיזיות בארץ אז נאמקו בנדאי כנראה יושבים על שוק של בני גילאי 8-12…)
כרגע אני חושב שצריך קצת יותר מזה כדי להצדיק את המחיר (בסטימצקי כבר הורידו את המחיר ל24…), 160 עמודים בדפוס הם אולי שבוע של חומר שמתפרסם בכל אתר אינטרנט אחר, ודמיאן עוד אומר שהמגזין אמור להיות רבעוני?! נשמע לי יותר כמו התאבדות…
אז תאכל'ס – תחסכו מאיתנו את הכתבות הסלולריות כי בכל פינה עומד אתר אינטרנט שטוחן את השכל על משחקי סלולר, תעיפו החוצה גם כל מיני הערות מיותרות ("תזכירו לנו לעשות כתבת עומק פעם הבאה?!"), תהפכו את הראיונות לקצת יותר בשרניים ולדעתי תהיו בדרך הנכונה.
נ.ב
אני ודמיאן ידידים טובים, אז זו באמת ביקורת בונה גם אם היא נשמעת קצת ארסית כרגע :-).
24 באפריל, 2011 בשעה 16:13
משום מה אני חייב להודות שהחצי השני יותר טוב :-D. הכתבה על הגיימריות דווקא אינטילגנטית וממש לא מעליבה (חשבתי שאני היחיד שרואה במשחקי מולטפלייר ובקרי תנועה אינפנטילים בזבוז של זמן שיכול ללכת על סיום יותר משחקים נורמליים בסינגל), וגם כתבת הבקרוב של 2011 עושה סדר בראש. אפילו הכתבה על האספנות הצליחה להיות מעניינית למרות שבארץ יש מעט מאוד אספנים (אני בצד של ההורדות הדיגטאליות אגב).